בחייאת ראבק קראתם? נהניתם? תשאירו לייק זה בחינם! מבטיח טובות הנאה על כל לייק או תגובה שלכם פרטים באדומות.

היא כתבה לי.

וככה היא השביעה את הרעב שלה לדם שלי בפעם האחרונה.

שיהיה לה בתאבון:)

ואז זה מציף אותי ברגעים הקטנים האלה, שאני מרשה לעצמי להרגיש את הרגע. או בעצם כשזה מתאפשר לי. אלה יכולות להיות תחושות משיר ספציפי, או סתם בלי קשר לשום דבר, ועולות לי הדמעות על כל הדברים שפספסתי, על הזמן שחלף: ההשכבות עם הילדים, הרגעים הקטנים שלא הייתי איתם והם כבר גדלים. ואיי כמה שזה שורף מבפנים. 

על הילדים הקטנים שאני לא מצליח להיות נוכח איתם בגלל הצורך שלי לברוח ולטשטש את ההווה בהתמכרות העמוקה שלי. מדי פעם אני מתפקח ומתעורר לעצמי, ואני רואה את השנים שפספסתי איתם. פתאום ברקע יש את השיר של חנן בן ארי "אמן אמן על הילדים שלי" בגרסה ביידיש, וזה שורט אותי. בא לי לבכות, אבל אני לא יודע לבכות. אני כאן, אבל לא באמת כאן.

אני מנסה להציל אותנו ולחבק אותם ולהיות נוכח עד העצם, אבל זה קשה לי. זה כל כך בסיסי לאבא להיות עם הילדים שלו, והמוח שלי בורח לשימושים. ואני כן מנסה ומתעקש להיות שם איתם. רגשות האשם והבושה – כמה אבא חרא אני, כמה בעל חרא אני – מציפים אותי.

אני רוצה לתקן, אני רוצה להעניק להם את מה שמגיע להם. אני מקלח את בן השש ויש לו אסטמה של העור, ואני ממלא את האמבט בשמנים שיעשו לו טוב. אני איתו, נוכח, מדבר איתו, מתעניין בו, מספר לו סיפור. ואז אני עובר לאחותו ועושה איתה שיעורי בית. ולמה לעזאזל הרגעים האלה חמקמקים וקטנים?

אני מביט בו ושואל את עצמי אם הוא מבין כמה לא נתתי לו, כמה הייתי צריך לברוח מנטלית ופיזית כדי לא להיות נוכח. ומה הוא יחשוב עליי כשהוא יהיה אבא בעצמו? נשאר לי רק להתפלל שהם לא ירשו את השריטות שלי.

חשבתי שלהיות צר זה פלוס. 

מי מספר לו שפחדתי ולא הצלחתי לשחרר?

אֵיךְ אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַהִתְנַגְּשׁוּיוֹת הָאַלִּימוֹת הָאֵלֶּה, כְּשֶׁהַכּוֹס הַפּוֹעֵם שֶׁלָּךְ מִתְנַגֵּשׁ בַּפַּרְצוּף שֶׁלִּי. כְּאִלּוּ הַכּוֹס שֶׁלָּךְ הוּא הָאֶגְרוֹף וְהַפָּנִים שֶׁלִּי הֵן הַשַּׂק.

אַתְּ מַחְזִיקָה אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלִּי חָזָק וְדוֹחֶקֶת אֶת הָאַגָּן שֶׁלָּךְ לְתוֹכִי שׁוּב וָשׁוּב, כְּשֶׁאַתְּ מַכָּה אֶת הַפָּנִים שֶׁלִּי עִם הַכּוּס הָרָעֵב שֶׁלָּךְ. סוֹטֶרֶת לוֹ. מַגְדִּירָה אֶת הַיִּעוּד שֶׁלּוֹ מֵחָדָשׁ.

אַתְּ לֹא מְאַפְשֶׁרֶת לִי לִנְשֹׁם, כִּי הַצֹּרֶךְ שֶׁל הַכּוֹס שֶׁלָּךְ בְּחִסְפּוּס שֶׁל הַפָּנִים שֶׁלִּי חָזָק יוֹתֵר מִכָּל הִגָּיוֹן. אַתְּ בְּאָמוֹק. תּוֹפֶסֶת אֶת הַשֵּׂעָר שֶׁלִּי בְּיָדַיִךְ וְהוֹפֶכֶת אֶת הַפָּנִים שֶׁלִּי לְמִשְׁטַח אוֹנָנוּת פּוֹעֵם עֲבוּרֵךְ. מְנַגֶּבֶת אֶת עַצְמֵךְ עַל הַשְּׂפָתַיִם, הָאַף, וְהַמֵּצַח שֶׁלִּי. וְכָל סֶנְטִימֵטֶר בַּפָּנִים שֶׁלִּי מְנֻצָּלוֹת וּמְשֻׁמָּשׁוֹת לְחַיָּתִיּוֹת וְלַטֵּרוּף שֶׁלָּךְ.

