ספרית הפנטזיות שלי

נִפְגַּשְׁנוּ בְּאַקְרַאי אַחֲרֵי שָׁנִים

וְלֹא יָדַעְנוּ שֶׁהָיִינוּ –                                     

אֲנִי,

יַלְדָּה מְלֵאַת חֲלוֹמוֹת,

אוֹסֶפֶת בְּרַגְלֶיהָ רְחוֹבוֹת עִיר,    

בְּדִמְיוֹנָהּ מַרְכְּבוֹת שִׁיר,       

כְּסִינְדֶרֶלָה הוֹזָה.         

אַתָּה, 

יֶלֶד שֶׁבָּרַח מִמְּחוֹזוֹת אֵשׁ

אֶל אֶרֶץ שֶׁהִצִּיתָה בְּךָ אַהֲבָה. 

לִפְעָמִים הָיִינוּ בִּטְוַח קְרִיאָה

בִּשְׁמֵנוּ הַלֹּא יָדוּעַ.

עִיר אַחַת נָשְׁמָה אוֹתָנוּ

אֶל חוֹל וּמְאֹרָעוֹת,

 מִשֶּׁנִּפְגַּשְׁנוּ

              אָזַל הַחוֹל

                             מִן הָעוֹנוֹת.

*

זוֹ אַתְּ?  – שָׁאַלְתָּ אוֹתִי כְּשֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ לָרִאשׁוֹנָה,

 כֵּן, זוֹ אֲנִי! – עָנִיתִי,  וְהִתְרַגְּשׁוּתִי הִתְלַקְּחָה.

*

זוֹ אַתְּ? – שָׁאַלְתָּ אוֹתִי בְּהִתְרַגְּשׁוּת  לָאַחֲרוֹנָה,

 זוֹ אֲנִי! – עָנִיתִי, בְּשַׁלְוָה מְדֻמָּה.

*

רָאִיתִי אַהֲבָה

שֶׁהִצְהִיבָה עִם הַזְּמַן

גַּם אֲהָבוֹת מֵתוֹת

לְלֹא אַהֲבָה

*

בּוֹא אֵלַי בְּגוּף רִאשׁוֹן

בְּבִנְיָן הִתְפַּעֵל

בְּכֹל לָשׁוֹן שֶׁל בַּקָּשָׁה

נְדַקְדֵּק בִּפְרָטִים

וְנָשִׁים דָּגֵשׁ חָזָק

עַל אַהֲבָה

       Philip Larkin / Wants
Beyond all this, the wish to be alone:
However the sky grows dark with invitation-cards
However we follow the printed directions of sex
However the family is photographed under the flag-staff -
Beyond all this, the wish to be alone.

Beneath it all, the desire for oblivion runs:
Despite the artful tensions of the calendar,
The life insurance, the tabled fertility rites,
The costly aversion of the eyes away from death -
Beneath it all, the desire for oblivion runs. 

מֵאֲחוֹרֵי כָּל זֶה, הַכְּמִיהָה לִבְדִידוּת:
כְּכֹל שֶׁיַחְשִׁיךְ הַיּוֹם, וְיִתְכַּסּוּ הַשָּׁמַיִם בְּהַזְמָנוֹת,
כְּכֹל שֶׁנִּתְעַלֵּס יוֹתֵר לְפִי הוֹרָאוֹת מֻדְפָּסוֹת,
כְּכֹל שֶׁתִּצְטַלֵּם הַמִּשְׁפָּחָה מִתַּחַת לַדֶּגֶל הַמֻּנָּף,
מֵאֲחוֹרֵי כָּל זֶה, הַכְּמִיהָה לִבְדִידוּת.

מִתַּחַת לַכֹּל, תְּשׁוּקַת הַנְּשִׁיָּה מְחַלְחֶלֶת:
חֵרֶף הַמֶּתַח הַמְתַעְתֵּעַ שֶׁל לוּחַ הַשָּׁנָה,
בִּטּוּחַ הַחַיִּים, טַבְלָאוֹת פֻּלְחֲנֵי הַפִּרְיוֹן,
הַהִתְעַלְּמוּת רַבַּת הַמְּחִיר וְהַסְּלִידָה מֵהַמָּוֶת,
מִתַּחַת לַכֹּל, תְּשׁוּקַת הַנְּשִׁיָּה מְחַלְחֶלֶת.

מאנגלית: זיוה שמיר

טוֹב.

טוֹב מְאֹד.

