אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַחַמְדָנוּת שֶׁלָּךְ; אֶת הַצֹּרֶךְ לָקַחַת מִמֶּנִּי גַּם אֶת מָה שֶׁבִּקַּשְׁתִּי מִמֵּךְ לְהַסְתִּיר. אֶת הַחַמְדָנוּת לַהֲפֹךְ אוֹתִי לְחֵפֶץ פְּרָטִי אֶצְלֵךְ בַּמַּרְתֵּף, כְּמוֹ בַּקְבּוּק וִויסְקִי עַתִּיק. הַחַמְדָנוּת לִשְׁמֹר אוֹתִי רַק לְעַצְמֵךְ, לְנַתֵּק אוֹתִי מִמַּעְגָלִים זָרִים, לִפְלֹשׁ לְתוֹכִי וְלִשְׁבֹּר אֶת כָּל מָה שֶׁלֹּא קָשׁוּר אֵלַיִךְ בְּאֹפֶן אִישִׁי. הַחַמְדָנוּת שֶׁלָּךְ לִשְׂרֹט אוֹתִי, רַק כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הַדָּם שֶׁשַּׁיָּךְ לָךְ נוֹזֵל מִתּוֹכִי. הַחַמְדָנוּת לִבְעֹל אוֹתִי, לָתֵת גּוּשְׁפַּנְקָה נוֹסֶפֶת לַבַּעֲלוּת הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁלָּךְ עָלַי. הַחַמְדָנוּת לַדְּמָעוֹת שֶׁלִּי, לַיְּדִיעָה הַמְעַנֶּגֶת שֶׁאַתְּ יָצַרְתְּ אוֹתָן עֲבוּרֵךְ. הַחַמְדָנוּת לְעַצֵּב אוֹתִי עֲבוּרֵךְ בְּדִיּוּק אַכְזָרִי, לִרְאוֹת אוֹתִי סוֹגֵד לָךְ רַק כְּדֵי לְהִשָּׁאֵר בַּחַיִּים. הַחַמְדָנוּת לִרְאוֹת אוֹתִי סוֹבֵל לְמַעֲנֵךְ. הַחַמְדָנוּת לְהוֹרִיד אוֹתִי לַמָּקוֹם הֲכִי נָמוּךְ תַּחְתַּיִךְ, וְלִרְאוֹת אוֹתִי כָּלוּא שָׁם – לְלֹא אֲוִיר. הַחַמְדָנוּת לַהֲפֹךְ אוֹתִי לְעוֹד חֲתִיכַת פָּאזֶל בַּתְּמוּנָה שֶׁל חַיַּיִךְ.