החולשה שבכוח

אתמול, יום חמישי האחרון הגענו למועדון עם חברה מהקהילה + חברה נוספת ונילית.
אפשר להגדיר את בילוי כמזעזע.... מלא ונילים.... אפשר היה לספר את האנשים מהקהילה עם שתי הידיים ועוד היו נשארות אצבעות.
אני בדרך כלל לא איכפת לי מונילים, כלומר לא ממש מבחינה מי בקטע ומי לא... אבל אתמול זה היה כל כך בוט שאני בעצמי הרגשתי חברה ותיקה ומשוייכת (אולי אני כזאת)
בכל מקרה יש מסכנה...
לא מגיעים למועדון יותר בימי חמישי... אז ימי הולדת בבקשה לתכנן אותם לשלישי

עד שהתחלתי ליהנות מחופש פסח....
בדרך כלל אני לא אוהבת יותר מדי ימי חופש.. אבל הפעם הייתה תוכנית מאוד מגוונת לחג... חברים, טיולים, חיי לילה, פסטיבל ועוד.
לילה סדר עבר בשלום, למחורת טיול עם חברים, באותו הערב על האש עם חברים אחרים.
ועוד יציאה בערב וסרטים וכשתיכננו ללכת לפסטיבל....
מחלה
רביעי, חמישי, שישי ושבת חול המועד אני ממוטטת במיטה בבית שלי מתרצצת בין המחשב לטלביזיה ולחדר שינה וככה ביליתי את החג.

חברה טובה שלי ניפרדה מהחבר שלה... או במילים אחרות החבר הילדותי והדפוק שלה זרק אותה... זה היה ברור שיקרה וזה הפתיע אותי שהם החזיקו מעמד כמעת שנה ביחד.
היא בגילי בת 26, הוא בדיוק השתחרר מהצבא שהתחילו לצאת... עברו לגור ביחד אחרי שבועיים.
לני זה היינו קרובות מאוד ושהיא עברה לגור אצלו כבר לא היה לה זמן... קיבלתי את זה בהבנה, הרי גם אני מעדיפה זין טוב וקבוע על פני חברה טובה וקבוע... פירגנתי לה ועודדתי אותה למרות שלפעמים הייתה חסרה.
פתאום היא לבד... מכל החברות אני היחידה שאיתה היא עוד בקשר
כמובן שאני מציעה לה את ביתי ומייד היא עוברת לגור אצלי ומקבלת מפתח עד שתסתדר... בלי לחץ אמרתי לה.
פתאום היא מחכה שנעשה דברים ביחד שנבלה ביחד כאילו אני בשנה הזו לא יצרתי קשרים עם אנשים חדשים

אני לא אומרת לה כלום... זה לא הרגע לסגור חשבונות... היא צריכה קודם לצאת מהדיכאון... להתגבר ואז אולי נדבר... אבל אין טעם לדעתי להעלות את הנושא... הרי בטוח שהיא שמה לב.
ואני לא כועסת אבל מצחיק אותי לדעת שידעתי שבדיוק יקרה מה שקורה איך היא לא שמה לב בכלל?

חמישי, שישי, שבת וראשון מאוד כפיים
מועדון, דיסקו, חברים, ידידיים, התלהבות, פרפרים בבטן, יין, תותים, וקולד, משחקים, עבודה, הצלחה, תקוות, שיחות נפש, ימי הולדת, מתנות.
לתת ולקבל....
אעשה הכל כדי שכל השבוע יהיה ככה
זה מה שנקרא "חיים כפיים"
אני רוצ עוד מזה , עוד הרבה מזה

1. לא כל פנטזיה צריך להגשים
2. אני לא נהנית מכאב

אתמול זה היה היום חמישי הראשון שביליתי במועדון
בהתחלה מאוד התאכזבתי, לא הייתה אותה האווירה כמו בימי שלישי שאני נהנית ממנה