טוֹב כָּל כָּךְ

שֶׁלֹּא כְּדַאי

טוֹב יוֹתֵר,

וּבְכָל זֹאת

טוֹב יוֹתֵר

יוֹתֵר טוֹב מִטּוֹב.

וְזֶה קְצָת

קְצָת רַע

כִּי זֶה יוֹתֵר מִדַּי

וְאַף עַל פִּי כֵן

עֲדַיִן טוֹב.

טוֹב מְאֹד

לַמְרוֹת הָרַע.

כִּי הָרַע בְּקֹשִי

בְּקֹשִי רַע

אֲבָל בְּכָל זֹאת

רַע.

וְזֶה לֹא טוֹב שֶׁרַע

כִּי עַכְשָׁו הַטּוֹב

קְצָת פָּחוֹת בִּגְלַל הָרַע

לַמְרוֹת שֶׁאֵין מַה לְּהַשְׁווֹת

הַטּוֹב הַרְבֵּה יוֹתֵר

הָרַע הַרְבֵּה

הַרְבֵּה פָּחוֹת

אֲבָל הָרַע

רַע.

גַּם כְּשֶׁהָרַע כִּמְעַט לֹא

אֲבָל קְצָת כֵּן

אָז הַטּוֹב יוֹתֵר לֹא

וְהָרַע יוֹתֵר כֵּן.

וְזֶה פָּחוֹת טוֹב

וּפָחוֹת טוֹב

זֶה יוֹתֵר רַע.

וְיוֹתֵר רַע

זֶה יוֹתֵר רַע

הַרְבֵּה יוֹתֵר רַע עַכְשָׁו

מִטּוֹב.

היא ניסתה למזער את עצמה-
זה לא עזר לה.
שום כישוף לא עזר לה.
שום לחש לא עזר לה.
היא יצאה הכי גדולה.

אִמִּי, זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה, הָיְתָה צַדֶּקֶת גְּמוּרָה
וּבְאַלְמְנוּתָהּ עֲנִיָּה מְרוּדָה.
וַיְהִי עֶרֶב שַׁבָּת, הַחַמָּה בְּרֹאשׁ הָאִילָנוֹת –
וּבְבֵיתָהּ לֹא נֵר וְלֹא סְעֻדָּה.

בָּדְקָה וּמָצְאָה עוֹד, מַעֲשֵׂה נִסִּים, שְׁתֵּי פְרוּטוֹת –
"הֲלֶחֶם אִם נֵרוֹת?" – פָּסָחָה,
רָצָה וַתָּשָׁב, וּבְיָדָהּ הַצְּנוּמָה מַשְׂאַת הַקֹּדֶשׁ:
שְׁנֵי נֵרוֹת הַבְּרָכָה.

שִׁבְעָה כוֹכָבִים בַּמָּרוֹם, וְלֵיל שַׁבַּת אִמִּי
שִׁבְעָה לוֹ נֵרוֹת – עֵינָיִם.
הֲיִקְבַּע אֱלֹהִים שַׁבַּת קָדְשׁוֹ? וְכִי יִקְבַּע, מַה-תַּעֲשֶׂה אִשָּׁה?
יְהִי שְׁמוֹ מְבֹרָךְ עַל שְׁנָיִם!

וִיבֹרַךְ עַל מַפָּה נְקִיָּה לְלֹא פְרוּסַת חַלָּה –
וַתַּחְבֹּשׁ שְׁבִיס-שַׁבָּת לְרֹאשָׁהּ,
וַתְּחַלֵּף שִׂמְלָתָהּ, וַתִּכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהִים
וְהַשַּׁבָּת הַקְּדוֹשָׁה.

וַיְהִי בְּהַעֲלוֹתָהּ הַנֵּרוֹת וְלֹא יָכְלָה הִתְאַפֵּק,
כִּי מַר לָהּ, כִּי רֻתַּח לְבָבָהּ,
וַתֵּבְךְּ הַצַּדֶּקֶת, וְדִמְעָה מִקִּמְטֵי לְחָיֶיהָ נָפָלָה –
וְנֵר אֶחָד תָּסַס וְכָבָה.

עָמְדָה הַשַּׁבָּת נִכְלָמָה, עִוֶּרֶת עֵינָהּ הָאֶחָת –
הִתְפַּלְּצָה הָאִשָּׁה:
"הֲתִבְזֶה, אֵל, מַתַּת אַלְמָנָה? אִם חָטְאָה אֲמָתְךָ –
שַׁבַּתְּךָ מַה-פִּשְׁעָהּ?

