עַל צַוָּארִי הַקּוֹלָר אוּלַי הַיָּפֶה בַּיְּקוּם, וְגַם הָאָרֹךְ בְּיוֹתֵר. הוּא מִצַּוָּארִי וְעַד הַשָּׁמַיִם גָּבוֹהַּ מְקוֹם מִשְׁכָּנֵךְ מֵאָז הַשְּׁבִיעִי הָאָרוּר. קִלׇּרׇתְּ וְטֶרֶם שִׁחְרַרְתְּ אֶת נִשְׁמָתִי הָעֲקוּדָה לָךְ לָעַד. הַיָּד שֶׁלְּךָ עֲדַיִן מְלַטֶּפֶת אוֹתִי מִלְּמַעְלָה וְגוֹרֶרֶת אוֹתִי בְּדִיּוּק כְּמוֹ אָז בַּסִּמְטָאוֹת הַחֲשׁוּכוֹת שֶׁל תֵּל אָבִיב. וְהַחִיּוּךְ שֶׁלָּךְ שֶׁמַּתְחִיל קְצָת לְהִשָּׁכַח, סוֹדֵק אוֹתִי מִבְּתוֹכוֹ בְּכָל זִכָּרוֹן שֶׁנֶּאֱבַד לָעַד. אַתְּ עֲדַיִן מַכְאִיבָה לִי, וּבִמְקוֹם שׁוֹט וַאֲזִקִּים אַתְּ מַכְאִיבָה לִי בְּגַעְגּוּעַ וְחִסָּרוֹן אֵין סוֹפִי תְּמִידִי. זֶה כְּאֵב בְּלִי הַתְחָלָה וּבְעִקָּר בְּלִי סוֹף. וְגַם הֲכִי נוֹקֵב. כִּי הַפַּעַם אֵין אֶת הָאַפְטֶרְקִיר מִמֵּךְ . רַק חִבּוּק קָרִיר שֶׁל מַצֵּבָה דּוֹמֶמֶת שֶׁל עוֹד שְׁקִיעָה אֲרוּרָה. אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלַיִךְ וְלַחִיּוּכִים שֶׁלָּךְ מֵהַכְּאֵב שֶׁלִּי. וְהַלְוַאי