ספרית הפנטזיות שלי

אחת הכתבות היותר מרתקות שקראתי. הזכות להיות אנושים ומיניים - . עד לאן?

http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.3949490

"ניצחונותי..." הוא תגלית ארכיונית של החוקרת. כמי שמתקשה להסתיר את יחסה האמביוולנטי לטקסט ולמחברו סיפרה נטקוביץ' איך חטפה הלם למקרא היומן־האוטוביוגרפיה של קובנר בארכיון הלאומי הרוסי לספרות ולאמנות במוסקבה לפני שמונה שנים. "הארכיבאית הושיטה לי גלגל מיקרופילם שקוטלג בארכיון תחת השם 'יומן קובנר'. הזנתי אותו למקרן ולהפתעתי הטקסט התגלה כיומנו הלא מוכר של קובנר, שנחשב לאבוד ולעתים אף הוטל בספק עצם קיומו, אבל ככל שהתקדמתי בקריאה נשמטה לי הלסת מרוב תדהמה".

נטקוביץ' אומרת שלא התנסויותיו המיניות של קובנר היממו אותה, אלא האופן שבו הוא פורש ומתאר בפרטי פרטים את כיבושיו, את אוסף המאהבות שצבר ואת שירותי המין שקיבל תמורת תשלום לאחר שניהל משא ומתן פתלתל.

את "ניצחונותי..." פותח קובנר במוטו שכותרתו היא "במקום הקדמה": "במחברת זו נכללו רק אותם מפגשים עם נשים שטבעו בי חותם בל יימחה לכל ימי חיי. מובן מאליו שעם נשים אלה לא נמנו משרתות טרקלין, משרתות מטבח, כובסות, תופרות וזונות מקצועיות רבות שהיו לי איתן קשרים מזדמנים".בפרק ביומן שכתב ב–1881 תחת הכותרת "פרק מהרומן העתידי", מתאר קובנר איך התאהב בבתו מהרגע הראשון שראה אותה כשהיתה בת חודש וחצי. השם שנתן לטקסט היה "Quasi Una Fantasia" — כמעט פנטזיה, באיטלקית, כשמה של סונטת אור הירח של בטהובן, אותה הקדיש המלחין לתלמידתו בת ה–17. בפרק זה, שאורכו חמישה עמודים, מתאר קובנר איך בילה עם ילדתו במשך חודשיים כשמלאו לה שלוש שנים והיא היתה "ילדה דקיקה, בהירת שיער וכחולת עיניים, ראשה תלתלים ושיניה צחות כשלג".כשפגש אותה, בחלוף 17 שנה, שבהן לא ביקר אותה, הוא מצא נערה־אשה "שופעת, בעלת איברים נפלאים". מכאן ואילך מתאר הטקסט איך פיתה האב את הבת להאמין שיחסים מיניים בין אב לבתו הם טבעיים. תחילה הוא מתייחס אליה כאילו היתה עדיין פעוטה בת שלוש שהוא מנענע על ברכיו. המעבר לסקס מתואר כקשר אהבה מתוכנן היטב ודי מהר מגיע הרגע שבו קובנר "נהג להפשיטה כליל, התענג על איבריה הנפלאים, השכיב אותה לישון יחד איתו והרגילה בהדרגה לגופו ולחמימותו". היחסים ביניהם הופכים תלותיים וקובנר כותב שהיא חיה ונשמה רק בשבילו וכי הם התאחדו לכדי ישות אחת.

הקשר האסור והסודי נמשך עשר שנים ארוכות. הבית שבו התגוררו האב והבת היה למרכז אינטלקטואלי, ואיש מבאי הבית לא חשד ביחסים האסורים. כשמלאו לקובנר 50 שנה ולבתו 30 הסתיים הרומן. היא נישאה לגבר צעיר, והוא התחתן עם נערה צעירה. "אדיפוס החכם, פתור את החידה ואת מעמקי נפש האנוש!" חותם קובנר את הפרק התמוה והדוחה.

נטקוביץ': "הרבה סממנים ופרטים ביוגרפיים מצביעים על כך שהמודל ל'כמעט פנטזיה' הוא היחסים עם בתו, אבל אי אפשר לטעון חד משמעית, על בסיס זה, שקובנר קיים יחסים עם בתו. מעניין שהוא מזכיר בסוף את אדיפוס וזאת לפני פרויד והתיאוריות שלו".

