|
|
|
גיליתי בשבועות האחרונים שאני מכורה לעצבים שלי
שאני מתפרצת על אנשים מסוימים ואף נהנית מזה... ממש מכורה... אי אפשר עם לזה לאורך זמן אבל כיף פעם אחרי פעם
נרשמתי לפורום ... סדנא לטיפול בעצבים אני קוראת לזה למרות שזו לא המטרה היחידה של הסדנא
והיום אני מקבלת טלפון מפקידה אחד שדרשה ממני להבטיח שלא אתפרץ באמצע הסדנא
מה אני איזו מטורפת?
אז מה ....
אתה מפנטז על הצלפות בזמן הסקס או שמתספק בכמה סטירות?
בא לך השפלות או קשירות וחוסר אונים זה הקטע שלך?
שבפעם הראשונה אהיה עדינה או מייד אראה לך את הכוח הנשי?
התחלה רכה או סיום רך?
איזה התרגשות לקראת....
הוא קטן וחמוד, אבל עדיין עכבר
התגברתי מהפעם האחרונה שראיתי עכבר בבית, כלומר לא עליתי על השולחנות ולא התקשרתי בהיסטריה לשכנים שיבוא להוציא אותו
פשוט השלמתי עם האובדה... כל עוד אני לא רואה אותו זה בסדר מבחינתי
אפילו שם נתתי לו "שחר הקטן"
אבל ביום שישי הבאו שתי מלכודות, אחת אני, אחת השותף ובשבת הכעבר כבר שוחרר הרחק מהבית
וטוב שכך
השבוע.... נהיניתי, ברגע מסוים הרגשתי חנוכה....
עד לפני שנתיים הייתה לי קונוטאציות שליליות לתקופה של הקיץ... עדיין הקיץ מפחיד אותי אבל אני מתגברת
תודה לחברים הטובים שלי... אתם חשובים לי ואני מאוד אוהבת אתכם.... להכי טובים אני מכינה לכם הפתעה קטנה.... פרטים בהמשך
היום זה נגמר.... כמה שציפיתי לזה
כמה שרציתי שזה יגיע... לא יכולתי לברוח קודם בגלל ההתחייבות והחוזה...
היום היה יומי האחרון במערכת החינוך
כבר בחודש הראשון גיליתי שזה לא מתאים לי... קצת התאכזבתי, משהו שחשבתי כל החיים שלי שאני טובה בו, פתאום הפך לקשה עד בלתי נסבל. הסכום שהייתי מקבלת תמורת ההעבודה לא היה שווה את המחיר הנפשי ששילמתי
אבל בכל זאת... אני, להיכנע בקלות? אין מצב... שיש מכשול... מתגברים עליו וזה מה שניסיתי
לשנות גישה, לאמץ טכניקות חדשות, להתייעץ עם מוצלחים ממני... לי זה לא עזר.... טוב לפעמים קצת אבל לא לטווח ארוך
גיליתי על עצמי כמה דברים
כמה שאני חסרת סבלנות
כמה ששכמה ילדים יכולים לעצבן אותי
כמה שאני מסוגלת לצעוק ביום אחד
כמה שאין סיפוק בעבודה שיש כיתות עם 40 תלמידים
כמה שאני לא מצליחה ליישם את כל הערכים החינוכיים שלי בכיתה
יש לי הרבה מה לתת אבל זה לא יהיה במסגרת המערכת ... לא ולא ולא וכמה חבל לי שלא
כמה חבל , כמה עצוב לי וכמה מאכזב אותי
אבל החיים לא תמיד מובילים אותנו בדרך הקלה
אני מקווה שיתפתחו פרוייקטים מעניינים יותר שיביאו לי סיפוק
חשבתי על הרעיון בגיל 18, באותה תקופה חייתי חצי שנה בקיבוץ בצפון וכל יום אחרי העבודה הייתי יוצאת להליכות בקרבת המקום. הרגשתי בתוך גלויה, הנופים שם היו מדהימים.
בימים מסוימים היו מצטרפות אלי חברות (הם רצו לעשות קצת ספורט) אבל בדרך כלל הייתי יוצאת לבד לשעת הליכה, יושבת חצי שעה למדיטציה וחוזרת שוב לקיבוץ קצת לפני השקיעה.
כ- 500 מ' מחוץ לשערי הקיבוץ, חוצה את הכביש ונכנסת לשביל אפר, מתחילה לטפס להר ירוק באותו שביל אפר. לאחר כ- 20 דקות הליכה מצד שמאל שלי הייתה תצפית מדהימה על האיזור, ממש גלויה, שלוות נפש, המקום המושלים לסקס בטבע.
