ספרית הפנטזיות שלי

הם עדיין בעזה.

אין לי מה להגיד.

זה פשוט לא הגיוני.

זה פשוט לא אנושי.

להחזיר את החטופים עכשיו הביתה.

ברביעי יוצאות המשפחות

במסע של ארבעה ימים

מעוטף עזה עד תל אביב

והן עוצרות בדרך בירושלים לתפילה בכותל.

אם יש לכם דרך לסייע באוכל

(פוד טראק, עגלת קפה, כוונות טובות)

צרו קשר עם טל: 0546141899

להחזיר עכשיו!

3 חודשים.

ולא כולם שבו הביתה.

להחזיר את כל החטופים

עכשיו

* האג מחכה לברק*

אדונים נכבדים,

קיבלנו השבוע במשרדינו את התלונה שהגישה ממשלת דרום אפריקה, בדרישה לפתוח בחקירה נגד ישראל על פשעי מלחמה שביצעה במלחמה ברצועת עזה.
בכוונתו להוכיח כמובן בדיון שמדיניות צבא ההגנה לישראל במלחמה בעזה היא ברורה: כוחות צה"ל עושים ככל שיכולתם כדי למנוע פגיעה של חפים מפשע, ככל שזה ניתן. כידוע לכם, החמאס — ארגון טרור צמא־דם שביצע טבח נוראי ב–7 באוקטובר — פועל כדי להגדיל ככל שניתן את הפגיעה בחפים מפשע ומשתמש מאז ומעולם וביתר שאת בחודשים האחרונים באזרחים, נשים וילדים כבמגנים אנושיים.
עם זאת אנחנו מבינים ומכירים בכך שמקריאת חומרי הראיות המצורפים לתלונה אפשר לקבל את הרושם המוטעה שלמרות הריסון של צה"ל, הרי שיש בתוך ישראל גורמים רבים שקוראים לרצח עם ולביצוע פשעי מלחמה. לא נוכל לכחד כי סעיף D בתלונתכם הארוכה והמפורטת, המשתרע על פני העמודים 59 עד ,67 שבו אתם מצטטים שורה ארוכה מאוד של פוליטיקאים בכירים, אנשי צבא ואישי ציבור ישראלים בולטים שקראו מאז ה–7 באוקטובר לצה"ל לֿבצע פשעי מלחמה, להרוג במכוון אזרחים ולבצע רצח־עם, אכן עלול ליצור את הרושם כי ישראל אימצה בשלושת החודשים האחרונים מדיניות חדשה הקוראת לביצוע פשעים שאינם עולים בקנה אחד עם הנורמות, התרבות והערכים של צה"ל ורוב אזרחי ישראל. אי לכך מצאנו למקום לתת לכם קצת "קונטקסט", "הקשר" לטקסטים המשונים והמביכים האלה.

