אני יודעת שאתה קיים

לו היו אומרים לי לקראת מה אני הולכת הרי שלא הייתי מאמינה. ולמה אני אומרת את זה..מפני שאני יודעת שצריך להיות אמון מלא, ואני יודעת שצריך לסמוך והכל.. אבל הנה קרה לי מקרה מאוד לא מתוכנן, קרה והיה שלפני מספר ימים לא האמנתי למשהו שלא אפרט כרגע שקשור בו. וכתבתי לי שאני רוצה לדבר איתו על הנושא ב 4 עיניים. שאל מה הבעיה. לא עניתי מרוב ש"כעסתי" (ממש הרשתי לעצמי לכעוס עליו - לא יודעת איזה אומץ בכלל קיבלתי באותם רגעים אבל עובדה שכעסתי מאוד). קיבלתי טלפון לא צפוי בעקבות ההודעה ההזויה שכתבתי לו - הרי שלא הבין מדוע היא נכתבת מלכתחילה..לכשהתקשר והייתי חייבת לו הסברים מדוע אני כועסת, איכשהו ואל תשאלו אותי איך הגלגל התהפך פתאום מצאתי את עצמי תוך דקותיים מתנצלת..מתרפסת..מתפתלת..מתקפלת.. אין לי מושג איך הוא עושה את זה..אי לכך ובהתאם לזאת. את העונש שלי קיבלתי - יומיים שלמים בלי לראות אותו יומיים שלמים של חוסר יחס (לא חוסר יחס מוחלט) אבל בוודאי יחס מועט ממה שאני רגילה לקבל ממנו - ואני מודה שהגיע לי. הרגשתי כמו טיפשה ששמה לעצמה רגל ושהורדתי אותנו כמה מדרגות למטה כל כך הצטערתי כמה התנצלתי בפניו אני חושבת שמעולם לא מצאתי את עצמי במצב של להתחנן בפני מישהו שיסלח לי - כל כך היה חשוב לי שיבין אותי ..
ביום שישי ידעתי שהוא סלח 😄 סוף סוף נפגשנו ומהבוקר ועד השעות הקטנות של הלילה - רצוף!! כל דקה איתו היתה אלוהית, כל שניה מביטה בו בהערצה מוחלטת, מבחינתי הוא הכי יפה, הכי מושלם, הכי מנטאלי אמיתי ואין כמותו! ולא יהיה ! באותו היום הבנתי עד כמה הייתי זקוקה לשליטה שלו מקרוב, לא בטלפון, אלא ממש פנים מול פנים, לפעמים אני מתביישת לומר לו שאני מעט מתמרדת בו רק על מנת שיצליף בי, שיעניש אותי - ולהשפיל? בין כה וכה הוא עושה את זה:) ואני כל כך אוהבת ומתגרה מזה!
ביום ראשון נפגשנו פעמיים אחה"צ וגם בערב. הרגשתי כאילו זכיתי!
אני כל כך אוהבת את השיחות שלנו בגובה העיניים ותמיד אבל תמיד יוצא לו איזה משפט כך שיזכיר לי שלמרות שאנחנו בגובה הזה..הוא תמיד מעליי ויהי מה. ודווקא למזל שלי - מזל לביאה - האתגר שהוא מביא איתו בכל מפגש, הגיוון הזה שאני חווה איתו, הם שמחזיקים אותי נרגשת ומהופנטת טוטאלית ועם רצון אדיר להתמסר ולציית לכל דבר שרק יאמר או ירמוז שעליי לעשות.
והיום שוב נפגשנו , ישבנו בבית קפה על כוס קפה, שוחחנו (אני אוהבת את השיחות שלנו ואנחנו מנתחים כל דבר לעומקו) כך שהיינו קרוב ל 3 שעות שם, ומשם נסענו לאכול משהו במסעדה בעיר..בדרך לשם הוא התרגז עליי שלא שמתי לב שפספסנו את החנות (מיותר לציין שהוא ביקש שכן אשים לב שזה לא יקרה )- הוא כל כך התרגז שהחליט לוותר על המסעדה ונסענו לכיוון הבית שלי..כל הדרך הוא כעס..לא ידעתי איך להתמודד עם זה, הרגשתי חסרת אונים, הרכנתי ראש, הייתי מושפלת לחלוטין, ואני יודעת ואתם בטח יודעים שלא רציתי לחזור לביתי אלא להמשיך את הלילה איתו עד כמה שרק אפשר..הגענו לבית שלי..הסתכלתי עליו במבט מסכן - הרגשתי מסכנה כן ממש כך . מפני שהייתי רעבה וגם הוא היה רעב, וגם כועס, איך הבאתי אותו למצב הזה?? הייתי מאוכזבת מעצמי! לא ממנו..ביקש משהו פשוט וגם את זה לא יכלתי לבצע?? בקיצור, כשבאתי לצאת מהרכב שאל "מה את עושה" אמרתי לו "יוצאת" אמר לי לסגור את הדלת, שאתן לו נשיקה, ושאלמד. שבפעם הבאה כשהוא מבקש משהו אני צריכה לבצע וגם לחשוב לפני! רק כך אתחנך. לרגע לא הבנתי מה הוא אומר לי בעצם..אמר לי "שימי חגורה" ושתבינו שחזרנו בדיוק לאותו מקום..וכמובן אכלנו את ארוחת הערב המשביעה 😄 ..אחרי השיעור של מעידה שניה- לא אטעה יותר - וכן, אני יודעת שזו סתם אימרה וודאי שאטעה...אחרת אם לא אטעה..איך אקבל עונשים? :)

