שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

היו זמנים במערב

לפני שבועיים. 2 בינו׳ 2022, 11:42

האם אחבק אי פעם ג'ירפה ?

לפני חודש. 18 בדצמ׳ 2021, 15:02

מיטת העיסוי שלי רוטטת וידיי הרגישות חמות.

ניתן להישכב עליה הערב, לשחרר שליטה ולקבל את כל הטוב המורכב הזה.

כזה אני הערב. יש האומרים שבכלל.

הגשת מועמדות - כאן.

 

לפני חודש. 18 בדצמ׳ 2021, 8:58

הזמזום הקבוע הזה מסביב, זה שהגשם בולע אותו לרגעים אבל שב ובוקע. הזמזום של הידיים המאומצות עד בלי די, שהן מכות באוויר ככנפיים. של העיניים היגעות משיטוטי האינסוף. זה הזמזום של המחפשים, של עבדי האשלייה, של הסצינה הבלתי נגמרת שבה גם כל האדונים הם עבדים, שאדנותם מתפוררת אל מול מציאות עצמאית. ומהי המציאות העצמאית אם לא זו המורדת במציאות המעובדת, זו שכל האשליות וכל הכמיהות החמקניות מוצאות בה את סיפוקן עד בוקר של שמש המעלים את האשליות כמים הנספגים אל עומק האדמה.

יש חיים שם במציאות שבין פליני לבין חנוך לוין והרבה אנשים נדחקים אל תוך המציאות הזו וכמהים אל מה שלא יבוא, אל נסיכה הולוודית שתאסוף אותך אל ביתה הארמוני אך הריק מאהבת אמת עד בואה של זו שלך. אל שורד מהונדס על אי של קרטון, מיליונר שזוף עם שש מכוניות בחנייה וחיוך שרק את תוכלי לשבות.

ואחרי הכל אלה גם אלה ילדים של החיים, ובחיים, ומה צבע להן לכמיהות שלך, ומהו מחזה החיים הארוך הזה החולף כה מהר - סרט הוליוודי או מחזה של חנוך לוין?

 

 

 

 

לפני חודש. 23 בנוב׳ 2021, 23:16

כוס יין אדום, ריוחה מן הסתם, וליגת האלופות גם.

ומשהו לכרסם עם השתייה, לפצח, רפלקס בסיסי, ומכל האופציות הדלות שנותרו הערב בבית, במה בחרתי? מה שלפתי לבסוף, לאחר ההתלבטות אל מול הארון והמקרר...? צנוניות !  קטנות כאלה, עם מרירות מאוזנת, שנשכחו מזה זמן בדופן מגירת הירקות.

מסקנה: לא משנה כמה אתה מרגיש סגול וקטן, כל אחד צריך לחכות לזמן שלו.

לפני חודשיים. 20 בנוב׳ 2021, 18:57

באת' הרט ביקרה בארץ והופיעה באמפי ברעננה. זה היה ב 2016 !!

 

ואני לא ידעתי.

ומי בכלל ידע על זה. כאילו היה זה איזה סוד שאין לדבר עליו, או גרוע מזה - טיפשות של תקשורת מוזיקלית שהמוח שלה סתום מרוב אשפה מוזיקלית.

 

את סזריה אבורה הסופר מופלאה הצלחותי למזלי לשמוע ולראות באותו אמפי, אני בישיבה על הדשא והיא ללא נוע ולא מילה מיותרת נטועה על אותה משבצת משך כל ההופעה.. חלפו מאז להערכתי 15 שנים, היא כבר לא איתנו והיא עדיין גדולה כל כך.

וכשבאת', יארכו שנותיה,  הגיעה - אני לא הייתי שם, לשמוע את הנפלאה הזאת, בקולה המרטיט ובאופן בו הגוף שלה שר ולא רק הגרון.

והנמרה גם יודעת דרכיה עם פסנתר.

 

 

 

 

 

 

לפני חודשיים. 27 באוק׳ 2021, 17:46

האם רמת הנכתב סביב יורדת או שפשוט הגיל שלי עולה?

 

האם שעון החורף שיגיע בשבוע הבא, שיקדים את הזריחה ויקדים את החשיכה, זה טוב, זה לא טוב?