• נתחיל בראש הממשלה, בנימין נתניהו. כתב התלונה שלכם מצטט בעמוד 60 את מר נתניהו כמי שאמר, בין השאר, ב–28 באוקטובר במסר שנשא לחיילי צה"ל, ניווט חיפוש שלום, שעליהם "לזכור את העמלק" — כלומר, להרוג ללא אבחנה לא רק מחבלים אלא גם גברים, נשים, ילדים ותינוקות — כמאמר הפסוק המקראי.
  ובכן, דעו לכם שרוב אזרחי ישראל הבינו מכבר שמר נתניהו כלל אינו כשיר להיות ראש ממשלה, כל שכן לנהל מלחמה כה קריטית כמו זאת שישראל הכריזה על עזה. הוא מעביר את זמנו בין משרד ראש הממשלה לבין ביתו של מלך הדיוטי־פרי סיימון פאליק, אבל הוא בעיקר מבלה את זמנו עם צוות ה"סושיאל" שלו ובהכנת הודעות לעיתונות, שבהן הוא מסביר מדוע אין לו פנאי להתכונן למשפטו הפלילי שחזר להתקדם בשבועיים האחרונים.
  נכון, נתניהו נמצא בלשכת ראש הממשלה כבר 15 שנה עם הפסקה קצרה באמצע, אבל הוא לא באמת מייצג אותנו ובוודאי אינו אחראי לכל מה שצה"ל מבצע בעזה בחודשים האחרונים. הוא עצמו העיד על כך, כשהסביר שוב ושוב בחודשיים האחרונים שהוא אינו אחראי לשום דבר שהתרחש כאן בתחום הביטחוני בשנים האחרונות. האחראים הם ככל הידוע אחד בשם אהוד ברק, שהיה ראש ממשלה לפני 22 שנה (ששמו נפקד משום מה מתלונתכם), אחת שקמה ברסלר שהיא פיזיקאית ממכון ויצמן ועוד אחד בשם גיא פלג, כתב המשפט של חדשות .12 העמדה של השלושה האחרונים בקשר לאזרחי עזה שונה מהותית ככל הידוע מזאת של נתניהו.
• השני ברשימה שלכם הוא נשיא המדינה, יצחק הרצוג, המצוטט בתלונה שלכם כמי שאמר ב–12 באוקטובר במסיבת עיתונאים זרים כי "זאת מדינה שלמה שם שאחראית. זה לא נכון הרטוריקה על אזרחים שלא מעורבים... אנחנו נמשיך להילחם עד שנשבור להם את חוט השדרה".
  מר הרצוג הוא אכן עורך דין בהשכלתו וכבנו של אחד מגדולי הדיפלומטים הישראלים הייתם מצפים שהוא יבין מה יוצא לו מהפה בימים אלה, כשישראל זקוקה יותר מאי פעם לתמיכה בינלאומית — אבל אתם צריכים להכיר את הקונטקסט כדי להבין שזה דיבורים בעלמא של איש משונה. הרצוג יגיד כל דבר לכל אדם בכל סיטואציה, העיקר שהשומע יהיה מרוצה. אין טעם להתייחס לטקסטים אלה.
  במחצית הראשונה של ,2023 למשל, הוא נהג להופיע מדי כמה שבועות בטלוויזיה ולהגיד שהוא מוטרד מאוד ופועל לפתור את המשבר שיצר ניסיון ההפיכה המשטרית שנתניהו וכנופייה משיחית מטורפת ניסתה להוביל בישראל, אבל איש לא חשב לרגע שהרצוג אכן יעשה משהו. תניחו לו. אנחנו לא מתייחסים אליו, אין סיבה שאתם תתייחסו.
• הבא בתור הוא יואב גלנט, שר הביטחון שלנו, שאתם מצטטים שאמר פומבית "סילקתי כל מגבלה מעל כוחות צה"ל". זה אכן נשמע לא טוב, אבל אם תוכלו במטותא מכם להתעלם גם ממנו. גלנט איש מוזר מאוד. הוא מתהלך בינינו כבר שנים עם פנטזיה שהוא הולך להחליף את נתניהו. מילא שלפני ה–7 באוקטובר זה נראה תלוש מהמציאות, אבל גם לאחר שעמד בראש מערכת הביטחון ברגע של הכישלון הצבאי הגדול ביותר בתולדות ישראל — הוא עדיין מסרב להיפרד מהחלום המוטרף הזה. הניחו לאיש, זאת דרכו להתמודד עם המציאות. הוא לא שונה בהרבה מהקויוטי מהסרטים המצוירים שכבר כמה דקות טובות צועד באוויר, תוך שהוא מחלק פקודות לכוחות.
• השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מצוטט אצלכם כמי שאמר ב–10 בנובמבר ש"כאשר אנחנו אומרים שצריך לחסל את החמאס, אנחנו מתכוונים גם לכל מי שחוגג, תומך או מחלק סוכריות — כולם טרוריסטים, את כולם צריך לחסל".
  אין צורך להתייחס. על כרטיס הביקור שלו כתוב שהוא השר לביטחון לאומי — אבל האמת היא שתפקידו העיקרי הוא להכין סרטוני טיקטוק. אין לנו כבר שנה שר לביטחון לאומי, ויעיד מצב ביטחון הפנים בישראל לפני ואחרי ה–7 באוקטובר. תניחו לאיש להכין סרטונים.
• הבא ברשימה המצוטט אצלכם הוא שר האנרגיה והתשתיות ישראל כ"ץ, שצייץ ב–13 באוקטובר: "כל אזרחי עזה נדרשים לעזוב מיד... הם לא יקבלו טיפת מים... עד שלא יעזבו את העולם".
  בטעות יסוד העניין. "תשתיות ואנרגיה" נשמע מרשים, אבל הוא עכשיו כבר שר החוץ ומניסיון העבר בשבתו כשר החוץ, הוא לרוב לומד על ענייני החוץ של ישראל בקריאה בעיתון או בטוויטר של עמית סגל, יחד עם שאר הציבור. לעתים גם באיחור מסוים. גם כאשר הוא היה שר האנרגיה, מי שניהל את המשרד היו חברות האנרגיה. המקום היחיד שבו יש לו שליטה ואוטונומיה זה בטוויטר. יהיה זה אכזרי לבוא אליו בטענות על ציוצים מטופשים. תנו לו את חלקת האלוהים הקטנה שלו. בכל זאת מדובר בפוליטיקאי ותיק.