אַתְּ מְגַלְגֶּלֶת עֵינַיִם, רוֹטֶטֶת, מַחְנִיקָה צְעָקוֹת וּשְׁקוּעָה רַק בַּזְּרָמִים שֶׁלָּךְ. מִתְעַלֶּמֶת מִמֶּנִּי לַחֲלוּטִין. רַק אַתְּ וֶאֱלֹהֵי הַגְּמִירוֹת שֶׁלָּךְ.

שׁוֹכַחַת מִכָּל מָה שֶׁעוֹבֵר עָלַיִךְ. פּוֹשֶׁטֶת מְעָלַיִךְ כָּל זֵכֶר וּמַחְשָׁבָה. מִתְרוֹקֶנֶת מֵהַכֹּל. כָּרֶגַע זֶה הַתַּאֲוָה וְהַיֵּצֶר שֶׁלָּךְ שֶׁשּׂוֹרְפִים אוֹתִי בָּאֵשׁ. 

וַאֲנִי רַק רוֹצֶה לִהְיוֹת יָעִיל עֲבוּרֵךְ עִם הַלָּשׁוֹן וְהַשְּׂפָתַיִם שֶׁלִּי. מִשְׁתַּדֵּל לִנְשֹׁם בְּמֶרְחֲבֵי זְמַן אֲרֻכִּים. לִתְמֹךְ בָּךְ עִם הַיָּדַיִם. אֲבָל אֲנִי מֵבִין שֶׁאַתְּ צְרִיכָה אוֹתִי רָפוּי עִם יָדַיִם מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב. וַאֲנִי מִתְמַסֵּר לַצֹּרֶךְ הַזֶּה שֶׁלָּךְ. 

וְהַפָּנִים שֶׁלִּי נֶחְבָּטוֹת וְנֶחְבָּטוֹת כְּמוֹ חֵפֶץ עָמִיד בַּחֲדַר זַעַם. סוֹפֵג אֶת הָרְטִיבוּת שֶׁלָּךְ שֶׁמְּמַלְּאָה אוֹתִי בְּאֹשֶׁר. מְנַסֶּה לִנְשֹׁם לְרֶגַע. לִלְגֹּם וְלֶאֱסֹף אֶת כֹּל מָה שֶׁיּוֹצֵא מִמֵּךְ.

אֲנִי מְסֻחְרָר מֵהַדְּפִיקוֹת הַחֲזָקוֹת הָאֵלֶּה בַּגֻּלְגֹּלֶת שֶׁלִּי. אֲבָל לִבִּי בַּמִּזְרָח אֵיפֹה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ  זוֹרַחַת. הָעֵינַיִם שֶׁלִּי חֲשׁוּכוֹת אֲבָל בְּתוֹכִי הַכֹּל מוּאָר.

וְהַהֲבָנָה שֶׁלָּנוּ שֶׁאֲנִי רַק אוֹבְּיֵקְט אוֹרָאלִי לְאוֹנָנוּת וְלַגְּמִירוֹת שֶׁלָּךְ, וּמְצֻמְצָם לִכְלִי שִׁמּוּשִׁי לַצְּרָכִים שֶׁלָּךְ. זוֹרְקִים אוֹתִי פָּשׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם לֶאֱלֹהִים.

הייתי פעם לשון אוראלית שימושית לידידה שלא הבינה שהיא שולטת. ובכל פעם שהכוס היפה שלה היה רעב ללשון שלי היא היתה מבקשת ממני לבוא לדירה שלה ולרדת לה.

והייתי מגיע לרדת לה באהבה גדולה כי זה חרפן אותי למוות. גם הניצול המיני כי רק היא גמרה. וגם כי אכלתי את הכוס שלה וזה היה לי באמת טעים.

וככה תקופה ארוכה, היא מזמינה אותי לרדת לה והופך להיות לשון שימושית שמתרכזת בעונג שלה והיא פורקת חרמנות וגומרת ואני למטה שם עבורה.

וכמובן כיאה לניצול אחרי הגמירה שלה הסתיים תפקידי עד לפעם הבאה. 

