|
|
|
היום מצאתי את הספר זרוק ברחוב. יש לי בבית אבל הוא היה יתום כזה ועוד רגע גשם....
אז לקחתי. ועילעלתי בו. שוב.
"החכמים מושכים ידיהם מהנהגת העולם מפני שהם יודעים שיש חכמים מהם
ורוצים שיתנהג העולם על ידי חכמים גמורים.
בתוך כך, קופצים הטיפשים והרשעים ובאים ונוטלים את העולם לידיהם
ומנהגים את העולם כפי זדונם וכפי טיפשותם."
עַל גְּבוּל הַתִּקְוָה בֵּין שָׁמַיִם לְמַיִם
בַּפַּס הַחוֹלֵף בֵּין הַיְמָמוֹת,
יֵשׁ פִּתְאֹם אֶצְבַּע בִּגְוָנִים זוֹהֲרִים,
יֵשׁ שַׁרְבִיט הַקְּסָמִים הַדּוֹמֵעַ,
וָאֶכְתֹּב מִקֶּרֶב הַלֵּב מִן הַמַּעֲמַקִּים קְרָאְתִּיךָ.
בִּקַּשְׁתִּיךָ שֶׁתַּעֲנֵנִי,
שֶׁאַתָּה תַּעֲשֶׂה לִי שָׁמַיִם וּצְבָאָם בְּאִצְטַגְנִינוּת מְפַכָּה יֹפִי
שֶׁאַתָּה תַּרְבֶּה לִמְחֹק יְגוֹנוֹתַי
שֶׁתַּעֲשֵׂנִי עֵץ רַב עֳפָאִים שָׁרָשָׁיו נְטוּעִים
בְּלֵב הַדְּבָרִים וְלֹא חָל עֲלֵיהֶם צַו אִסּוּר,
רֶגַע וְיִדְלְקוּ כָּל הָאוֹרוֹת בַּכְּפוֹר שֶׁל סַנְטָה
וֶרִי וֶרִי קְלוֹז טוּ רֵיאָלִיטִי
ואותו אדם
הטביע בשעוה הרכה
של מֹחי
את אסונו.
ולא נמצא עוד אור
כי אור הנשמה
ברח עמֹק עמֹק.
מלאכים כְאֵבוֹ לא הרעיד
מלאכים לעד לאין הגביהו
ובחייהם ובמותם לא נפחדו
מֵחֲשֵכוֹת.
אב הרחמים אל תתן לי לנפֹל
מחמת העצבות
ושמים שלך
אל תקח ממני.
הַיָּרֹק הַיּוֹם יָרֹק מְאֹד.
וְהָאָפֹר הַיּוֹם אָפֹר מְאֹד.
וּקְצָת שְׁחוֹר וְאֵין לֹבֶן בָּעִיר.
וְהַנִּסְעָר הַיּוֹם נִסְעָר מְאֹד.
וְהֶעָבָר הַיּוֹם – עָבָר מְאֹד.
וּקְצָת עָתִיד. וְאֵין הוֹוֶה בָּאֲוִיר.
ועוד לא קל לנשום, ועוד לא קל
לחשוב מול הרוח
ומאוד לא פשוט לחכות
הסערה נוגעת בריסים,
ומשתבר כל רגע לרסיסים
אך הירוק היום ירוק מאוד.
אל תחפש רחוק
תישאר קרוב
כי ככה זה
לאהוב את עצמך
לא מול המראה
תיכנס לתוך
כן זה יכול
להאיר אותך
תסתכל לה בעיניים
תישך את השפתיים
עד שזה יכאב לך קצת
בתוך תוכך היא מחכה
שתקפוץ לתוך המים
ותפתח את העיניים
עד שזה ישרוף לך קצת
בתוך תוכך תדע
בוא, בוא ותעזור
לשפוך טיפה של אור
לתוך החור
החשוך הזה
רק אל, אל תיסע רחוק
לא אל תעזוב
כי ככה זה לאהוב אותך
תסתכל לה בעיניים...
איך הזמן שוב מזדחל לו כמו צב
איך הלילה שוב יורד לאט לאט
איך הגשם שוב דופק לו על הגג
לא אכפת שוב להיות לבד, לבד.