ההשלכות של מה שקרה אמש. הורגשו מאוד היום. היה לו שקט ממני, כמעט ולא נדנדתי לו כמו שאני נוהגת לעשות..הוא כמעט ולא שמע אותי, וגם אם כן שמע, זה היה מאוד קונקרטי מאוד קצר ומאוד לעניין. הפחד ממנו עדיין נותר בי מאתמול..זה כל כך חלחל בי. עד כדי כך שאני דווקא אוהבת את מה שאני מרגישה עכשיו - התחושה הזו היא תחושה שאחלתי לעצמי להרגיש מול גבר מאז שהכרתי את עולם השליטה. ומתוך אותו מקום של פחד העזתי לשאול אותו אם הוא עובר דרכי. הייתי צריכה לא מעט אומץ על מנת להעיז לשאול אותו כזו שאלה. מפני שלא ניתן לדעת איך יגיב. לא רציתי שיכעס..לא רק שהוא הגיב לי שכן יגיע, אלא גם הגיב עם חיוך..כל המצב רוח שלי השתנה בשניות. פתאום הרגשתי אנרגטית ומוכנה לבואו ולו רק בשל הכמה דקות הללו שידעתי שיקדיש לי ועליהן אני אומרת תודה מראש. ומעריכה כל דקה מזמנו שמוקדשת לי ורק לי. כאשר הגיע וירדתי לראות אותו..ישבנו קצת ברכבו. הוא אמר לי "נוסעים"..מאיפה זה בא..לא הייתי מוכנה לזה, אבל אני מתחברת לספונטניות כך שזרמתי. כך. כמו שאני. לא לבושה ליציאה, לקח אותי לבית קפה ומדברים בגובה העיניים כל השיחה. אבל אני ואתם הקוראים יודעים שבכל השיחה הזו התנגשות המבט שלי ושלו היתה עוצמתית - לפחות מבחינתי, כל השיחה הייתי כפופה לו והוא לא היה צריך לבקש או לדרוש את זה..הרגשתי את זה שזה בא טבעי ממני..הרגשתי את הצורך להיות מכופפת ושהוא שיושב מולי יהיה הזקוף האסרטיבי, הצודק, הפיקח מבין שנינו, המשפיל והאישיות שאני מעריצה!!!
והיופי של כל הסיפור של היום - הוא לא נגע..לא השתוקק לגופי - היום נראה כאילו חפץ בראשי - וזו גאווה גדולה בשבילי..להיות שם בשבילו בכל דרך שהיא..וכך עם רשות לנשיקה על הלחי..שלח אותי לישון :)