מותר לך, מותר לך להיות
פרח מים
מותר לך לעלות 
מתוך הבוץ והביצה
לפרוש עלי כותרתך
 ולפרוח

ומותר לך, מותר לך 
לדעת אותך
ולומר
"אני פרח מים
אני צריכה אור מלא ביום
כדי לפתוח עלי כותרתי
וחושך מלטף בלילה
כדי לנוח ולישון
ואני צריכה גם מים, הרבה מים
רכים, עוטפים
שאוכל לצמוח מתוכם
ואוכל להתעלות, להתעלות
 מעליהם"

מותר לך, מותר לך 
להיות פרח מים
או כל דבר אחר
שהוא את
ציפור או עץ
נחל או כוכב
ומותר לך, מותר לך
לדעת אותך 
ולומר 
"אני ציפור, אני צריכה מרחבים"
"אני עץ, אני צריכה שורשים עמוקים"
"אני נחל, אני צריכה לזרום"
 "אני כוכב, אני צריכה להגשים חלום"

מותר לך, מותר לך
לדעת 
אותך
ואז לבקש
ולקבל
את מה שאת צריכה 
את מה שעושה לך טוב
את מה שמרגיש לך קרוב
ואת מה שנכון לך
את מה שמקרב אותך
אליך
ומותר לך, מותר לך 
להגשים
אותך
ואת חלומך
כך 
 בדיוק כך

לִנְסֹעַ בְּעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה רַכָּבוֹת לַחֲצוֹת תְּעָלָה לַעֲבֹר