אני בהחלט מתגעגע לתקופה הזו. 

וככה היא שמרה אותי בטלפון שלה (שם בדוי).

אני מנשק את כפות הרגליים שלה. מסניף אותן ומלקק אצבע אצבע ואת הרווח בין האצבעות שלה. מנשק את גב הרגל ולאט לאט עולה למעלה. מנשק את מעלה הרגל. מביט עליה מלמטה. נותן לה לראות אותי מתפעל מהיופי שלה ומהנשיות שלה. מראה לה את המשיכה שלי אליה. אני מכרסם קלות את פנים הירכיים ומלקק אותה בתשוקה. נותן לה להבין מה יקרה כשהלשון שלי תהיה בתוכה כדי לגרות אותה. לאט לאט אני עולה לכיון הכוס. נוסג ועולה. אין כאן מירוץ לגמירה שלה אלא להתענג גם מהדרך. אני מרגיש את הנשימות ואת הקצב שלה. מסתנכרן עם העונג שלה. וככה עם הלשון שלי אני עולה עוד ועוד. ואני אוחז באגן הירכיים שלה או בתחת שלה מלמטה, נותן קונטרה ללשון כדי שתרגיש עטופה גם מסביב. והיא עוטפת אותי עם הירכיים שלה לקרב אותי אליה. ואני מרפרף עם הלשון שלי מלמעלה, נוגע ולא נוגע. אני מוציא אויר חם ומלקק בין הירך לכוס מוצץ אותו עושה איתו אהבה. ואני מרגיש אותה מיוחמת, וזקוקה להרגיש כבר את הלשון שלי בתוך הכוס שלה. אבל אני רוצה למתוח עוד קצת את משחק המקדים. כי זה טעים לי וגם אני רוצה אותה נוזלת ונואשת לקבל את החום והפספוס של לשון שלי בתוכה ואת הרכות של השפתיים שלי עוטפת אותה. ואני מגיע לרגע המיוחל שלנו. ואני נפגש עם הלשון שלי עם הדגדגן שלה, מתעלס איתה באילו זו אהובה שלא ראיתי שנים. נושם אותה. מסניף אותה. ונותן לה להבין שזה הדבר שאני הכי רוצה עכשיו בעולם. להיות שם למטה בשביל העונג שלה אבל גם בשביל הרעב שלי. ליופי הזה. ואני מתמגנט לדגדגן שלה ומלקק גם סביב. אני מוצץ את הדגדגן כדי להרגיש את הפעימות שלו. והכל ברכות ועדינות כאילו זה גור קטן וסליחה על ההשוואה. ולאט לאט אני מוציא את הדגדגן מפה שלי ומוציא את הלשון שלי כמה שיותר החוצה ופורס אותה שתהיה בצורה הרחבה והמחוספסת שיש, כדי שמשטח העונג שלה יהיה רחב כמה שיותר. ואני מתחיל ללקק מלמטה למעלה, כשהדגדגן באמצע. אני מתחיל לאט לאט כשאני מקשיב לה מסונכרן איתה. מהדק את האחיזה שלי בתחת שלה ומגביר את הליקוק לפי הקצב שאני מרגיש שנעים לה. ופאק כמה זה טעים ומחרמן לראות אישה יפה עוצמת עיניים נוגסת אצבעות מעונג או מחזיקה את הראש שלי. מנסה כמה שיותר להצמיד את הראש שלי לתוכה. אבל אני לא נותן לה את זה על מגש של זהב. אני כן נותן דיילי קטן כדי לחרפן לה את הצורה. וככה אני מעלה קצב. וכשאני מרגיש שהיא מוכנה, אני מגשש עם האצבע שלי לתוך הכוס שלה. מתחת ללשון שלי. ולאט לאט פותח אותה עבורי כשאני לא מפסיק עם עבודת הלשון והמציצות. ואני מכניס אצבע עמוק יותר מרגיש את החום ואת המרקמים שלה עוטפים את האצבע שלי. ואת השפתיים המנופחות שלה. ואני עושה את התנועה המפורסמת של "בוא לפה" כשאני מרגיש את החספוס הספציפי הזה. אני מתחיל לגרות אותו ואני מכניס אצבע נוסף ואני לוחץ על הבטן התחתונה שלה כשאני מלקק עם הלשון שלי כששתי אצבעות שלי בתוכה. וככה עם הסנכרון הזה ואני נהנה מהדרך והעונג שלה. עד שאני מרגיש את הרטטים היפים האלה של הגמירה שלה. את הפראות שלה. את הרעידות שלה. את הנשיות שלה. ואני לא משנה את הקצב אלא ננעל עליו עוד ועוד עד שהיא פורקת ונוזלת את הרעב והחרמנות שלה על הפנים שלי. וזה הדבר הכי טהור מחרמן שיש. האקט שאני הכי אוהב שקיים. וזה מספק אותי יותר מלזיין.