אבל ככל שעברו השעות התחלתי ליהנות מאוד, בעיקר בזכות אותם האנשים שפגשתי
היה לי מאוד כיף להכיר אתכם ובעיקר אתכן, לדבר, לחבק, לספר ולהקשיב

אני טוענת שיום היום הולדת הוא צריך להיות מיוחד
לעשות דברים מיוחדים ולהיות במרכז העניינים
כמובן שזה לא תלוי בבעל השמחה אלא בסובבים אותו
ובתור מישהי שמאוד אוהבת אותך רוצה לעשות דברים כדי שיום ההולדת שלך יהיה חווייה ותהנה מכל רגע... כלומר לתת לך תשומת ל מיוחד

הרי זה יהיה רק פעם בשנה.... שיהיה שוב במזל טוב.... ההפתעות עוד בדרך

היום הייתה לי פגישה עם ה"מטפל" שלי. מן סוג של פסיכולוג בעל תפיסות אלטרנטיביות המשלב בין שתי התפיסות בטיפולו... לכן אני כל כך מתחברת עליו... אני הולכת אליו כשאני מרגישה מדודכת, שמצב הרוח שלי ירוד והוא מצליח לשפר את הרגשתי, אני יוצאת משם עם אנרגיות מחודשות. אני מתחברת לדרך בה הוא גורם לי לראות את החיים, נקודת מבט שונה.
"אילנה אני מבחין שיש במבטך גם שמחה וגם עצב יחד... למה שתי הרגשות המנוגדות האלה אצלך כרגע?" שמחה כי אני מתחברת לדרך שאתה גורם לי לראות את חיי... עצב בגלל שזה עוד לא הגיע... בגלל שיש רגשים שאני מרגישה ממש בודדה"
לקראת סוף הפגישה, כשאנחנו מחובקים ללא כל תכנון מתחילים להתנשק... נשיקה רכה ועדיה, כל כך כיפית... כל כך מחבקת. כל כך בהפתעה הוא לא יזם... אני לא יזמתי זה קרה וזו הייתה הרגשה טובה.
הפציינט השני חיכה בחוץ כבר 20 דקות אז ניפרדו בחיבוק "את יודעת שאני כאן בכל רגע שתזדקקי לי"

ני מבקשת אל תגיב... זה לא מכוון אליך .... זה לא שייך לך למרות שזה כאן.... זו הדרך שלי להוציא את זה החוצה. למרות שאני מודעת לאובדה שברגע שיוצא, זה כבר לא שייך לי. יחד אם זאת אני כן רוצה תגובות על הצעות ודרכי התמודדות, רוצה לדעת מה הייתם עושים במקומי באותה סיטואמיה.
האם הדברים מסובכים או שאני מסבכת אותם או שגם וגם... אם לא היה איכפת לי הכל היה יותר פשוט.... למה אני חושבת ומנתחת כל אירוע יותר מדי, מפרקת אותו למרכביו הכי קטנים ושואלת את עצמי מה היה קורה לו כאן היינו מגיבים אחרת? האם זה היה ניתן לשינוי?
אם הזמן למדתי שאי אפשר להיכנס לראש של האנשים ולקרוא את מחשבותיהם, אבל כל כך הייתי רוצה לדעת מה עובר עליו בראש.

מה שכן החלטתי הוא שאני אזרום... אבדוק תוך כדי ואמשיך כל עוד זה עושה לי טוב... באותה שנייה שארגיש פגוע או שהדברים כבר לא מתאימים אחתוך את העניין בצורה חדה...
אז אולי אסבול... אבל בטוחה שאתגבר כי אני חזקה.
גם אם לפעמים הייתי רוצה לא להיות חזקה, אני כן


הוא הסכים אתי שאני צריכה לעסוק בטיפול שוודי (למרות שיודעת עושה את זה בשביל הכיף בלבד ולא למטרת פרנסה) "את צריכה להוציא את האגרסיות שלך בדרך כלשהי" 😄 אם הוא היה יודע מה אני עושה בנידון 😉 וצוחקת מבפנים