מצד ימין ליווה אותי יער, מורכב בעיקר מעצי אורן, הגזע של העץ היה די רזה (במונחים של לקשור מישהו לעץ) אבל עדיין אפשרי לקשור. הייתה בעיה קטנה שאותה זיהיתי לאחר שהתחלתי לחשוב ברצינות על הרעיון... לא יהיה נוח להשאיר מישהו/י קשור/ה שם למשך הרבה זמן בי לשים אזה בד, שמיחה או כרית כיוון שסביבת העצים הייתה מוקפת מקוצים יבשים.
ואז סיפרתי לפאטי, אותה החברה שמדי פעם הייתה מצטרפת אליי:
נתרגן בשתי קבוצות, (נביא רק את אלה שאנחנו בקשר טוב איתם, אני לא רוצה נקמות קטנות כאן), נתחפש בהתאם (כלומר ביגוד מינימאלי ומתאים) ונתחיל לשחק את המשחק האינדיאני....
מטרת המשחק תהיה לשחזר את אורך החיים האינדיאני בטבע, תוך כדי מילוי משימות קבוצתיות ואישיות.
כשאני מדברת על אורח החיים האינדיאני אני מתכוונת לכך שישנים לאור הירח, אוכלים בישולי שדה, מתחממים ממדורות, בונים מתקנים מסנדות וחבלים ויוצאים כל הזמן לסרוק את השטח כדי להכירו לעומק... לא נשכח גם את חיי החברה והתרבות האינדיאנית שיהיו חלק בלתי ניפרד מההפעלה.
מה עושים בקשר לשבטים שכנים?
אפשר לפעמים לחיות בשלום ולחתום על הסכמים .... אבל אפשר כמובן להודיע על שבירת ההסכם ואז להיות במצב לא ידידותי איתם, דבר שמאפשר לנו לחטוף אנשים (לא להרוס רכוש ולא להרוג)
כמובן שהאינדיאני או האינדיאנית החטוף/ה יכולים להתנגד ו/או לנסות לברוח והחוטף יכול להשתמש בדימיונו כדי למנוע זאת.
עם הנחטפ/ת הוא נשלט/ת ניתן יהיה להתעלל בו/ה עד מילת הביטחון (רצוי בהתאם לדברים שהוא/י מצפים לקבל מהחוטף: השפלות, כאב פיזי, קשירות, הערצה, מילוי הוראות, עבודות שונות)
אם הנחטף הוא שולט, יצטרך גם למלא את בקשת החוטף עד החוטף לא יוכל להשתמש בכלים שתוארו קודם.
אם הנחטף השולט מתנגד יהיה אפשר לשבור את ההתנגדות על ידי מספר הצלפות מצומם או ספנקיים. החוטף באותו המצב לא ידרוש דברים שלא סוכמו בכללי המשחק.
הרכב הקבוצה יהיה משולטים, נשלטים וסוויצים המחבבים אחד את השנים כמו כן גם מחוץ למשחק יחבבו את השבט האויב.
משך המשחק יומיים ולילה אחד (ניתן להוסיף עוד לילה במידה והמשתתפים יסכימו לכך.
רשימת הציוד תהיה מאורגנת בצורה קפדנית כיוון שמאותו הרגע שמגיעים לשטח לאניתן יהיה לצאת ממנו.
כל אחד מהמשתתפים יתרום מהידע האישי שלו על מנת לקדם את כל הקבוצה.
המשימות יהיו קבוצתיות אבל לא בתחרות עם השבט השני... אם יצליחו חברי הקבוצה לעמוד בה בהצלחה יקבלו משהו שתגרום יותר נוחיות לחיי הג'ונגל... אם ייכשלו יקבלו עונש קבוצתי (העונש לא יהיה בהכרח קשור לב.ד.ס.מ אלא משהו שיגרום אי נוחיות מסוימת)
ריף הוא הצייד הכי טוב של שבט א', בדרך כלל יוצא לצוד לבד, הוא אומר: ככה משיגים יותר. לפעמים מצטרף אליו צייד צעיר שבא ללמוד ממיומנותו.
פוקה היא בחורה יפייפיה, מתמחה במציאת שורשים טובים גם בישול וגם להכנת תרופות טבעיות, מבלה שעות ארוחות בחיפוש אחר השורש או הצמח הדרוש. פוקה שייכת לשבט ב', אויב בנשמתו לשבט א'
בשבטים יש עוד כמה אנשים (בערך 😄
וכל אחד יעבור חוויות מסוגים שונים שיבדקו את כושר עמידות במצבי לחץ, חיי קבוצה, הישרדות בטבע והשקפותיו לגבי עולם הב.ד.סמ. ותפקידנו שם...
