|
|
|
בית לך בניתי שם בחול
ארץ ישראל
שרתי שיר יפה על ים כחול
ארץ ישראל
מה מליל, הו, שומר מה מליל
מה מליל.
ערב שוב נוטה על הגולן
ארץ ישראל
שם חייל צעיר אורב דומם
ארץ ישראל
מה מליל, הו, שומר מה מליל
מה מליל.
כמה שאני אוהב אותך
ארץ ישראל
למה זה אני עצוב כל כך
ארץ ישראל
מה מליל, הו, שומר מה מליל
מה מליל.
פודקאסט.
מומלץ.
☆ יש כבר לא מעט פרקים ☆
לֹא אָמַרְתִּי אֶת כָּל הָאֱמֶת, לֹא אָמַרְתִּי רַק אוֹתָהּ,
כַּמִּתְבַּקֵּשׁ, מֵרֵאשִׁיתָהּ עַד אַחֲרִיתָהּ.
גַּם הַפּוֹלִיגְרָף שָׂם לֵב לְכָךְ,
רָשַׁם קַוִּים בַּגְּרָף
וְעוֹד חוֹקֵר חִיֵּך אֶל חֲבֵרָיו.
*
כְּבָר נֶאֱמַר שֶׁאָדָם, בְּדֶרֶך כְּלָל, מַרְחִיק אֶת עֵדוּתוֹ,
שֶׁאֶת מַה שֶׁבֶּאֱמֶת בּוֹכֶה בּוֹ הוּא שׁוֹתֵק, לְטוֹבָתוֹ.
"הַבִּיוֹגְרָפְיָה הָאֲמִתִּית שֶׁלָּנוּ עֲשׂוּיָה מֵהַדְּבָרִים
שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁים לְהָבִיאָם בַּמִּסְתּוֹרִים",
כָּתַב אַנְדְרֶה מַאלְרוֹ.
*
אָמְרוּ זֹאת מִקֹּדֶם, לְפָנַי, לֹא מְשַׁנֶּה,
שֶׁאָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר וְסוֹפוֹ לְעָפָר.
מֵאָז הַגֵּרוּשׁ מֵהַגַּן לֹא נִתְקַלְנוּ בְּמִקְרִים חֲרִיגִים.
רַק הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל־יָהּ.
וּבַמִּקְרֶה הַטּוֹב תִּשְׁכּוֹן לָהּ בַּסְּפָרִים.
כִּי רַבִּים הַנִּשְׁכָּחִים וּמְעַטִּים הַנִּזְכָּרִים.
*
אָמַר הַסַּבָּא שֶׁל עָמוֹס עוֹז:
“קָשֶׁה לַזְּקֵנִים לָמוּת, כִּי יֵשׁ בָּהֶם רְגִילוּת לִחְיוֹת”.
קַל יוֹתֵר לָעֲלָמִים לָלֶכֶת לְאִבּוּד,
לַחֲדוֹל לְפֶתַע,
לֹא לִהְיוֹת!
כִּי הַזְּקֵנִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל מִסְתַּלְקִים אִישׁ אִישׁ, בְּשֶׁקֶט,
וְהָעֲלָמִים נֶעֱלָמִים בָּרַעַשׁ הַגָּדוֹל וּבַחֲבוּרוֹת.
*
כָּל הַסִּימָנִים מַרְאִים שֶׁהַשִּׂנְאָה תִּמָּשֵׁך וְתִגְאֶה לָהּ
וּזְאֵב לֹא יָגוּר עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר לֹא יִרְבַּץ עִם גְּדִי.
רַק בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה יֵרָאוּ הַמַּרְאוֹת הַהֲזוּיִים הָאֵלֶּה,
אוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.
*
כָּל הַסִּימָנִים מַרְאִים שֶׁהַהִיסְטוֹרְיָה חוֹזֶרֶת
וְדוֹר לְדוֹר מַעֲבִיר אֶת הַחֶרֶב, כְּמוֹ בְּמֵרוֹץ־שְׁלִיחִים,
שֶׁדִּמְיוֹנָם שֶׁל הָרוֹצְחִים, מֵאָז וּמִקֶּדֶם,
עוֹלֶה, לְלֹא סָפֵק, עַל דִּמְיוֹנָם שֶׁל הַנִּרְצָחִים.
*
כָּל הַסִּימָנִים מַרְאִים שֶׁאֲדֹנָי שׁוֹמֵעַ קוֹל
אַךְ אֵינוֹ הוֹפֵךְ אֶת הָעוֹלָם לְמַיִם,
כַּמֻּבְטָח לַמַּלְאָכִים הַצּוֹעֲקִים בְּ“עֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת”.
