לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

היו זמנים במערב

לפני 4 ימים. 22 בספט׳ 2021, 20:11

ג'וני קאש המנוח אמנם לא זכה לפרגון ממאזיני הכלוב, שני פוסטים לאחור, אבל מצד שני הוא היה לדעתי בהחלט מבסוט מהביצוע של שון רו לשיר הישן שלו.

אני, באופן מוסיקלי כללי, לעולם לא נותן לצד הויזואלי לכסות על הווקאלי או אם תרצו -  לקנקן לכסות על תוכו.

ובאופן פרטי -  לא ממש בוטח במי שלא אוהב בלוז.

שריטה? אולי, אבל אין כמו שריטות על תקליט ישן.

 

לפני שבועיים. 6 בספט׳ 2021, 18:39

בטח תהיתם ואפילו רציתם לנסות את שיטת שטיפת הבית עם רצפז ולסיום, כשהיא יבשה ונוצצת, חצי שעה אחרי, לעבור עליה עם בירה מכבי 7.9% ושברי זכוכית ירוקה.

ובכן, אין צורך לתהות עוד, עשיתי את הניסוי עבורכם. לא מומלץ.

יתכן ועם גולדסטאר 10% תהיינה תוצאות אחרות.

לפני 3 שבועות. 3 בספט׳ 2021, 9:55

שנה עומדת לסגור שעריה, שנה כובלת, שנה חלודה.

ומה שלפניה...? זה שאינו תלוי וירוס וטירוף אנושי...? הרי היה אף הוא כלוב שהחליד עם השנים, סגר והעיק.

והנפש, זו שיהי מה, רוצה לצאת לחופש. היא זועקת - חופש, חופש, חופש, חופש, והכלוב חלוד.

ובעליה של הנפש לא תמיד יודע את קולה, שומע לא שומע, הרעש מסביב הרי אינו חדל. אבל היא ממשיכה לזעוק את החופש שלה, את החירות, את הדרור.

ג'וני קאש, זצ"ל, שר את זה לבטח טוב יותר מכל כתיבה שארבה כאן. הוא תכנן לשבור את הכלוב החלוד שלו ולרוץ.

איש וכלובו החלוד, אשה וכלובה, החלודה מרעילה, לשבור ולרוץ, לפרוץ ולצעוק את החופש, לדעת חירות ולדעת לשמור עליה, גוף ונפש.

 

 

 

לפני 3 שבועות. 31 באוג׳ 2021, 23:08

הרוני דיוויס הזה, כאילו נולד מן העצים והאבנים, עם המראה הביזארי והעיניים הכל כך טובות, והקול...כקול המים המפכים. זה הקול של השמחה והעצב המהולים זה בזו, זכר העצב ונקבת השמחה. שהשמחה ללא העצב היא שמחה ריקה, חיצונית, כמו הלמות פטישים בקירות של פח.

אני שומע מוסיקה רק דרך רמקולים, שתבוא נכונה אל תוכי, ואם אני אוהב אותה - אני אוהב, ואם אני בכלל אוהב - אני אוהב.

 

לפני חודש. 17 באוג׳ 2021, 16:05

ובעודי אורז את שארית הספרים אל הקרטונים שליקטתי מזה ימים, והדבקתי תחתיתם בסרט הדבקה רחב - עצרתי לרגע.

זה היה מול המדף האחרון. 

בכלל, את הספרים השארתי לסוף, שלא יעמוד הבית בריקנות קירות עירומה.

ואספתי משם את ספר השירים - מאה שנות שירה ישראלית שערבו מנחם בן ז"ל, ודורון קורן יבדל"א.

הפוגה ועלעלתי.

בעיפרון היו מסומנים בתוכן כעשרה שירים. קראתי. 

מחרתיים אני עוזב ועובר למקום אחר.

הנה אחד השירים. כתבה: שרי בן בנימין.

 

אל הרצפה ירדנו

 

פעם אל הרצפה

לצרכי אהבה דחופה

ירדנו

זמן, רעול פנים, ארב

עכשיו אל משתה אבלים

קמים

 

חותכים משפחה

לגזרים

אל הרצפה הקשה

 

גוהרת אם על המת

רוצה להחזיר

זרע אל הצינור שהנביט

עבר לטבור

והדם

לורידים איך להשיב ?

ושומעת הספדים

כמו פטפוטי מים מברז דולף

 

פעם אל הרצפה

לצרכי אהבה ירדנו

וקמנו אבלים.

לפני חודש. 8 באוג׳ 2021, 18:25

הבלוז הכה היום, ישיר ומפתיע, וגם לא כל כך מפתיע

הבלוז הכה בי היום ולא ירפה גם מחר ולא מחרתיים

ולא ירפה

גם מחר לא ירפה

שמיים טובים, שלחו אנרגיה אל הזקוק לה

אל המתחבא מפני עולם, מפני עצמו

ברכו  שמיים ושימרו דרכו ובריאותו של התועה

המבקש את שלו בשאינו שלו

ברכו את הידיים המושטות

שיושטו שלו  ויאחזו אלה באלה

אל הטוב והיפה

לקול הבלוז המכסה על כל יגון זועק

ופורט לקראתו אשר שם - בוא, בוא.