כן, הם שוב חוזרים אלינו הימים
הימים הארוכים העצובים
שוב אשכב לבד בוהה בעננים
בואו חזרה ימים טובים.
השמים מתכסים בים כבשים
והשמש מציירת עיגולים
העיניים מאירות כמו פנסים
מישהו בחוץ דורך על העלים.
כן, הם שוב...
שוב עולים צפים אותם הסיפורים
ששמעתי כשהייתי עוד קטן.
עכביש גדול טווה קורים דקים
מישהו שיגרש כבר את התן
כן, הם שוב...
מַה לָּךְ בַּחוּץ, יַלְדָּה,
מָנוֹחַ לֹא מָצְאָה רַגְלֵךְ -
צִפּוֹר פְּצוּעָה, חִזְרִי אֵלַי
וְשׁוּבִי לְבֵיתֵךְ.
הַאֲזִינִי לַקּוֹלוֹת -
הָרַעַם עַל גַּגּוֹת בָּתִּים.
מִקּוֹל סוּפָה שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ -
שׁוּבִי לְבֵיתֵךְ.
סַהַר חֲצוֹת גָּבוֹהַּ,
אוֹר עַל עַנְפֵי אִילָן,
תְּנִי לְנַפְשֵׁךְ לִשְׁמֹעַ
זֶמֶר קָטָן.
שָׁם צֶמַח לַעֲנָה,
שָׁם נֶפֶשׁ מַרְעִידָה מִקֹּר,
חַלּוֹן אָפֵל וּתְרִיס מוּגָף -
שׁוּבִי לְבֵיתֵךְ.
סַהַר חֲצוֹת גָּבוֹהַּ,
אוֹר עַל עַנְפֵי אִילָן,
תְּנִי לְנַפְשֵׁךְ לִשְׁמֹעַ
זֶמֶר קָטָן.
שְׂאִי עַיִן לַמָּרוֹם -
כְּבָר סֶדֶק שַׁחַר מַאֲפִיר,
נֵעוֹרָה כְּבָר צִפּוֹר אַחַת,
שׁוּבִי לְבֵיתֵךְ.
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!
בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן-בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר, זֶרַע טָמַנּוּ… לֹא עוֹד
פְּנִינֵי זְגוּגִיּוֹת שֶׁל כֻּסֶּמֶת, זֶרַע חִטָּה כְּבֵדָה,
גַּרְגֵּר שְׂעוֹרָה חֲתוּל כֶּתֶם, שִׁבֹּלֶת-שׁוּעָל חֲרֵדָה.
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד:
פִּרְחֵי פְּרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנַנִּים וּבְהוֹד,
אֲשֶּר נְשָׁקָתַם הַשֶּׁמֶשׁ מִנְּשִׁיקָתָהּ רִאשׁוֹנָה,
מַצְנִיעַ חֵן עִם יְפֵה קֶלַח, קְטֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה.
וְעַד שֶׁיָּדְעוּ צָהֳרַיִם בְּעֶצֶם הַצַּעַר הַתָּם,
וּבְטֶרֶם רָווּ טַל שֶׁל בֹּקֶר בַּחֲלוֹמוֹת-אוֹר נִבְטָם.
הֵא לָךְ הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נֹעַר טְהָר חֲלוֹמוֹת,
בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַּפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,
וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶׁתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבֹא,
אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הֲרָאִית? וְאֵיפֹה?
וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בְּעִתּוֹ!
מֵאָה שְׁעָרִים הוֹד וָכֹחַ, קֹדֶשׁ לְעַם מְכוֹרָתוֹ!
בָּרוּךְ קָרְבָּנָם בְּסוֹד מָוֶת, כֹּפֶר חַיֵּינוּ בְּהוֹד…
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!
