תזכורת קצרה.
הפגישה שהיתה ביום שני האחרון נכשלה מאחר ו******* היתה עם הראש שלה בדברים אחרים ולא היה לה ראש אלי. פיניתי לה את הזמן ונתתי לה את כל מה שצריך.
יום שני, אתמול, הגיע העת להעניש אותה על כך.
אין זה משנה אם היא אשמה או לא. אם זאת אשמתה או לא. אני סבלתי מהעובדה כי במשך שעתיים בשבוע שעבר היא היתה עם דברים אחרים בראש ולא איתי וכעת היה תורה לסבול.
אתמול נתתי לה את הזמן שהיא אוהבת, בהתחלה. כמעט שעה הייתי שלה חיבקתי אותה ונישקתי אותה, כמו שנעים לה.
כאשר היא היתה מוכנה לעונש, התחלתי.
סטירות לחי חזקות מאוד, מכה עם כף היד על הדגדגן ועל הכוס החשוף שלה, אטבים בפטמותיה, חוסר אונים מוחלט לנוכח חגורת עור פרה שנחתה על הכוס שלה במהירות רבה ובהצלפות חזקות מאוד, ולקינוח השפלות קטנות ומאוד ברורות.
יותר זה לא יחזור. המסר שלי עבר ללא צל של ספק. כאשר היא איתי היא רק איתי.
לאחר מכן, משך שאר היום, ******* היתה שלי.
למען האמת, אני די מקווה כי אדרש להעניש אותה שוב על דבר דומה.
דוקטרינה, תל אביב
לפני 19 שנים. 15 בפברואר 2005 בשעה 6:47
