לפני חודש. יום חמישי, 16 באפריל 2026 בשעה 13:40
בעקבות סשן האונס שחוויתי השבוע. (פוסט האחרון) הזכרונות חזרו שוב ואיתם הצורך לבטא את התחושות והרגשות.
"לַיְלָה אָפֵל שֶׁל דְמָעוֹת"
תַּמְשִׁיךְ לְזַיֵין אוֹתִי כְּאִלּוּ הַיְּקוּם מֵת,
וְנִשְׁאַרְנוּ רַק אַתָּה — וְהַתַּחַת שֶׁלִּי.
תִּקְרַע מִמֶּנִּי פִּסּוֹת מֵהַנְּשָׁמָה
אוֹ אֶת מָה שֶׁנִּשְׁאַר.
קַח מָה שֶׁתִּקַּח;
הַגּוּף הַזֶּה כְּבָר לֹא בֵּיתִי —
הוּא עַכְשָׁו רַק אוֹסֵף עֲצָמוֹת
וְחֹרִים שֶׁצְּבוּעִים בְּאָדֹם.
תֵּן לִי בְּבַקָּשָׁה לַחְדֹּל, לְהִשְׁתַּלֵּב בְּנוֹף הַשָּׁבוּר.
אַל תִּתֵּן לִי לִנְשֹׁם —
אֶלָּא קְצָת לִשְׁכֹּחַ;
עוֹד לַיְלָה אָפֵל שֶׁל דְּמָעוֹת.
וּכְשֶׁתֵּלֵךְ, תְּכַבֶּה אֶת הָאוֹר;
שֶׁהַלַּיְלָה לֹא יִרְאֶה
שֶׁהַדְּמָעוֹת יִזְלוּ שׁוּב —
הַפַּעָם, בְּלִי לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ רְשׁוּת.

