wicked fairy

הרי זה לא כאילו מישהו רואה.

והתחושה הזו, של חוסר חשיבות משווא. חוסר טעם ורצון.


לאן העיניים הולכות? עדיין אחריך, כאילו יהיה מישהו שיסתכל בחזרה.

אני מרגיש נבגד ומושפל.

אבל כוס אמא של כולכם! תקנאו, תישרפו, תבכו, תמותו.

אני אשתוק בשקט בצד, בדיוק כמו שהרחומים מביניכם רוצים.

ואין דבר שאוכל לעשות נגד זה.


כוסאמק כואב לי.

היא אומרת וכולה מושמע ברמקולים בכל רחבי המועדון.
ההשפלה, הבגידה, העלבון.

לקחתי את התיק ויצאתי באלגנטיות מן המקום, כמעט דומע.

בבוקר- כשהתחלתי לחשוב על המקרה באופן ראוי ולאחר השינה הבהחלט ראויה, הבנתי שזה לא יותר מקאמבק של מקרה דומה רק שאני בפוזציה אחרת.



הבנתי- תודה.

ועדיין...

נפגשתי עם פסיכולוגית היום.

אני מתחיל בתהליך פסיכולוגי, שזה טוב מאוד כי מאסתי במצב כפי שהוא כיום.
לא רוצה; לא שקרים, לא בגידות, לא מחסומים, לא מסכות.
רוצה אני נקי מהליכלוך שנערם במהלך השנים.


i'm owning my life and talking responsibility for my actions.

משהו בקשר לסגנונות איות כאלה ואחרים- דברים של גרפיקה ואני רחוק מלהבין לעומק.
וזה נוח ונורא בטוח איתך או כמו שאמרת בעצמך;"זה מוזר אבל מרגיש טוב".

מעניין מה יקרה הלאה...

ואתה לא אידיוט; אתה לא מנסה להפשיט אותי או לשכר אותי בשביל לקשור אותי למיטה ולזיין לי את הצורה.
אתה פשוט מתייחס אלי כאל סוג ששל מאהב. מתוק ומקסים, נעים למגע וללב.
ואני מודה לך על כך, במיוחד בשל האמת שיוצאת מפחך.

תודה לך.

עוטפת מכיוונים רבים.
ודממה באוויר אך לא בלב.
ומראנו מדברים בפסטיס לפני יום אחד בלב מחמם מעט את ליבי.
מי היה מאמין? אתה כל כך רך בתוכך ונראה כהר מסיבי ואימתני {פיתוח גוף, הא?}.

ונעמת לי מאוד כך אמרת לי לפני רגעים מספר.
חום מעניין עוטף בנוסף למלנכוליות והירח מאל על.

האם הגוף שלי מסוגל להתמודד עם זה? בלי שום צל של ספק כן. ובהחלט מחר אחרוף את נשמתי למוות. אבל אני עושה את זה בכדי להוכיח את הדבר לעצמי יותר מכל דבר אחר. ועדיין המחשבה העיקשת עולה בראשי- האם אני עושה זאת בכדי לפגוע בעצמי? האם אני עושה את זה בשביל תשומת הלב? בשביל העונג שבהתייחסות? בסימפטיה? בתאווה? מדוע?


זה רלוונטי למען האמת כי שום דבר לא משתנה כרגע.


פגעתי באחד האנשים החשובים בחיי- אני אפילו לא מסוגל להביט לו בעיניים. הוא מתעלם ממני לחלוטין ואני מקווה שימצא בליבו לסלוח לי על מעשה טיפשי ופוגע. אבל כשהוא נפגע הוא נפגע וכאשר הוא כועס הוא כועס והוא מוחק אנשים מרפרטואר. הוא מחק אותי לגמרי. זה כואב- כל כך כואב כי הוא מלאך והאדם הסבלני ביותר שאני מכיר על פני האדמה ואני מכיר לא מעט אנשים סבלניים מאוד.


מתי אני אסתדר מחדש? מתי אני אגשים את המהות שמחכה להתפרץ? ואולי השאלה הנכונה לשאול היא לא מתי אלא איך ואולי אף טובה ממנה- למה? או יותר נכון למצוא בעצמי כוח בשביל שהתשובה ל"למה" תהיה "כי אתה מי שאתה ואתה שווה הכל." חבל שאני לא מרגיש ככה.


הADHD חוגג ולא ישנתי כבר 33 שעות.


אבל מה שהכי עצוב אני כבר לא מסוגל לבכות.



אלוהים, תני לי רק לבכות שוב. בבקשה! תני לי לראות ולהרגיש את הכוח שבתוכי בכדי שאוכל לבכות שוב.

איטליה חורף, אני והיא. שבוע של עונג איטלקי 😄
לא עכשיו ויש עוד המון זמן עד אז ועדיין.

מחכה לרגע יפתי :)