• שר האוצר שלנו, בצלאל סמוטריץ', מצוטט בכתב התלונה שלכם כמי שאמר ב–8 באוקטובר שצריך "לתת מכה שלא נראתה 50 שנה ולחסל את עזה". עזבו, זה רק סוג של דיבור. אם היינו מספרים לכם מה האיש הזה אמר על המדיניות הכלכלית שהוא מוביל בשנה האחרונה הייתם מבינים שהוא ליצן. עצם הביטוי "ׁשר האוצר בצלאל סמוטריץ'" מלמד את גודל האבסורד.
  קרתה כאן, אי־שם בסוף ,2022 איזה תקלה משונה, אנחנו עדיין מנסים להבין את מקורה. לא ברור כיצד הוא מונה להיות שר אוצר, אנחנו עובדים על זה. באמת, חבל להתייחס. הוא וחברתו אורית סטרוק ישוגרו בקרוב חזרה לאופוזיציה, משם יוכלו להמשיך בתחביב העיקרי שלהם בעשור האחרון — ללא הפרעה — לפזר רעל מיזוגני, הומופובי, גזעני ומשיחי.
• אתם מצטטים את שר המורשת, עמיחי אליהו, שכתב ב–1 בנובמבר בפייסבוק: "צפון עזה יפה מתמיד. הכל מפוצץ ומיושר, ממש תאווה )או תענוג( לעיניים". טוב חברים, אתם מבינים שאין באמת דבר כזה "שר מורשת". זה דבר מומצא לצרכים פוליטיים נקודתיים. אם המורשת של ישראל הייתה אנשים מהסוג של אליהו, המדינה הזאת כבר לא הייתה קיימת מזמן או שהשם שלה היה איראן. ובכלל, מי קורא ב–2023 פוסטים בפייסבוק? כמה סבתות ודודים שלא שמעו שכולם עברו מזמן לאינסטגרם, טיקטוק וטוויטר.
• מופיע אצלכם במסמך הארוך אחד, אבי דיכטר, שר החקלאות, כמי שאמר ב–11 בנובמבר שאנחנו מוציאים לפועל עכשיו "נכבה בעזה" — כלומר מסלקים 80% מהאוכלוסייה. בדקנו אצלנו היטב, אין איש כזה בשם דיכטר. היה אחד כזה. הוא נעלם מתישהו לתהום הנשייה במרץ השנה, כאשר כל חבריו ממערכת הביטחון ניסו לשכנע אותו לגדל חוט שדרה ולעמוד נגד ההפיכה המשטרית — וגילו שאין אף אחד בבית. הם מדברים לחליפה ריקה.
• עוד מופיע אצלכם אחד בשם ניסים ואטורי, ח"כ וסגן יו"ר הכנסת, כמי שצייץ ב–7 באוקטובר: "יש לנו יעד אחד — למחוק את כל רצועת עזה מפני האדמה". השם ואטורי אכן היה מוכר לנו מהטוויטר, ולכן בדקנו. מדובר בליצן מקצועי שאת כל דבריו יש לפרש כסגי נהור — כלומר בהיפוך. הראיה, רק לפני כמה ימים הוא הסביר שישראל צריכה להודות לאל על טבח ה–7 באוקטובר, "למזלנו, זה קרה משמיים", אמר.
• נסיים את מכתבנו זה אליכם עם תופעה קצת יותר מטרידה וקשה להסברה. אתם מצטטים לא פחות מעשר פעמים בטקסט עצמו ובהערות השוליים אחד בשם "גיורא איילנד", לכאורה אלוף במילואים ובכיר לשעבר במערכת הביטחון, שמדבר שוב ושוב באולפני הטלוויזיה ובאתרי אינטרנט פופולריים על כך שאנחנו צריכים להציג לאזרחי עזה שתי אופציות: "להישאר ולרעוב — או לעזוב את עזה". ויש לו עוד הרבה פנינים כאלה.
  ובכן קראנו בדאגה את ציטוטים אלה ועוד רבים ואחרים, ואכן הם נשמעים מאוד משונים, בפרט שמדובר באדם שבמשך שנים שיווק עצמו לצופי הטלוויזיה כאיש ביטחון, מדיניות וחברה רציני, שאמור להבין את המשמעות של אמירות מסוג אלה, בעיקר בימים אלה כאשר ישראל מצויה במשבר קיומי ותלויה יותר מאי־פעם ברצון הטוב של מדינות המערב.
  בדיקתנו העלתה שמר איילנד לקה בחודשים האחרונים במחלה נפוצה מאוד, הקרויה "תסמונת יוסיאן". היא מסתובבת בעיקר באולפני הטלוויזיה ומקננת ומתפשטת בחום שמתחת לזרקורים. היא התפרצה לראשונה עם הופעתו של אדם בשם "אלי יוסיאן" (גם הוא מצוטט אצלכם בתלונה לבית הדין), ומאז לא הצלחנו להשתלט עליה והיא שולחת זרועות ושלוחות בכל רחבי האוכלוסייה.
  הלוקים בתסמונת הזאת נקלעו בתחילת אוקטובר כמה פעמים לאולפן טלוויזיה, ואו אז גילו שככל שישתמשו בבביטויי נקמה ומילים יותר חריפות וחמומות מוח על הרג והרס, עד כדי פשעי מלחמה — כך גדל משמעותית הסיכוי שלמחרת בבוקר יקבלו טלפון מהמפיקה באולפן, שתזמין אותם שוב ושוב לבוא להשתתף ב"פאנל".
  מתברר שישיבה ב"פאנל", בעיקר לגברים מגיל מסוים, היא פעילות ממכרת שקשה מאוד להיגמל ממנה. מחקרים הראו שלפורשי מערכת הביטחון, בהגיעם לגיל 70 ומעלה, קל יותר להקטין צריכת סוכר, הרואין, כרטיסי גירוד ומכונות מזל, מאשר לוותר על החום הנעים של זרקורי האולפנים.
  חוקרים מעריכים ש"תסמונת האולפנים", שמסוכנת במיוחד בקרב קשישים, עשויה להופיע גם אצל אנשי ציבור צעירים יותר עם רעב בלתי ניתן לריסון ללייקים, שיתופים וריטווטים בטוויטר, פייסבוק, אינסטגרם וטיקטוק. מיטב המדענים מחפשים תרופות לתסמונות החמורות האלה — ובכל מקרה, בהתייעצות עם הפסיכיאטר המחוזי אנחנו ערוכים לספק לכם חוות דעת רפואית שקובעת שחלק לא מבוטל מאנשי הציבור שלנו, הפעילים ברשתות חברתיות, עיתונאים בכירים ורציניים ושאר היושבים קבוע באולפנים, אינם אחראים מאז ה–7 באוקטובר למעשיהם, ובעיקר לא למה שיוצא להם מהפה.