מַדּוּעַ נָקַרְתָּ אֶת-עֵינָהּ?" וּבְעָמְדָהּ עֲצוּמַת עֵינַיִם
וּשְׂכוּכַת כַּפַּיִם, סוֹלֶדֶת בְּחִילָה,
רָקְדוּ כְתֵפֶיהָ וּשְׁבִיסָהּ בְּמַחֲנַק הַבֶּכִי
וּבְלַהַט הַתְּפִלָּה.

תְּהוֹמוֹת מִלִּבָּהּ שִׁוֵּעוּ, אִמָּהוֹת וּכְרוּבִים
הִתְיַפְּחוּ מִגְּרוֹנָהּ.
לֹא שָׁמְעָה עוֹד אֹזֶן שֶׁל מַעְלָה, לֹא רָאָה עוֹד כִּסֵּא הַכָּבוֹד
בְּהִתְעַטֵּף כֹּה נֶפֶשׁ בִּיגוֹנָהּ.

אָז תִּשַּׁל מִלְּחִי הַצִּדְקָנִית דִּמְעָה אַחַת בּוֹעֶרֶת,
רְסִיס אֵשׁ לֶהָבָה,
וּבְצָנְחָהּ, וַיִּפֹּל בַּבַּיִת אוֹר מִשְׁנֶה, כִּי נִצַּת
הַנֵּר אֲשֶׁר כָּבָה.

כִּמְעַט פָּקְחָה אִמִּי עֵינֶיהָ הָעֲשֵׁשׁוֹת וָאֵרֶא:
אוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים שָׁם יָהֵל,
כִּי נָשְׁקָה הַשְּׁכִינָה עֲלֵיהֶן. – תַּעֲמֹד זְכוּת הַצַּדֶּקֶת
לָנוּ וּלְכָל-יִשְׂרָאֵל.

עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם –

עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי:

עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ

"חֶלְקִי אֲדֹנָי!" אָמְרָה נַפְשִׁי.

וּמַה מֶּשֶׁךְ חַיַּי. אֲנִי כְּמוֹ אֶחָד שֶׁיָּצָא מִמִּצְרַיִם

וְיַם סוּף נִבְקַע לִשְׁנַיִם וַאֲנִי עוֹבֵר בֶּחָרָבָה

וּשְׁתֵּי חוֹמוֹת מַיִם מִיְּמִינִי וּמִשְּׂמֹאלִי.

מֵאֲחוֹרַי חֵיל פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וּלְפָנַי הַמִּדְבָּר

וְאוּלַי הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת. זֶה מֶשֶׁךְ חַיַּי.

"בזמן שעולמו של אדם חשוך בעדו, קורא בספר ורואה עולם אחר" /ש"י עגנון

אֲנִי עִירָקִי-פִּיגָ´מָה, אִשְׁתִּי רוֹמָנִיָּה

וְהַבַּת שֶׁלָּנוּ הִיא הַגַּנָּב מִבַּגְדָד.

אִמָּא שֶׁלִּי מַמְשִׁיכָה לְהַרְתִּיחַ אֶת הַפְּרָת וְהַחִדֶּקֶל,

אֲחוֹתִי לָמְדָה לְהָכִין פִּירוּשְׁקִי מֵאִמּוֹ הָרוּסִיָּה

שֶׁל בַּעֲלָהּ.

הֶחָבֵר שֶׁלָּנוּ, מָרוֹקוֹ-סַכִּין, תּוֹקֵעַ מַזְלֵג

מִפְּלָדָה אַנְגְלִית בְּדָג שֶׁנּוֹלַד בְּחוֹפֵי נוֹרְבֶגְיָה.

כֻּלָּנוּ פּוֹעֲלִים מְפֻטָּרִים שֶׁהוּרְדוּ מִפִּגּוּמֵי הַמִּגְדָּל

שֶׁרָצִינוּ לִבְנוֹת בְּבָבֶל.

כֻּלָּנוּ חֲנִיתוֹת חֲלֻדּוֹת שֶׁדּוֹן קִישוֹט הֵעִיף

עַל טַחֲנוֹת הָרוּחַ.

כֻּלָּנוּ עֲדַיִן יוֹרִים בְּכוֹכָבִים מְסַנְוְרֵי עֵינַיִם

רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהֵם נִבְלָעִים

בִּשְׁבִיל הֶחָלָב.