הוּא רַק עוֹמֵד עַל עָמְדוֹ וּמַחֲרִישׁ, בֵּינְתַיִם,
לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, הַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּחוּץ.
*
וְהָעוֹלָם עוֹמֵד עַל עָמְדוֹ וּמַחֲרִישׁ,
כְּאִלּוּ לֹא נָגַע בּוֹ הַדָּבָר, חַס וְחָלִילָה,
כְּפִי שֶׁאָמַר הָרַב קְלוֹנִימוּס שַׁפִּירָא הי"ד,
בְּסִפְרוֹ “אֵשׁ קֹדֶשׁ”, בְּאוֹתָם יָמִים.
מִי שֶׁצִּפָּה לִישׁוּעַת ה' כְּהֶרֶף עַיִן
וְהוּבַל לְפָנֶיהָּ בְּאַחַד הַקְּרוֹנוֹת הַחֲתוּמִים.
*
ואֲדֹנָי, שֶׁלֹּא דְּרָכָיו דְּרָכֵינוּ,
הַמֻּקָּף בְּכָל הַפֵּרוּשִׁים הַנִּתָנִים,
מַמְשִׁיךְ לְהַתְמִיהַּ אֶת הַתֵּיאוֹלוֹגִים
וּלְהַכְאִיב יוֹמָם וָלַיְלָה לַמַּאֲמִינִים.
קוֹטִי הַקְּטַנָּה, מֵהַלַּיְלָה וְהָעֲרָפֶל, אָמְרָה לִי,
שֶׁאֱלֹהִים לֹא מְחַלֵּק בְּצֶדֶק אֶת הַמַּתָּנוֹת שֶׁלּוֹ
לָאֲנָשִׁים הַנְּכוֹנִים.
*
כָּל הַנְּבִיאִים שֶׁהִתְבַּדּוּ
כָּל הַנִּשְׁבָּעִים שֶׁנִּבְגְּדוּ
כָּל הַמְּטִיפִים שֶׁהִצְטָרְדוּ
כָּל הַמְּשִׁיחִים שֶׁמָּעֲדוּ
כָּל הָעֵדִים שֶׁרָאוּ וְתֵעֲדוּ
כָּל הָעֲמוּדִים שֶׁהִתְמוֹטְטוּ
כָּל הַמְּעֻנִּים שֶׁהִשְׁתַּדְלוּ וְשָׁתְקוּ
כָּל הַתְּחִנּוֹת שֶׁנֶּחְנְקוּ
כָּל הָעֲקֵבוֹת שֶׁנִּמְחֲקוּ
כָּל הַבּוֹרוֹת שֶׁנֶּחְפְּרוּ
כָּל הַחַפִּים שֶׁנִּגְרְרוּ
כָּל הַשִּׁירִים הַיָּפִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ
*
וְהַנְּהָרוֹת הַהוֹלְכִים אֶל הַיָּם,
הַנְּהָרוֹת הַנּוֹשְׂאִים דָּכְיָם;
אֲנַחְנוּ לֹא אוֹתָם הַמַּיִם,
הֵם אוֹמְרִים, כְּהֶרַקְלִיטוּס הָאָפֵל,
לַמַּאֲשִׁימִים אוֹתָם.
*
וְהִיא עוֹלָה מִשְׁעוֹלָהּ טְלוּלָה מִטְּלָלִים
לְבַשֵּׂר לִי שֶׁלֹּא לָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב.
וְאַף נִשְׁבַּעַת לִי בְּשֵׁם הַיָּמִים הַבָּאִים,
שֶׁיִּהְיֶה אַחֶרֶת.
תָּמִיד הָיָה בָּהּ מַשֶּׁהוּ אוֹפְּטִימִי.
שֶׁאִם לֹא כֵן מִזְּמַן כְּבָר הָיְתָה נִגְמֶרֶת.
הִיא לֹא הִתְוַכְּחָה עִם אֱלֹהִים,
אִיּוֹבִית וְנִחֶרֶת,
רַק בָּקְעָה, כְּאַיֶּלֶת־הַשַּׁחַר, מִמְּרוֹמֵי הָאַרְבֵּל,
נֶאֱמָנָה וְזוֹכֶרֶת.