תתעלמו.

הכל בסדר.

אנחנו עדיין חברה שפויה שמבינה שגם אחרי המלחמה בעזה עדיין נרצה מאוד להיות חלק מהעולם המערבי — ולא מדינת עולם שלישי מצורעת ומטורללת

תבואו, יהיה מעניין :) 

https://www.htrl.co.il/category.asp?category=2194&fbclid=IwAR3R-sHXGi9x6qJrTGMD-2cZixkn_I1XbQpUXi9y482eOssj6E0j8cS0Tlg

אֶקְנֶה לִי תֻּכִּי וּשְׁמוֹ יִהְיֶה יוֹסִי.
עַמּוֹ אֲשׂוֹחַח עֵת אִישׁ לֹא יִשְׁמַע.
וְאָז אוֹמֵר לוֹ, אוֹמֵר:
— הָעַצְבוּת כְּמוֹ כּוֹס הִיא
וּבָהּ יֵין מַר
מֵעִנְבֵי הַנְּשָׁמָה.

הֲתֵדַע, תֻּכִּי יוֹסִי, אַתָּה יֶלֶד לִירִי.
צָפוּי לְךָ מָוֶת שָׁקֵט,
כֹּה שֶׁקֶט.
וְאָז אָנֹכִי בְּתוּגַת הַמֵּאִירִי
אֶלְחַשׁ לְקִירוֹת: יוֹסִי מֵת,
יוֹסִי מֵת.

וְיָשׁוּב אֶפְרְךָ מֵהַכָּלוּב לַמּוֹלֶדֶת —
מִן הַכְּלוּב הַלָּבָן לֶעָפָר הַצָּהֹב,
עֲרִירִי, בְּלִי אִשָּׁה תֻּכִּיָּהּ וְיוֹלֶדֶת, —
לְתֻכִּי שֶׁכָּמוֹךָ אָסוּר לֶאֱהֹב.

