חזרתי.
הייתי כאן, ונעלמתי. חזרתי, וברחתי, הכרתי והחלטתי שלא בא לי עכשיו.
ניסיתי לברוח מכאן וגיליתי שזה בלתי אפשרי, העולם הזה הוא חלק ממני ואני חלק ממנו.
לוקחת נשימה עמוקה והולכת לנסות את הדבר הקשה ביותר שעשיתי עד היום.
להכיר מישהו מבחוץ, והכי מוקדם שאני יכולה (לא להגזים, לא בדייט ראשון) להכיר לו את החלק הזה שבי.
החלק שאוהב שמכאיבים לו ולא רק כי זה מדליק אותי אלה כי זה עושה לי טוב בנשמה.
החלק הזה שאוהב להתמסר לחלוטין, כמעט בכל מובן אפשרי.
עושה את הצעד הענקי הזה, כי אני מאמינה בעצמי, ועם זאת בזמן שורות אלו בא לי לשבור לעצמי את הראש
"למה את עושה את זה לעצמך?" "זה לא יחזיק מעמד אם הוא לא בעניין" וכו' וכו'
אבל עדיין אני מאמינה שהכול אפשרי (תקראו לי תמימה) ואם אני ארצה מספיק אני אצליח לשלב הכול ביחד.
בואו רק נקווה שהוא לא יתפחלץ כשאני אראה לו את האתר.
לפני 12 שנים. 4 בינואר 2012 בשעה 23:43