כִּי הָיָה בָּהּ מַשֶּׁהוּ אוֹפְּטִימִי,
מַשֶּׁהוּ הַלָּקוּחַ מֵהַזָּהָב הַטּוֹב
וּמִן הַתְּכֵלֶת הַזּוֹהֶרֶת.
https://benyehuda.org/read/21534
תֵּן לִי מַה שֶּׁיֵּשׁ לָעֵץ וּמַה שֶּׁהוּא לֹא יְאַבֵּד
וְתֵן לִי אֶת הַיְּכֹלֶת לְאַבֵּד מַה שֶּׁיֵּשׁ לָעֵץ.
אֶת הַשִּׂרְטוּטִים הַדַּקִּים שֶׁהָרוּחַ מְשַׂרְטֶטֶת בְּחֶשְׁכַת לֵיל הַקַּיִץ
וְאֶת הַחֲשֵׁכָה שֶׁאֵין בָּהּ לֹא שִׂרְטוּט וְלֹא דְּמוּת.
תֵּן לִי אֶת הַדְּמֻיּוֹת שֶׁהָיוּ לִי וְאֵין לִי
עֹז לַחְשֹׁב עַל כָּךְ שֶׁהָיוּ לִי. תֵּן לִי
אֶת הָעַיִן הַחֲזָקָה מִמַּרְאִיתָהּ וְאֶת הַיָּד
הַנֻּקְשָׁה מִמַּה שֶּׁהִיא מְבַקֶּשֶׁת. תֵּן לִי לָרֶשֶׁת
אוֹתְךָ מִבְּלִי לְקַבֵּל דָּבָר שֶׁאֵינֶנּוּ עָבַר
בִּשְׁעַת קַבָּלָתוֹ. תֵּן לִי אֶת הַיְּכֹלֶת לָגֶשֶׁת,
בְּלִי חַת, דַּוְקָא אֶל הַדְּבָרִים שֶׁאָסוּר לִי
לָרֶשֶׁת. תֵּן לִי לָגֶשֶׁת.
לקח לי חיים שלמים להבין
שמכל מה שאעשה,
העבודה הכי חשובה שתהיה לי
היא להניח מילים טובות בתוכי,
על ליבם של אחרים,
בליבו של העולם,
בין הרווחים של הכאב
ובין הסדקים של הקושי,
להניח מילים טובות
ולתבל אותן בכוונה ואמת
שיוכלו לתת חיים איפה שבדיוק הסתיימו להם,
שיוכלו להביא שקט איפה שסערה מתחוללת,
לקח לי חיים שלמים להבין,
שהמילים שאניח בתוכי
יהיו הנכסים הכי חשובים בחיי,
ושמכל הבגדים שאמדוד
האמת תהיה הכסות שהכי תחמיא לי
מילים שכתבה עינת שמשוני, לבוקר הקשה הזה:
״שלום, הגעתי למחלקת אבדות ומציאות?״, שאלתי פקידה שהביטה בי מעל לדלפק עמוס ניירות וקלסרים: ״כן, במה אפשר לעזור?״.
״אלה המילים שלי", עניתי. ״איבדתי אותן״.
הפקידה שלפה טופס והחלה למלא: ״זה קרה הבוקר, כן?״.
״איך ידעת?״ שאלתי.
״כי מהבוקר אנחנו לא מפסיקים לקבל פניות. אנשים איבדו את המילים, איבדו אמון, איבדו יכולת להתרכז. יש לנו אפילו כמה פוליטיקאים שאיבדו עמוד שדרה וחלק שאיבדו בושה. זו תקופה מאוד עמוסה כאן במחלקה. אני כבר לא מדברת על מדור קרובים. שם איבדו חברים, בני משפחה״.
״כן, זה בדיוק העניין", הסברתי. ״עם כל הכאב הזה מסביב, אני מרגישה שאיבדתי את המילים״.
״את כולן?״ שאלה.
״לא, יש כמה מילים שנשארו. יש ׳כאב׳, ׳עצב׳, ׳מועקה׳ ו׳צער׳. אבל הן לא באמת מצליחות להביע את מה שאני מרגישה״.
הפקידה סיימה למלא את הטופס והניחה אותו בערימה גבוהה של ניירות. ״טוב, אנחנו נעביר את הפנייה הלאה, אבל אני חייבת להזהיר שייקח זמן למצוא את המילים שאיבדת. את מבינה, כולם איבדו את המילים שלהם״.
״אז אין מה לעשות?״ שאלתי.
״מה שאני יכולה להציע לך זה לגשת למחלקת המציאות. יש שם המון דברים מועילים שהופקדו לאחרונה. את יכולה לקחת משם תקווה, אומץ, מסירות, ערבות והרבה מאוד אהבה״.
זו הייתה הצעה מעודדת. אלה בהחלט דברים שאני זקוקה להם כרגע.