הבוס שלי אושפז ביום ה' בבית החולים
בדיקות, עניינים, מנוחה למישהו עם עבר עשיר באירועי לב
היום הלכתי לבקר אותו
הוא בן 72
מגיעה למקלחת טיפול נמרץ וכשמגיעה לחדר שלו הדלת סגורה... דופקת קלות... אשתו אומרת שנייה, בינתיים הסתכלתי על שכניו למחלקה, אנשים חצי מתים עם כל מיני צינורות מחוברים לכל מיני חלקים בגוף... חששתי באיזה מצב אפגוש את הבוס. במסדרון, מוניטור בו מופיעים כל דפיקות לב של כל המאושפזים. של הבוס היה גבוהה משאר המאושפזים (80 לעמות 53)
הוא היה במצב די טוב (הכל בהשוואה לשכני המחלקה כמובן)
שאלתי אותם (את הבוס ואשתו) מה הם עושים עם הדלת נעולה.... צחוק קטן (אני באמת לא יודעת מה הם עשו)
ואז שיתפתי אותו שבזמן שחיכיתי ראיתי שהדופק שלו גבוהה מעל ממוצעת המאושפזים...
הוא עונה "כי התאמצתי"
"רגע מה אני אמורה להבין שגם הדלת הייתה נעולה וגם התאמצת וגם אתה לבד כאן עם אשתך?"
הוא עונה: "רחל (אשתו) את יודעת למה היא ניראת טוב עכשיו? כי אתמול היה לה סטוץ"
מה הקשר לשיחה? בשיחות איתו אין אף פעם קשר
הדיבורים המשיכו גם בכיוון הזה וגם לכיוונים אחרים
הוא אומר" אם ישחררו אותי בשבת, ביום ראשון שארה אותך במשרד... אקבל התקף לב ויצטרכו לאשפז אותי שוב"
"דני, אתה תמיד יכול לפטר אותי"
דני, אתה עוד בסדר... שרחל התאשפזה, לא הספקנו לבוא לבקר אותה כי השתחררה מהר"...
האישה עונה "כן הייתי רק יום אחד"
אני:"לא נורא רחל... פעם הבא :)"
אין לי בעיה עם סטיות ופטישים של אנשים
"כל אחד והשריטה שלו"
ומה לגבי השריטה שלי?
כבר כמה חודשים אין משהו מעניין לספר, דברים קטנים, קלים, לא משמעותים
למה? גיליתי את התשובה השבוע... פחד... פחדים....
ממה? ממי? מה זה משנה, שמשותקים מרוב פחד לא מגיעים לנתוחים עמוקים.
הכרות הבעיה היא חצי פתרון אומרים?....
מקווה הכל לטובה
אמל'ה ראיתי עכבר בבית
החברה שהייתה גרה איתי, בלילה זה עזבה את הבית
השותף שלי, שלא התראינו שלושה ימים מגיע הביתה....
אנחנו מחליפים חוויות מהימים האחונים ופתאום אני רואה מן ג'וק כזה גדול, יותר מדי גדול בשביל להיות ג'וק, הולך מהשידה לאחת הספות.
צרחה כמו שבחיים (פרט בבית ספר) לא צרחתי, יצאה ממני, ממש כמו בסרטים, אני צורחת כל פעם שרואה את העכבר הקטן הזה מסתובב לו
פעם שאלו אותי "איך את אילנה שכל כך אוהבת להיות בשטח ומטיילת כל הזמן מפחדת מצ'וקים ועכברים) עניתי להם: צ'וקים מגעילים, עכברים אומנם הם חמודים אבל עדיין עכברים.
אני עולה לשולחן, מתקשרת לשכן שיבוא לעזור לשחר להוציא את העכבר החוצה, תוך דקה הם מגיעים (השכן ואשתו), תוך 5 דקות העכבר בחוץ
אני עדיין על השולחן
יהיה בסדר הוא הלך זה עניין של כמה רגעים עד שארד משם.
תודה לשחר, תודה לשכנים ותודה לעכבר שלימד אותי שאני לא ממש אשת שטח :)
1. האם יש כזה דבר להיות בקטע מבחינה תיאורטית בלבד?
כלומר להתעניין, להתגרות, לכתוב ועוד אך רק מבחינה תיאורטית ולהגיע לסיפוק מזה... או הקטע המעשי חייב להיות כלול? חייבים להתנסות כדי שזה ייחשב?
סך הכל כל אחד מתחבר לפינה שלו... אז למה כל כך קשה לבין?
האם להיות קינקי ולהימשך לקטע זה נקרא גם ב.ד.ס.מ?
**********************************************************
2. אנשים עושים טעויות...
אנשים פוגעים בלי לשים לב
לפעמים בלי לשים לב
אנשים אומרים דברים שהם לא במקום
לא בכוונה לפגוע אלא יותר לשעשע או שפשוט לא שמים לב
סולחים? ברור שכן.... לוקח כמה ימים אבל בסופו של דבר זה עובר... זה יעבור אני מאמינה, אני מקווה
האמת שגם ככה מכירים את הסובבים אותך יותר לעומק, בצורה יותר אמיתית ואז נצטרך להחליט בצורה הדדית איזה סוג קשר לקיים
**********************************************************
3. אילנה תפסיקי לזיין לעצמך את השכל
