זה היה ספונטני לחלוטין.
וזה היה בתכל'ס רק בזכות העובדה שנגמר לי המלוווה.
אנחנו מדברים בפייסבוק, אני בדיוק חזרתי מהעבודה והתכוונתי לשבת לאכול ארוחת ערב, הוא עדיין בשיעור.
"אז לאן אתה יוצא היום?" כי אין יום חמישי שהוא לא יוצא.
"הולך לעשות ביקור חולים ל***"
"אויש שתרגיש טוב,."
"תודה, אני אמסור, ולאן את יוצאת היום?"
"אני ממש רוצה, אבל אין לי לאן ואין לי עם מי."
"רוצה לבוא אלי?"
"אבל אמרת שאתה הולך ל***"
"נו בסדר, אבל כמה זמן כבר לוקח ביקור חולים, תבואי אלי אחרי."
"טוב אם זה לא מפריע לך בתוכניות אני אשמח."
"את אף פעם לא מפריעה לי, אני אודיע לך מתי לצאת."
כמובן שבמקום לשקוע בארוחת הערב שלי ישר רצתי למקלחת, בזריזות הכנתי תיק ואירגנתי את הכל, רק כשסיימתי התיישבתי לאכול את הארוחה שכבר היתה קרה, העיקר להיות מוכנה לרגע שהוא יודיע לי לצאת.
פעם ראשונה שאני נוהגת בשעות כאלה, ועוד כזה מרחק, הייתי לחוצה, אמא שלי הייתה עוד יותר לחוצה, הכריחה אותי לסמס לה ברגע שאני מגיעה לוודא שלא עשיתי בדרך איזו תאונה.
הנסיעה עברה חלק, כשאני משתדלת כל הדרך לא לעבור את התשעים בעוד על ידי ממריאים להם טייסים על מאה חמישים בדרכם לביקור בבית החולים.
רק כשהגעתי וניסיתי לחנות פגשו אחורי רכבי בעמוד, בחיי שהוא לא היה שם קודם לכן.
אגב, לרכב שלום, לעמוד קצת פחות.
מרתון גליי ואלכוהול התגלה כשילוב מנצח עבורנו. בעוד אנחנו מדרגים בינינו את השחקנים ומי יותר שווה זיון (אגב המנצח הוא פאק בצורה לא מפתיעה בכלל) אנחנו גם מרקדים על המיטה שלו שיכורים ועליזים (טוב אני בעיקר שיכורה, יכולת קיבול אפסית לאכוהול זה חסכוני). הגענו לפרק שמדבר על הפעם הראשונה שבה עושים סקס, ומר בחור נתקע על איזה משפט שמישהי אמרה שם: "לפני שהחלטנו לקיים יחסי מין דיברנו על זה המון."
"מה דיברנו על זה, מי מדבר על זה? תגידי wolf cub בא לך להיזדיין?"
"יאללה בוא" ואני פשוט מקפצת עליו.
"לא רגע, אנחנו צריכים לדבר על זה קודם."
"קצת קשה לי לדבר כשהפה שלי מלא, אבל אתה מוזמן להגיד מה שאתה רוצה."
"לא נו..." ומרחיק אותי בצורה אכזרית מהאוכל שלי, "לא שמעת שאנחנו צריכים לדבר על זה קודם?"
"אההה אז כששאלת אם בא לי להזדיין התכוונת לכך שאתה רוצה לזיין לי את השכל?"
"את רעה..."
"אני רעה? אתה אמרת להיזדיין ובמקום זה אתה מנסה לגרום לי לדבר, וחשבתי שאני אמורה להיות הנקבה מבין שנינו."
בשלב הזה נגמרו הדיבורים ומר בחור הוכיח לי שהוא בהחלט לא נקבה.
בבוקר קמתי מוקדם והשארתי אותו לישון, הפעם אני זאת שהייתה צריכה לברוח.
לפני 12 שנים. 2 בדצמבר 2011 בשעה 23:27