אֶת הַגְּבוּל, בְּמוֹנִית לֹא מֻרְשֵׁית, לְפַחֵד בַּקֹּר הַנּוֹרָא הָאָפֵל

שֶׁל אֵירוֹפָּה הַמֵּתָה בִּזְהַב שַׁלֶּכֶת דָּהוּי לִישׁוֹן בְּחֶדֶר זָר

בִּשְׂמִיכוֹת שֶׁמַּגָּעָן צוֹנֵן מוּזָר, עַל עוֹר כָּווּי מֵאוֹר אַחֵר

לוֹמַר אֶת הַשֵּׁם בְּקוֹל חַלָּשׁ וּלְהַחֲרִישׁ

לִנְסֹעַ 1293 תַּחֲנוֹת לֹא לְהַכִּיר דָּבָר, לְהַכְחִישׁ, קִיּוּם זֶה

אוֹ שֶׁאֵינוֹ, הַכֹּל

בִּשְׁבִיל לִשְׁמֹעַ אֶת הַשִּׁיר הַפָּשׁוּט

אֶת הַשִּׁיר הַפָּשׁוּט הַזֶּה

הָיָה בִּי מַשֶּׁהוּ רַע, מַשֶּׁהוּ

רַע וְיַלְדּוּתִי וְהָיָה בִּי מַשֶּׁהוּ,

מַשֶּׁהוּ עִקֵּשׁ וָמַר

הָיִיתִי לֹא אִשָּׁה, אוֹ לֹא, לֹא הִיא

וְלִפְעָמִים הָיִיתִי רַע, מַשֶּׁהוּ רַע

וְלִפְעָמִים שָׁמַעְתִּי קוֹל אַחֵר

קוֹלוֹת רַבִּים קָרְאוּ

טָרֹף טֹרַפְתִּי הָיִיתִי עֲקוּדָה

צְלָב אַכְזָב

הָיִיתִי נַעַר רַע, הָיִיתִי כֶּלֶב

רַע, רָץ לְעֵבֶר אֲפֵלָה

 
 יום אחד בגיל תשע התחלתי לגמגם. עד היום אני לא יודע מה הסיבה, אבל המילים סרבו לצאת יפה מהפה.
 בלילה של אותו יום החלטתי להתחזות לאילם. חשבתי שיותר נוח להתנהל בחברת הילדים בלי מילים מאשר עם מילים שבורות. בימים שעליהם אני מדבר לא היו קלינאי תקשורת ולא פורום של מגמגמים באינטרנט. היה גם "צדק פואטי" ובכל שכונה היה מגמגם אחד, כך שלא ידעתי איך נראה אותו גמגום בפיו של מישהו אחר. בלילות הייתי מנסה לדבר עם עצמי. היו מילים בנות הברה אחת, כמו למשל המילה "סוס" שלא עברו את מחסום השפתיים, והיו מילים שהיו הפרסות המגומגמות של אותו סוס.
 ההורים שלי היו בהיסטריה. הילד השותק העציב אותם מאד. הם ניסו רופאים, מטפלים אלטרנטיביים והשתיקה רק הלכה וגברה. יום אחד הגיע לביתנו נציג מקופת החולים וסיפר בהתרגשות על רופא שהגיע מניו יורק ושמומחיותו היא מיגור הגימגום. ברור שנסענו אליו, לקופת החולים "זמנהוף" שהייתה באותם ימים המרכז הרפואי הגדול של תל אביב. 
 והנה שם בחדר ההמתנה פגשתי בפעם הראשונה עוד מגמגמים. המפגש היו טראומתי. כל שאלה כמו "לאיזה שעה הזמינו אותך" נמשכה שעה. אפשר היה להיכנס לרופא ולצאת והשואל עוד היה באמצע המשפט. הטראומה הזאת גרמה לי לשבת מול הדוקטור ולדבר כאילו שבחיים לא גמגמתי. אבי ואמי היו בשוק. מצד אחד שמחה גדולה ומצד שני (והם לא הודו בזה) מעט מבוכה על ש"בזבזנו" את זמנו של המומחה על בעיה שלא הייתה.
אגב, בשפה של הרפואה קוראים לזה "טיפול בהלם".
 במשך שנים "חכיתי" לחזרתו של מר גימגום. לא רציתי שום דבר שיש בו פומביות דיבור כמו בר מצווה למשל. הנקמה שלי, אם אפשר לקרוא לזה נקמה מוטבעת בכל מילה שאני אומר מאז:

נקמת הילד המגמגם

הַיּוֹם אֲנִי מְדַבֵּר לְזֵכֶר הַמִּלִּים שֶׁפַּעַם נִתְקְעוּ לִי
בַּפֶּה,
לְזֵכֶר גַּלְגַּלֵּי הַשִּׁנַּיִם שֶׁפּוֹרְרוּ הֲבָרוֹת
מִתַּחַת לַלָּשׁוֹן וְהֵרִיחוּ אֶת אֲבַק הַשְּׂרֵפוֹת
בָּרֶוַח בֵּין הַלֹּעַ לַשְּׂפָתַיִם הַחֲשׁוּכוֹת.
חָלַמְתִּי אָז לְהַבְרִיחַ אֶת הַמִּלִּים שֶׁנֶּאֶרְזוּ כִּסְחוֹרוֹת גְּנוּבוֹת
בְּמַחְסְנֵי הַפֶּה,
לִקְרֹע אֶת אֲרִיזוֹת הַקַּרְטוֹן וְלִשְׁלֹף אֶת 
 צַעֲצוּעֵי הָאָלֶף-בֵּית. 
הַמּוֹרָה הָיְתָה מַנִּיחָה יָד עַל כְּתֵפִי וּמְסַפֶּרֶת, שֶׁגַּם משֶׁה
גִּמְגֵּם וּבְכָל זֹאת הִגִּיעַ לְהַר סִינַי.
הָהָר שֶׁלִּי הָיָה יַלְדָּה שֶׁיָּשְׁבָה
לְיָדִי בַּכִּתָּה, וְלֹא הָיְתָה לִי אֵשׁ בִּסְנֵה הַפֶּה
כְּדֵי לְהַבְעִיר לְנֶגֶד עֵינֶיהָ,
 אֶת הַמִּלִּים שֶׁנִּשְׂרְפוּ בְּאַהֲבָתִי אוֹתָהּ.

נ.ב.
 אחרי פרסום השיר התקשרו שלוש בנות. כל אחת הייתה בטוחה שהיא זו שישבה לידי בכיתה...

----------

לטעימת קריאה מתוך הספר, לחצו כאן: 

http://bit.ly/2lXGxz6

הודעה לעיתונות שהתקבלה מבית אריאלה, למי שמתעניין:

"ספריית בית אריאלה תערוך מכירת עודפי ספרים בתאריך 22.3. המחיר: 3 ₪ לספר.

