דוקטרינה מתל אביב, בירת ישראל לדורותיה

כך היא כתבה לי. . . . . לפני עשר דקות ממש.


---------------------------------------------------------------------------------------------
תמיד כל כך קל לי לכתוב לך, ועכשיו אני יושבת ובוכה ולא יודעת מאיפה להתחיל, אז אולי אני אתחיל בלהגיד לך תודה, תודה על רגעים קטנים של אושר, אושר אמיתי לא מזויף, על רגעים קטנים שהירגשתי טוב כל כך עם עצמי וטוב כל כך איתך, על זה המון המון המון תודה, וכל כמה שאני אגיד לא יצליח להגיע לרמה האמתית של התודה.
ביקשת שאני אהיה אני האמתית והנה אני מנסה וזה קשה תאמין הרבה יותר קשה ממה שאתה חושב, אז האמת שאני האמיתית עוברת עכשיו את התקופה הכי קשה בחייה ואני מרגישה שאין לי יותר חיוכים וצחוק לחלק, אין לי יותר שמחת חיים לחלק, ומכוון שאני לא מוכנה להעכיר לך את החיים עם הבעיות שלי, ואני לא רוצה לחלוק איתך דמעות, אלה חיוכים, אני הולכת, וזה קשה לי כל כך.
********, אתה איש מדהים, נתת לי כל כך הרבה בזמן כל כך קצר...
אוהבת אותך מכל הלב, רוצה שרק תהיה מאושר
שלך לתמיד
********.

----------------------------------------------------------------------------------------


דווקא עכשיו, אחרי שמצאתי את האדם שחשבתי שיהיה לי איתו מדהים בעולם שלנו, היא נפרדת. נפרדת ממני.

עצוב לי מאוד.

דוקטרינה. תל אביב כבר לא נראית לי עכשיו כל כך שמחה.