מה צופה לי המחר 😄 לו רק הייתי יודעת עוד אתמול מה מצפה לי היום..הייתי חושבת פעמיים האם להעיז לשאול את השאלה הזו. התרגלתי כנראה לטוב שהוא משוחח איתי בגובה העיניים שהוא שם בשבילי ואני שם בשבילו בכל תחומי החיים, שאנחנו משוחחים כאילו הכל רגיל, כאילו הוא חבר, ידיד, מישהו קרוב אליי. ועוד הרשתי לעצמי מרוב שהרגשתי חבל משוחררת לדבר איתו בצורה לא הכי נאותה כיאה למעמדו..
כמה דקות אחרי שקמנו מבית הקפה - הרגשתי משהו באווירה השתנה. בום. הוא עלה חזרה למקום שהוא תמיד נמצא בו למרות הראוי לו למקום שאני אוהבת אותו כשהוא כזה, חזק ולא בכח פיזי. אפילו כשלוחש - העוצמה שלו מורגשת.
כאשר נכנסנו לרכב שלו, הבנתי שהתחושות שלי לא התבדו. ההתרגשות שלי הורגשה (כפות הידיים שלי רעדו) הלב שלי החל לפעום במהירות ועם כמה שניסיתי להסתיר את כל התחושות האלה..זה היה בלתי אפשרי - ראו לי את זה בעיניים. מפני שכמה שהוא רצה אותי בדרכו שלו, רציתי את זה לא פחות.
נסענו לכיוון הבית. (אתם בטח לא מצפים שאספר מה קרה כשעצר באמצע הדרך)
הוא מצליח. מצליח להביא אותי למקום הזה שאני כל כך שואפת ועל סף התחננות להיות שלו. מקום של להרגיש את החלשה הזו ליד הדומיננטי - מקום של השפלה, נחותה ממנו, הרי אני רוצה להרגיש כך. ואני עוד אוכיח לו. שאני ראויה לו. שאני מוכנה לשלב הבא..

מעניין מה גורם לשולט לשייך אליו את הנשלטת שלו, לפעמים אני מרגישה שמה שאני לא עושה הוא עדיין לא משייך אותי, ולא שהוא לא רוצה ולא שאני לא רוצה, זה ממקום של הוא טוען שאני עדיין לא שם ואמורה לעבור סדרה שלמה של חינוך. והאמת היא שאולי הוא צודק. עוד לא הגעתי איתו לרמה של אמון מלא שבוא אוכל להרשות לעצמי לוותר על העצמאיות שלי ולהיות תלותית בו כפי שהוא מצפה ממני.
מצד שני אני לא יודעת להגדיר את הקשר שלי ושלו, ובגלל חוסר הוודאות הזו, אני אומרת לא מעט דברים שמשתמע מכך שאני מתלוננת. כך הוא אומר לי כל הזמן. אבל באמת שאין לי תלונות! פשוט אני רוצה לדעת איפה אני עומדת. הרי אם לא שייך אותי באופן וודאי, מה יקרה אם אכיר היום אדון למשל..מצד שני..ההתנהגות שלו, וההתנהלות שלו היא הרבה מעבר למילים "את משוייכת לי". וזה מה שעושה את ההבדל. יש לי הערכה כלפייך, הערצה, אני לא בטוחה שהוא יודע את זה או מעריך את זה אבל בתוך תוכי אומר - אעשה לא מעט על מנת להיות תחתיו..ועוד מזל שנפל בחלקי - אני אוהבת תעתועים בי, אבל תעתועים כאלה שמאתגרים אותי ומפתיעים מהסוג של חוק מרפי (אצפה- לא יגיע).. מה צופה לי המחר?

קצת רקע לפני שאתחיל..חשבתי שאולי יש לי מקום לפרוק את כל התחושות שלי בלי שאף אחד יכיר אותי, מקום בו אוכל לדבר על הכל ללא מעצורים ובלי שאגביל את עצמי במילים ובתיאורים. אני חדשה בתחום המציאותי, נמשכתי לתחום הזה עוד לפני הרבה שנים כשקראתי כתבות, מאמרים ובאתרים ובשיחות בצ'טים עם שולטים מכל הסוגים, מתוך התעניינות ולנסות למצוא היכן מקומי בעולם השליטה. נכון להיום אני בשלה לזה ומוכנה לשלב ההתנסות. אני בטוחה שאמצא את עצמי במצבים של קושי שאני לא אוכל לעמוד בהם, עם זאת, אני מאמינה בשליטה מנטלית בלבד. זו נקודת התחלה לדעתי, משם אפשר לשלוט על הכל אם יש בך שליטה מנטלית טמונה בך - הווה אומר שאתה מחזיק בידך שלט אוניברסלי בכל הנוגע אליי.. וכך הרשומה בבלוג שלי מתחיל. החל מהיום אעדכן כל יום..לידיעה כללית - יש לי אדון בהליכים 😄 עדיין לא התקבלתי..וצריכה להוכיח את עצמי - כך שכל מה שנותר לי הוא לרשום כאן את כל מה שאני עוברת..איתו..ובכלל..
הלא נודע עוד לפניי - מסתבר..