וככה אני היום
מרחפת בין אני לעצמי
בין שמים לארץ
מחפשת תשובות לשאלות
שאלות שהתשובה להן היא ברורה מראש
אין סייג
מסתכלת עלי ומבינה שעלי לפסוע בדרך שונה
לחפש את הרצוי
מסתובבת בין שבילים ביני לבין עצמי
רגל פה רגל שם
חוזרת לאפלה
למקום הכי לא בטוח שאני מכירה
שם תמיד היתה נקודת ההתחלה
חוזרת לשם רק בשביל דבר אחד
לקחת משם את מה שחכתי
את מה שהזנחתי
משהו שהוא מלאה חריטות
כאלו שאי אפשר לתקן
עמוקות
רדודות
קצרות
כאלו שנמשכות שנים
כאלו שכבר נשכחו ורק כשממש נוגעים בהם זה שורף
כאלו ששנים על גבי שנים יצרמו ולא יעזוב אותך
כאלו חדשות שרק עכשיו התחילו להיווצר
והמצוי הוא הרצוי
זו אני שוב...
שניצבת שם
זו אני...
אני המשופצת החדשה
אוספת עוד חריטות
אוספת אותי
יוצאת למסע
לא יודעת איפה הסוף
דרך ארוכה
התחלה כרגיל לא ברורה
אבל זה בסדר אני רגילה.
לפני 12 שנים. 20 בינואר 2012 בשעה 3:01