כשפגשנו בצהרים לקפה, הזכרתי לה כדרך אגב את אחת מהפנטזיות שלה, היא הסתכלה אלי וחייכה. ".....את מוכנה להגשים אותה...." שאלתי, היא הכירה את הראש שלי, היא ידעה שתמיד הוא עובד שעות נוספות, היא לא ממש הייתה בטוחה לגבי דבריי, אבל היה לה מעט מושג למה אני חותרת.
היא ישרה מבט לעיניי וחייכה "ברור, ברור שאני מוכנה להגשים אותה, ומה בדיוק הראש שלך זומם עכשיו......" חייכתי ועניתי ".....אני מאוד מקווה שלא תתחרטי על מה שאמרת כרגע, בכל מקרה, גם אם תתחרטי זה אבוד לך, בשבוע הבא זה הולך לקרות, את הולכת לחכות לו בחדר עם עיניים עצומות, כבר בחרתי אותו, בחרתי את האחד בשבילך, אין לך מה לדאוג, הוא פשוט מושלם בשבילך. אמרתי "..תיקחי אוויר.....תירגעי, ורק תהני....."
הלסת שלה נשמטה בשניה אחת כלפי מטה ולא היתה מסוגלת להעלות בחזרה ולסגור את הפה. "גב' תרצנית" יצאה מיד החוצה.....ומלמולי אותיות ומילים לא ממש ברורים יצאו מפיה ללא הכרה.....,"....שששששש....." אמרתי, "...אני כאן, לך יש פנטזיה ואני עוזרת לך להגשים אותה...... אני יודעת שאת בוטחת בי ואת יודעת שלעולם לא אפגע בך, את יודעת שיש לך על מי לסמוך, לא לכולם יש הזדמנות להגשים פנטזיות, תחשבי על זה, תשני על זה לילה, נדבר מחר ותגידי לי מה החלטת, כמו שאני מכירה אותך המילה "לא" לא תהיה אופציה ..."
12 בצהרים שיחת טלפון, השם שלה הופיע על הצג, בלי שלום בלי מה שלומך "משוגעת אחת, מה עשית לי, אני לא מפסיקה לחשוב על ההצעה שלך, אני כל הבוקר מסתובבת כמו מפגרת עם חיוך מרוח לי כל על הפרצוף , כולם חושבים שבעלתי גיגית......"
הסיפוק שלי באותה שניה היה עצום, הצלחתי. האינטואיציה שלי שוב לא אכזבה אותי, היא מאושרת, טוב לה, היא מחוייכת, היא שם, היא אוהבת את זה, היא תהנה ללא הכרה......
השבוע שחלף ועבר לו היה מטורף, דיברנו בטלפון כל יום, היא שיתפה אותי במחשבות, בחששות, בפחדים, בהרגשות, בתחושות.....מה שהיה רלוונטי שיתפתי גם אותו.
היום הגיע.........
קמנו בבוקר, לקחנו יום חופש, גם היא וגם אני .... אין כמו יום פינוק עם החברה הכי טובה. התחלנו את הבוקר בארוחת בוקר נעימה, ביחד רק היא ואני ככה שתינו, על חוף הים בהרצליה, היא התרגשה, קצת יותר ממני.....
בשעה 11:00 הגענו היא ואני לצימר, התקשרתי אליו "תגיע תוך רבע שעה, תסמס לי כשתהיה בחוץ, יש לך שעתיים, אחזור לחדר ב 13:00 תחכה לי בחוץ ותשאיר אותה בפנים. נכנסנו לחדר היא היתה בלחץ מטורף, הושבתי אותה על הכיסא, חיבקתי אותה והרגעתי אותה, "זה הרגע בייב, עכשיו נשאר לך רק להתמסר למגע, להתמסר להנאה.....ולהירגע, אני יוצאת, אני משאירה אותך כאן לבד, אין לך מה לדאוג, את בידים טובות, אחזור עוד שעתיים. אם תרצי אותי לפני כן תתקשרי אני נשארת כאן באזור. לקחתי את כיסוי העניים, מטפחת אפורה בהירה מסאטן, כיסיתי לה את העניים ואמרתי "מזל טוב ממוש, תהני ממתנת היום הולדת.... "ויצאתי מהחדר.
השארתי אותה בחדר ויצאתי אליו, הוא חיכה בחוץ "...כפי שסיכמנו, זהו, היא שם, היא מחכה לך, תשמור עליה..."
נכנסתי לרכב, נסעתי לעבר בית קפה שבאזור במרחק של 10 דקות מהצימר......ישבתי בבית הקפה, עם המחשב, עם המחשבות, עם החששות, עם התהיות, אני, עצמי, והנסיכה מגן עדן (סיעור מוחות של 3 אנשים...יותר נכון 3 נשים......ומחשב....לא סתם) רושמת, כותבת וחושבת, ברגעים כאלו הפסימית שבי נזכרת להתעורר (הצד הלא חזק אצלי), מה יהיה אם טעיתי, מה ייקרה אם האינטואיציה שלי החליטה לבגוד בי, מה אם היא לא תהנה, מה יהיה אם לא יהיה לה טוב......... ואז האופטימית שבי קופצת בלי התראה מראש..... המחשבה עליה, החיוך על שפתיה מהרגע שסיפרתי לה, ההתרגשות שלה, רק היום בבוקר בבית הקפה היא סיפרה לי שהיא לא ישנה כל הלילה, נרדמה בשתים לפנות בוקר וקמה בשש בבוקר כמו פנתרה אחרי 17 שעות שינה. וברגע שעזבתי את החדר היום, היא הייתה בעננים. כרגיל, האופטימיות שלי שוב ניצחה והתחושה הכללית שזה יהיה שווה כל רגע.
אחרי שעתיים חזרתי לצימר, הוא חיכה לי בחוץ, "איך היה " שאלתי , הוא חייך חיוך ענק, הוא לא ממש הצליח להסתיר את השיניים הלבנות והיפות שלו, "...היא מחכה לך שם........כולה נרגשת, מסופקת......היה לי טוב, היה לה טוב, היא התמכרה, היא התמסרה, היא נהנת......יפה לך, הצלחת.... הצלחת לתת לחברה שלך את המתנה הכי מדהימה בעולם, זיכרון מתוק, הגשמת לה פנטזיה......
חשבתי בלב לעצמי......כן, הגשמתי לה פנטזיה.........הגשמתי לה את פנטזיה מספר אחת......
- סוף -