מַה שֶּׁמַּצְדִּיק יוֹתֵר מִכֹּל
אֶת הַבְּדִידוּת, אֶת הַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל,
אֶת הַנְּשִׂיאָה הַמּוּזָרָה בְּעֹל
הַבְּדִידוּת הַגְּדוֹלָה וְהַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל,
הִיא הָעֻבְדָּה הַפְּשׁוּטָה, הַחוֹתֶכֶת,
שֶׁאֵין לָנוּ בְּעֶצֶם לְאָן לָלֶכֶת.
בְּלֵילוֹת בְּהִירִים הָאֲוִיר צוֹנֵן
וְלִפְעָמִים בְּלֵילוֹת מוּעָבִים גַּמְכֵּן,
וְיוֹרֵד גֶּשֶׁם וְיֵשׁ חַמְסִינִים
וְגוּפוֹת יָפִים וְגַם פָּנִים,
שֶׁעִתִּים מְחַיְּכִים וְעִתִּים לֹא,
לִפְעָמִים בִּגְלָלָהּ, לִפְעָמִים בִּגְלָלוֹ.
הַנּוֹף הוּא פָּשׁוּט וְחֲסַרְעַרְפִּלִּים,
מַלְאָכִים בַּסֻּלָּם לֹא יוֹרְדִים, לֹא עוֹלִים,
לִפְעָמִים שׂוֹנְאִים, לִפְעָמִים אוֹהֲבִים,
יֵשׁ מְעַט יְדִידִים וּבְעִקָּר אוֹיְבִים,
אֲבָל יֵשׁ תְּשׁוּקָה חֲזָקָה לִזְרֹם,
כְּמוֹ נָהָר, יְחִידִי, לְאוֹר הַיּוֹם,
לְהִשָּׁאֵר צָעִיר תָּמִיד וְלַחֲלֹם
עַל קֶצֶב נוֹעָז לְאוֹר הַיּוֹם,
כְּמוֹ נָהָר, יְחִידִי, לִזְרֹם, לִזְרֹם,
רַק גּוּפֵנוּ זָקֵן מִיּוֹם לְיוֹם.
מַה שֶּׁמַּצְדִּיק יוֹתֵר מִכֹּל
אֶת הַחֲלוֹם, אֶת הַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל,
אֶת הַיְּדִיעָה שֶׁאֵין כָּל הַצְדָּקָה
אֶת הַהִתְפַּעֲמוּת וְאֶת הַמּוּעָקָה,
מַה שֶּׁמַּצְדִּיק יוֹתֵר מִכֹּל,
מַה שֶּׁמַּצְדִּיק אֶת הַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל,
הִיא הָעֻבְדָּה הַפְּשׁוּטָה, הַחוֹתֶכֶת,
שֶׁאֵין לָנוּ בְּעֵצֶם לְאָן לָלֶכֶת.
רַק גּוּפֵנוּ זָקֵן מִיּוֹם לְיוֹם,
וַאֲנַחְנוּ נָהָר לְאוֹר הַיּוֹם,
לִזְרֹם יְחִידִי, יְחִידִי לִזְרֹם,
מַה שֶּׁמַּצְדִּיק, שֶׁמַּצְדִּיק אֶת הַחֲלוֹם,
מַה שֶּׁמַּצְדִּיק אֶת הַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל,
מַה שֶּׁמַּצְדִּיק יוֹתֵר מִכֹּל.
מדי שנה מיליוני ציפורים נודדות עושות את מסעם ברחבי אירופה לכיוון דרום בסתיו וצפונה באביב. ד"ר מגדל שמונה גוזלים אווזים ומצטרף אליהם עם מטוס זעיר לנדידה האפית המדוברת, מנסה לגלות את הסודות של כישורי הניווט המדהימים שלהם. מה שאנחנו יודעים עליהם זה שהם מסתמכים על חושים טבעיים רבים, מלקבל מידע מצפן מהשמש, מהכוכבים ומהשדות המגנטיים של כדור הארץ. שיש להם ראייה חדה פי כמה מהראייה האנושית, שהם יכולים לזכור ציוני דרך שראו במהלך היום מגובה רב. עדויות ברורות שחוש הריח שלהם משחק תפקיד במסעות הניווט. סרט טבע פשוט מדהים עם צילומי תקריב מרהיבים.