מחלקת הספריות בעיריית תל אביב-יפו מזמינה את הציבור הרחב לאירוע שכולו חג לחובבי ספרי יד שנייה: האירוע השנתי של מכירת עודפי הספרים שהצטברו בספריית בית אריאלה, בהם ספרי מקור, ספרות מתורגמת וספרי עיון.

במכירה אשר תתקיים בבית אריאלה ביום רביעי, 22.3.17 בין השעות 14:00-10:00 ו-18:00-16:00 יוצעו מאות כותרים מעודפי הספרייה למכירה לקהל הרחב במחיר סמלי של 3 ₪ לספר. רוב הספרים שיוצעו למכירה הינם ספרים למבוגרים בעברית, אנגלית, רוסית וצרפתית. בשנים קודמות משך הפרויקט מאות חובבי ספרים.

המכירה תתקיים בקומה 1- (רחבת אולם האירועים) התשלום במקום, ובמזומן בלבד."

הַמְּצִיאוּת מֻשְׁלֶמֶת:

הַשָּׁמַיִם כְּחֻלִּים

מְטוֹסִים מְעַטִּים חָלְפוּ

הֶהָרִים יְרֻקִּים

נְקִיִּם מְצַלְּקוֹת מְּשֻׁרְיָנִים

בַּסּוּפֶּר יֵשׁ יְרָקוֹת טְרִיִּים

כְּשֶׁהַרְחֵק בַּצָּפוֹן שְׂדוֹת הַמּוֹקְשִׁים

אֲנִי חוֹתֵךְ מֵהַבָּשָׂר הָרַךְ

מְמַזְלֵּג חֲתִיכָה מְדַמֶּמֶת

לוֹעֵס בְּחִיּוּךְ

לוֹגֵם מֵהַיַּיִן הַטּוֹב שֶׁמָּצָאת בַּחֲנוּת הַהִיא

מַעֲבִיר יָד עַל לְחִיִּי הַמְּגֻלַּחַת לְמִשְׁעִי

אוֹמֵר

'הַמִּלְחָמָה הַזּוֹ טוֹבָה לְעוֹר הַפָּנִים שֶׁלִּי'

אֲנַחְנוּ צוֹחֲקִים

בְּיַחַד

מְפַנִּים אֶת הַכֵּלִים

בְּיַחַד

מְמַיְּנִים אֶת הָאַשְׁפָּה

בְּיַחַד

הַמַּעֲרֶכֶת מְנַגֶּנֶת שִׁירִים

שֶׁהֵכַנּוּ מֵרֹאשׁ

אֵין פִּרְסֹמוֹת, אֵין חֲדָשׁוֹת

אוּלַי נִשְׁכָּב

אוּלַי נִקְרָא שִׁירָה פּוֹלִיטִית

וּבֶאֱמֶת

הַמִּלְחָמָה הַזּוֹ טוֹבָה לְעוֹר הַפָּנִים

מִבַּחוּץ אֲנִי מַמָּשׁ זוֹרֵחַ

אֲפִלּוּ הָרוֹפֵא הִבְטִיחַ

שֶׁנּוֹתְרוּ עוֹד מִסְפָּר חֳדָשִׁים

לֹא מַרְגִּישִׁים כְּלוּם

לֹא רוֹאִים

רַק בְּזָוִית הָעַיִן

וְרַק אִם מִתְעַקְּשִׁים

אֲבָל אוּלַי זֶה רַק חֵלֶק

מֵהַקְּצָווֹת הַפְּרוּמִים

שֶׁלִּי

https://www.kefelmagazine.com/single-post/%D7%A2%D7%A8%D7%9F-%D7%A6%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%91

באוסטרליה יש חנות ספרים אשר עוטפת את הספרים ורושמת עליהם תיאור קצר רק כדי שלא ישפטו ספר לפי הכריכה שלו.

http://www.tydknow.com/wp-content/uploads/2015/11/tumblr_nxa51o921Q1ririjeo1_500.jpg

https://fb-s-c-a.akamaihd.net/h-ak-xfa1/v/t1.0-9/17156101_10211145973979507_663435058785196069_n.jpg?oh=47c8683c4c2680c327e2f65774132be4&oe=59711FA0&__gda__=1497036092_e3bc9a347137a5fcd07f4150eec19c9d