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=61795&postid=1646950

משוב חיובי על הלשון שלי 

"בואי" הוא אומר לי כשאני מסתובב ביער לבוש כמו זונה. נתון לחסדיהם של גברים רעבים. "לכי אחריי" הוא אומר לי בקול שקט, כשהוא מביט לתוך העיניים שלי, אחרי שהוא סקר את הגוף שלי ביסודיות. ואני הולך איתו לעומק היער. מתרחק משאון האנשים הרכבים והאורות. ומתחיל להיות חשוך ואפל ובעיקר שקט. ורק קול רמיסת העלים נשמע ביער. אבל הוא נראה בטוח בדרך הזו, ומדי פעם הוא מסובב את הראש שלו לראות שאני אחריו. "תמהרי" הוא מסנן לי, ואני מנסה להדביק את פסיעותיו. התחלתי לפחד מה יקרה אם יעשה לי משהו בכוח. הוא נראה חזק ומוצק ובעומק היער אף אחד כבר לא ישמע אותי. אבל הפחד הזה יונק אותי ואני ממשיך ללכת אחריו דקות ארוכות שהרגישו כמו נצח. "בואי לפה" הוא מסמן לי לעצור ליד עץ." תרטיבי את החור שלך עם רוק כי לא הבאתי סיכוך" אומר לי תוך כדי שהוא מפשיל מכנס ולובש קונדום. "תתכופפי" הוא אומר לי בלי לשאול או להתעניין, אלא מניח עליי את היד שלו, ומוריד את הראש שלי למטה, כשאני נשען עם הידיים על העץ. "תפסקי רגליים "הוא אומר כשהוא עם הרגל מפריד בין הרגליים שלי. ואני מרגיש את הידיים שלו נוגעות בגוף העירום למחצה שלי, אוחז בי ומנסה לדחוק את הזין שלו לתוכי. אני מתפלל שלא יכאב לי ושיכנס בזהירות. אבל אלוהים לא שמע אותי בעומק היער. הוא נכנס לתוכי בנעיצה אחת. כואב לי לחשתי לו כשאני מנסה להתרחק ממנו. אבל הוא משתיק אותי ואוחז אותי ונועץ את עצמו לתוכי חזק יותר. ואין לי אויר לנשום מהכאב מההשפלה וחוסר האונים. ואני נושם עמוק נותן לו לדפוק אותי חזק כשאני נשען על העץ. והרגליים שלי רועדות מהתנוחה הזו ואני שומע את הגניחות שלו. אני מנסה להתמסר לזין ולרעב שלו, אבל הפראות שלו לא מאפשרת לי. אני עוצם עיניים ומתפלל שזה יסתיים. ואז הוא מגביר את הקצב ואת הנהימות שלו ואני מרגיש את הזין שלו פועם בתוכי, ותחושה חמימה ונעימה ממלאה אותי. הוא יוצא ממני מפשיל את הקונדום ומנגב את עצמו במגבון באריזה שהביא מבעוד מועד. הוא יורק לידי, ובלי להחליף מילה עוזב אותי לדרכו, כנראה לאישתו. ואני נשאר שם עירום. מנסה להבין מה היה. אוסף את עצמי. אבל בעומק היער והמניאק הזה לא הדריך אותי איך לחזור. וקצת פחדתי להיות לבד בחושך הזה ופתאום רציתי שהוא יבוא לקחת אותי לרכב שלי. הלכתי לאיבוד ביער ואחרי זמן מצאתי את עצמי יושב ברכב מקלף את הבריות והחזיה מסדיר נשימה ומאונן על החוויה הזוץ וכן אני מקווה שהוא ידפוק אותי שוב כי זה סוג הגברים שמחרמנים אותי.

דאדי אני הבוי השימושי שלך 🥺

דאדי אני בסך הכל כוסיק שימושי בשבילך 

דאדי אין לי אויר והמשקל שלך רומס אותי 

כן דאדי תדפוק את הראש שלי בקיר 

חזקקקקק יותר אני עדיין לא בוכה

אני נוזל רק בשבילך דאדי 

לאונן ולגמור על פורנו גייז אלים זה הרבה יותר כואב משפיל מחרמן ומטנף מסתם פורנו רגיל.