השעון הביולוגי מתקתק וה'אין יותר זמן' עבר כבר מזמן. אני רוצה להתרפות ורציתי את זה לאורך כל הדרך אבל איכשהו עם כל מה שעשיתי חזרתי לאותה נקודה של התחלה, של ריקנות, של שיכחה. Clearly משהו לא עובד. זה דיי ברור. והשעון, השעון הנורא שתלוי על הקיר ורודה בי כל הזמן על זה שנכשלתי ופיספסתי את חיי ושעדיף שאסיים עם זה כי אין טעם. השעון הזה יושב לי על הראש ולא משחרר.
אני בטיפול מאוד משמעותי עכשיו, אולי לראשונה בחיי. עד עכשיו אלה היו טיפולים דרדלה. אבל יצא ככה שבעקבות מחלה קשה של אמא וההכרה בזה שהיא עוזבת אותי הגעתי לטיפול הנוכחי לפני קצת יותר משנה וממש במקרה נפלתי על מישהו ממש טוב, ועוד דרך עמותה, טיפולים בזול. בפגישות הראשונות סיפרתי לו את כל סיפור חיי בקנאות כרונולוגית, ומשם זה המשיך לטיפול אינטנסיבי של פעמיים בשבו ולפני כחודש אפילו עלינו ל-3 פעמים בשבוע. אין כאן יחסי תלות. ממש לא. יש כאן הרבה מראות ותובנות שנופלות על החיים שלי ולמה הם ככה ולמה אני סובל ולא משתחרר ומה בכלל עברתי עד היום ובאיזה משפחה לא מציאה גדלתי וכו'..התובנות הן קשות ולא בהכרח מקדמות אבל הן אמיתיות.
עזבתי את העבודה לפני קצת יותר מחודש כי אני פשוט רואה שזה לא מקדם אותי לשום מקום. זה כן אולי שומר לי קצת את הראש מעל המים ולא מאפשר לי לשקוע לתהומות אבל האנרגיה שלי רק מתבזבזת שם ועל כלום. על שום דבר שמשמעותי לי ולחיי. למה להשקיע את האנרגיה בדבר כזה. בשביל הכסף הקטן?זה לא שווה את זה. בשביל להשאיר את הראש מעל המים? עדיף כבר לטבוע. ליטרלי לבלוע מים ולהפסיק לפרפר עם הידיים והרגליים רק כדי לא לשקוע. כל זה כל מה שזה פירפור חסר טעם שלא לוקח אותך לשום חוף. רק פיפור הישרדותי, רק לא לטבוע. והשעון... השעון שהמחוגים שלו זה ממש לא מעניין אותם איפה אתה ואיך אתה. יש להם מציאות נפרדת משל עצמם. מציאות אבסולוטית. והמציאות הסובייקטיבית שלך ממש לא מעניינת.
עזבתי את העבודה בגלל חוסר הטעם שלה ובשביל שתתפנה לי יותר אנרגיה להשקיע בעצמי. ומה קורה באופן טבעי? אני מתחיל לטבוע ומתחיל לבלוע מים. המשקולת של היאוש לוקחת אותי למטה. המשקל הכבד של החיים שלי שאני סוחב על הכתפיים מתחיל להכריע. אני נכנס להמוק אבל ברור לי שאין מצב שאני חוזר לעבודה, שזו לא הדרך, אני מעדיף לטבוע. גם את התרופות האנטי דכאוניות התחלתי להוריד קצת כי גם ככה בספק אם הן עובדות אבל מהבהלה של הטביעה ומהלחץ של השעון אני שוקל לנסות משהו חדש - וולבוטרין, אולי קצת דופאמין לרקות יתן לי קצת פלפל בתחת וידליק לי תמנועים אל חוף מבטחים. אני עדיין בספק..המטפל שלי מנסה לשכנע אותי לא לעשות את הצעד ולהשאר ביאוש כי אולי יש לזה ערך טיפולי ואכן עולים המון דברים. אני לא יודע..