מחכה במסדרון "תכנסי תנעלי את הדלת ותזחלי לחדר" בכניסה לחדר על הרצפה מחכה לי בקבוק בירה ריק, רק בשבילי "תתקדמי, שימי אותו מתחתייך ותתישבי" מבצעת.
"למה את עושה ממני צחוק כלבה?" "לא עשיתי ממך צחוק אדוני" "את חושבת שהתמונה ששלחת קרובה למה שביקשתי ממך?" שבוע שלם היה לי לבצע את המשימה הזאת וכל פעם נכשלתי בצורה אחרת, פעם בזמנים, פעם בצילום פעם בביצוע עצמו.
"כן אדוני" "אז את טועה מאוד כלבה, תשבי ותשבי חזק!"
יושב על קצה המיטה ומביט אלי, אני עם הראש למטה לא מסוגלת להסתכל אליך. זה מכאיב אבל אני מתמודדת, אין ברירה. כנראה שבאמת הייתי לא בסדר הפעם.
"תתחילי למצוץ"אני מתקרבת בזבירות שהבקבוק לא יצא ומתחילה אתה מדבר איתי תוך כדי ודוחף לי את הראש, משימה לא קלה בשבילי אני לא מורגלת לזה עדיין.
זה מתחיל לכאוב יותר מידי, אתה מפסיק אותי מהמציצה ונשכב על המיטה אני עדיין על הרצפה, עם הבקבוק. אתה רואה קצת טלוויזיה ואני מתחילה לעשות קולות של אי נוחות.
"תהי בשקט כלבה!" מנסה אך זה לא אפשרי הכאב הוא יותר מידי, נאבקת בזה רוצה שתהייה מרוצה ממני, מבינה כבר מה עשיתי לא בסדר.
מתיישב על קצה המיטה ומסתכל אלי, "אנחנו נצטרך לחזור על השיעור הזה שוב כלבה?"
"לא נראה לי אדוני" "לא נראה לך? אז כדאי שתשארי עם זה עוד עד שתהיי בטוחה"
שותקת לא יודעת מה להגיד, בתכלס כל מילה היא מיותרת היה לנו שבוע לא קל אני עם המצבי רוח שלי ואתה מנסה לשמור אותי יציבה בכל זאת.
לאחר עוד כ 10 דקות "מה את אומרת כלבה נצטרך לחזור על השיעור הזה?" "לא אדוני"
"מה למדנו היום?" "צייתנות, משמעת ולא לזרוק זין, לעשות את המשימות בצורה רצינית והטובה ביותר תמיד" "טוב כלבה, עכשיו לאט לאט תצאי" מחזיקה בך ולאט מרימה את האגן מרגישה כל מ"מ שיוצא ממני, את הסוף אני כבר עושה מהר ונופלת עליך אתה מחבק, מזיז את הבקבוק ומעלה אותי למיטה. מחבק אותי ואני נרדמת בזרועתייך.
לפני 13 שנים. 1 באוקטובר 2011 בשעה 13:07