בוא אל הזרועות הפרושות

בוא אל אבא

 

 

 

לפני חודש. 7 באוג׳ 2021, 10:20

לפני חודש. 1 באוג׳ 2021, 7:39

דילמה עכשווית הנמצאת לפתחו של כל הורה לילדים צעירים בישראל: האם לרשום את הילדה לחוג ג'ודו או לחוג טקוואנדו...

לפני חודש. 30 ביולי 2021, 13:56

14 שנים לאחר הירצחו של ג'ון לנון המשיכו שלושת חבריו  את השיר הלא גמור שהותיר על קסטה של טייפ ביתי וחזרו בס"ד להיות לרגע ארבעת המופלאים.

ג'ף לין עשה אף הוא נפלאות בהפקה והם נתנו לנו את היצירה הזו למורשת. לי זה עוזר לעוף.

שבת שלום.

לפני חודש. 29 ביולי 2021, 19:34

אז פתחתי כרטיס פרופיל באתר היכרויות. כמו פעם, מזמן. לא התגעגעתי.

מה אגיד לכם, לא שוס העסק הזה. עשיתי מנוי לחודש וכבר אחרי שבוע אני עם עננת מועקה.

כמה יכולות נשים להיות לכודות בקונספציית הלה לה לנד, כאילו החיים הם לונה פארק אחד ענק, עם גברים מופלאים שמסתובבים, רכובים על סוסיהם הלבנים, ומספרם רב משל הנשים ולכן עליהם לריב עליהן, להפגין את עליונותם על פני המתחרים, וכל רגע יגיח אחד מהם, מן המובחרים, יניף את הגברת הממתינה על סוסו והם ירכבו משם אל ראש הגבעה שם ארמון רב תפארת וכרטיס אשראי חופשי.

 

רוב הפרופילים פאתטיים, עם תואר שני ועברית - תחביר ויכולת ביטוי  של כתה ד, תמונות שגם לפני חמש שנים היו ישנות ו"מאמינה באמת, כנות ויושר".

הן תמיד אוהבות, חוץ מזריחה, שקיעה והליכה על החוף - "ספר טוב, סרט טוב ויין טוב". והסרט יהיה בדרך כלל - אשה יפה והיין כנראה למברסקו.

הן "אוהבות את החיים ואת מה שיש להם להציע". נו, פה הייתי כותב אלף מילים אבל אסתפק בכך שבאמת כל הכבוד שאוהבות את החיים אבל מניסיוני מה שיש להם להציע זה להוציא לחם בזיעת אפיים, לגדל ילדים מחיתולים, דרך זעף מתבגרים, כיבוס מדים ועד אינסוף. זה כלים, חשבונות, ריבים,חוגים, אסיפות הורים, פקקים, סקס פה ושם, נחירות, תרופות לא עלינו, הורים מתבגרים. אתם לבטח תדעו מה להוסיף למה שיש לחיים להציע.

ויחד עם זאת היא "אופטימית חסרת תקנה". פאק, תיהי אופטימית, זו תכונה שאפשר להסתדר איתה, אם כי במאבק לא פשוט מול הפסימיות, אבל למה ה - ללא התקנה הזה. מה רע בלהיות סתם אופטימית.

אז ההסבר מגיע כמובן בעומק הטקסט. היא "אשה במלוא מובן המילה". לא סתם אשה, נגיד עם מובן חלקי של המילה. היא אשה שמתעוררת בבוקר ועוגבת על הגבר שלצידה, היא חושבת עליו כל היום בזמן שהיא מבשלת עבורו את מזונו האהוב, היא מקפידה על חיטוביה למענו, נרטבת רק מלשמוע את צעדיו במדרגות, מוצצת מושלמת ומולטי אורגזמית.

העניין הוא שאף אשה, במלוא המובן ומטה, מכל הדברים שהיא אוהבת, לעולם לא מוזכר שם סקס. אין בלקסיקון. לעומת זאת יש המון לינה בטבע ומוזיאונים.

כי היא "נאה, יפה ואיכותית" וזה הטקסט שלצד התמונה שלה. אתם, היא אומרת, לא תחליטו בעצמכם על סמך מה שאתם רואים. ואם לא הבנתם את זה, גברים מופלאים אשר באתרים, אז אני זו אני, ואני מכירה בערך עצמי, ו"יודעת מה שרוצה" וחיכתי כאן עשר שנים, ואם יש צורך אחכה עוד עשרים. הוא יופיע הנסיך המושלם שלי, לא לי להתפשר על בני עם פשוטים, שמסתובבים בצד השני כבר עשר שנים ומחפשים את האשה המושלמת שלהם. לא, גברים יקרים, איתי לא יילך לכם.