״אבל רגע,״ שאלתי, ״מי הפקיד כאן את כל הדברים האלה?".
הפקידה הביטה בי וענתה: ״אלה עודפים שהשאירו אלה שכבר אינם.״
משפחות, כשנולד להן בן,
רוצות שיהיה אינטליגנטי.
אני שהאינטליגנטיות
החריבה לי את חיי
יכול רק לקוות, שבני
יתגלה בבוא-הימים
כחסר-ידע, עצל-דעת.
או-אז יהיו לו חיים שקטים
של שר בממשלה.
לַקְקוּ, אחים, לַקְקוּ,
לקקו את האצבעות,
את אלה שלא איבדתם
באחת המלחמות.
ולפני שתאבדו גם את הראש והלשון,
לקקו, אחים, לקקו,
ולכו הביתה לישון.
"לילה טוב", אומר המטוס,
"לילה טוב", עונה הנ.מ.
"ליל מנוחה וחלומות פז",
אומרים הילדים במסיכות הגאז,
ועונה בקול רך המטה הכללי:
"אני שלכם ואתם שלי".
לקקו, אחים, לקקו,
לקקו את הפצעים,
וביום שיגלידו אלה,
אל חשש, תקבלו נוספים.
כי אשר לבשרכם ועורכם
אין שום תוכניות חיסכון,
לקקו, אחים, לקקו,
ולכו הביתה לישון.
"לילה טוב", אומר המטוס,
"לילה טוב", עונה הנ.מ.
"ליל מנוחה וחלומות פז",
אומרים הילדים במסיכות הגאז,
ועונה בקול רך המטה הכללי:
"אני שלכם ואתם שלי".
לקקו, אחים, לקקו,
לקקו אחד לשני,
כך לא תצטרכו לפחות
להביט זה לזה בַּפָּנים.
העיקר שהראש הנכון
יהיה בישבן הנכון,
לקקו, אחים, לקקו,
ולכו הביתה לישון.
"לילה טוב", אומר המטוס,
"לילה טוב", עונה הנ.מ.
"ליל מנוחה וחלומות פז",
אומרים הילדים במסיכות הגאז,
ועונה בקול רך המטה הכללי:
"אני שלכם ואתם שלי".
"גם חסידה בשמים ידעה מועדיה"- ירמיהו פרק ח'.
אכן, מועד נדידת החסידות יחל בעוד כחודש ומחצה, כמידי שנה בשנה, כריטואל קבוע, מחזוריות.
מעל מדינת ישראל תחלופנה להקות רבות של חסידות, והן תעטרנה את השמים בנקודות בצבעי שחור ולבן.
זוגיותם של החסידות היא מונוגמית, הזוג נאמן זה לזה לאורך כל חייו.
הוא מקנן במקום קבוע, כאשר לאחר עונת הנדידה המתישה, בני הזוג שבים אל אותו קן שהשאירו בשנה הקודמת,
משפצים אותו ומרחיבים אותו בעיקר באמצעות זרדים.
כך הולך וגדל הקן במהלך השנים, ומגיע לכדי 2 מטרים ויותר.
לאחר בקיעת הגוזלים, ישאר תמיד אחד ההורים עם הצאצאים, כדי להגן ולטפל, בעוד ההורה השני ייצא לחפש ולהביא אוכל.
החסידה מסמלת נאמנות, טוהר, התחדשות, כבוד.
עקב הזוגיות המופלאה, סופר בעבר שחסידות... מביאות תינוקות לעולם...
אי שם עמוק בתוך תוכנו
טמונים קולות וזכרונות
מראות רבים שכבר שכחנו
ספרי פלאים ומנגינות
כל זכרונות ימים ימימה
החלומות הראשונים
וכל מילה של אבא אמא
שנאמרה לפני שנים
עולם מופלא של ילדותנו
רדום בפנים בצל צלילים
איתנו הוא עד יום מותנו
חבוי בתוך תילי מילים
ולפעמים שריד של ריח
או צליל אחד או קצה מילה
משיב אליך גן פורח
מחזיר אל קו ההתחלה
אי שם עמוק בתוך תוכנו
טמונים קולות וזכרונות
מראות רבים שכבר שכחנו
ספרי פלאים ומנגינות
ושוב אתה חולם כילד
ושוב אתה תמים כאז
אתה נזכר בכל התכלת
הכל נשמר דבר לא גז
אי שם עמוק בתוך תוכנו
טמונים קולות וזכרונות
מראות רבים שכבר שכחנו
ספרי פלאים ומנגינות