 

האם ההמונים ימשיכו להריע לחמישה זרים שחורים שלובשים לרגע חולצה צהובה שכתוב עליה מכבי תל אביב ושאינם יודעים מי היה יהודה המכבי, או שיבינו פעם שהם אוהדים בסך הכל חולצות?

 

האם הגיל העולה של הנותרים ברווקותם יהפוך בעתיד הלא רחוק את החברה שלנו לחברה של חסרי משפחה משלהם שיזקינו בבדידות שמחופה על ידי רעש חיצוני יזום?

 

האם יהיה חורף גשום כפי שצופים החזאים?

 

האם יימצא העורך שיגיד פעם לשרון וכסלר להפסיק לנופף בידיה ללא קשר למה שהיא אומרת?

 

האם שתיל הדקל שנטעתי אתמול בעציץ ייקלט היטב וישמח אותי בצמיחה מהירה?

 

האם לשטוף את המכונית או להמתין גשם?

 

האם נהייתי קצת יותר גמיש ומתפשר או שרק נדמה לי?

 

האם הקלמנטינות השנה תהיינה מתוקות ועסיסיות יותר מזו שטעמתי היום?

 

לפני 4 חודשים. 22 בספט׳ 2021, 20:11

ג'וני קאש המנוח אמנם לא זכה לפרגון ממאזיני הכלוב, שני פוסטים לאחור, אבל מצד שני הוא היה לדעתי בהחלט מבסוט מהביצוע של שון רו לשיר הישן שלו.

אני, באופן מוסיקלי כללי, לעולם לא נותן לצד הויזואלי לכסות על הווקאלי או אם תרצו -  לקנקן לכסות על תוכו.

ובאופן פרטי -  לא ממש בוטח במי שלא אוהב בלוז.

שריטה? אולי, אבל אין כמו שריטות על תקליט ישן.

 

לפני 4 חודשים. 6 בספט׳ 2021, 18:39

בטח תהיתם ואפילו רציתם לנסות את שיטת שטיפת הבית עם רצפז ולסיום, כשהיא יבשה ונוצצת, חצי שעה אחרי, לעבור עליה עם בירה מכבי 7.9% ושברי זכוכית ירוקה.

ובכן, אין צורך לתהות עוד, עשיתי את הניסוי עבורכם. לא מומלץ.

יתכן ועם גולדסטאר 10% תהיינה תוצאות אחרות.

לפני 4 חודשים. 3 בספט׳ 2021, 9:55

שנה עומדת לסגור שעריה, שנה כובלת, שנה חלודה.

ומה שלפניה...? זה שאינו תלוי וירוס וטירוף אנושי...? הרי היה אף הוא כלוב שהחליד עם השנים, סגר והעיק.

והנפש, זו שיהי מה, רוצה לצאת לחופש. היא זועקת - חופש, חופש, חופש, חופש, והכלוב חלוד.

ובעליה של הנפש לא תמיד יודע את קולה, שומע לא שומע, הרעש מסביב הרי אינו חדל. אבל היא ממשיכה לזעוק את החופש שלה, את החירות, את הדרור.

ג'וני קאש, זצ"ל, שר את זה לבטח טוב יותר מכל כתיבה שארבה כאן. הוא תכנן לשבור את הכלוב החלוד שלו ולרוץ.

איש וכלובו החלוד, אשה וכלובה, החלודה מרעילה, לשבור ולרוץ, לפרוץ ולצעוק את החופש, לדעת חירות ולדעת לשמור עליה, גוף ונפש.

 

 

 

לפני 4 חודשים. 31 באוג׳ 2021, 23:08

הרוני דיוויס הזה, כאילו נולד מן העצים והאבנים, עם המראה הביזארי והעיניים הכל כך טובות, והקול...כקול המים המפכים. זה הקול של השמחה והעצב המהולים זה בזו, זכר העצב ונקבת השמחה. שהשמחה ללא העצב היא שמחה ריקה, חיצונית, כמו הלמות פטישים בקירות של פח.

אני שומע מוסיקה רק דרך רמקולים, שתבוא נכונה אל תוכי, ואם אני אוהב אותה - אני אוהב, ואם אני בכלל אוהב - אני אוהב.