אַתָּה לֹא תֶּאֱהַב, יוֹסִי, יוֹסִי
אַף פַּעַם.
כָּמוֹךָ נוֹלְדוּ לְהַנְעִים פִּטְפּוּטִים
עִם כָּל מְשׁוֹרֵר, שֶׁלִּבּוֹ אֵשׁ וְזַעַם,
בֵּין לְבָבוֹת אֲדִישִׁים וְחוֹטְאִים.
כָּמוֹךָ הֵם רַק צַעֲצוּעַ בַּבַּיִת,
לְמַעַן יוּכְלוּ יְלָדִים לְשַׂחֵק.
פַּטְפֵּט, תֻּכִּי יוֹסִי,
נַחֲמֵנִי כְּזַיִת,
לִבִּי הַיּוֹם רֵיק.

ובית קפה קטן
כסא, פסנתר, פסנתרן
ממול הים גועש
הזמן חולף לאט
וזה
כל מה שיש

ושוב אותו הילוך
ברחוב כמעט חשוך
עוד בית ועוד עץ
תסלח לי, תן לי אש
וזה
כל מה שיש

ולפעמים - פגישה
ולפעמים - אישה
ורגע שרוגש
ואחר כך נרגע
וזה כל מה שיש

ומה הלב דורש
את זה הוא לא אומר
מזה הוא קצת חושש
וזה כל מה שיש

ובית קפה קטן
כסא, פסנתר, פסנתרן
לקוח מבקש
נגן שוב את השיר
כי זה
כל מה שיש

אהובי יצא לדרך הפונה לים
אהובי יצא לדרך הדרך לאי שם
האם ישוב לבבי האם ישוב אלי
ואם ישוב לבבי ואם ישוב מתי

אהובי נמצא בדרך הפונה לים
וקשה קשה הדרך, הדרך לאי שם
האם ישוב לבבי האם ישוב אלי
ואם ישוב לבבי ואם ישוב מתי

מכתביו טבולים בדמע חתומים בדם
ולבי חושש לו שמא לא ישוב משם
האם ישוב לבבי האם ישוב אלי
ואם ישוב לבבי ואם ישוב מתי

אהובי חזר בדרך הפונה לים
אהובי חזר בדרך הדרך מאי שם
הוא לא חייך ובשתיקה ייבש את דמעותיי
ורק אמר לי בלחישה הנה חזרתי חי

"יֶלֶד הוּא בֶּן-אֱנוֹשׁ קָטָן./

הוּא קָטָן רַק לִזְמַן קָצָר, אַחַר כָּךְ הוּא גָּדֵל./

הוּא גָּדֵל אֲפִלּוּ מִבְּלִי שֶׁיַּבְחִין בְּכָךְ,/

לְאַט לְאַט, בְּשֶׁקֶט. גּוּפוֹ מִתְאָרֵךְ./

יֶלֶד קָטָן אֵינוֹ נִשְׁאָר כָּזֶה לְתָמִיד./

יוֹם אֶחָד הוּא מִשְׁתַּנֶּה".

שׁוּם דָּבָר מַסְעִיר לֹא קָרָה הַיּוֹם.
מְטוֹסִים חָצוּ אֶת הַשָּׁמַיִם,
תַּלְמִידִים רָצוּ בַּמִּגְרָשׁ
הַגַּנָּנִים גָּזְמוּ אֶת הַדֶּשֶׁא
וְרֵיחַ דֶּשֶׁא גָּזוּם מִלֵּא אֶת הָאֲוִיר.
רַעַשׁ שֶׁל סִירֵנוֹת
הִתְקָרְבוּ בְּשַׁיָּרָה.
הַכְּלָבִים נָבְחוּ בַּחֲצֵרוֹת.
פּוֹעֵל נָפַל מִגּוֹבָה.
שׁוּם דָּבָר מַסְעִיר.
שִׁגְרָה.

"סתם הייתי ילדה וחיכיתי לִגְדוֹל.

נו, אז גדלתי, אז מה?

אַת מתכוננת לחיים כמו לקראת נשף גדול,

מתרחצת,

מתבשמת,

לובשת את מיטב השמלות

ועונדת את מיטב התכשיטים,

סוף-סוף את פותחת את הדלת ונופלת לביוב."
(שיץ)