בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Black Iris III

לפני שנה. 16 בינואר 2023 בשעה 19:04

במשחק שבין הדחקה להשלמה אני מפלרטטת עם השוט.

אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים. זה לא יהיה אותו הנהר ולא אותו האדם.

הסצינה היא כבר לא אותו הנהר, והאדם כבר לא נערה.

עכשיו הסצינה נראית כמו אגם קפוא, ואני בחזיה וחתחתונים צריכה למצוא אומץ לקפוץ למים.

היה לי כל כך קל להכיר פה פעם, בעיקר כי הסטנדרטים שלי היו כל כך נמוכים (כן, זה כולל אותך.)

המים זרמו בנהר, ואני גדלתי. היום זה לא המקום להכיר, ואני לא אותה נערה אבודה.

אבל הכמיהה נותרה, פועמת וחזקה. כמו אז, עד היום.

 

היקום יקרוס לתוך עצמו אם אשאל בכלוב איך מוצאים בדסמים?

לפני שנה. 4 בדצמבר 2022 בשעה 21:23

בכל פעם שכואב לי אני חוזרת אליך. היית כל כך טוב בלהכאיב, שאף אחד לא יגיע לקרסוליים שלך. וכמה שרציתי שזה יעבוד הפעם, וכמה שזה כואב שזה לא יעבוד גם הפעם. ועדיין, זה לא יתקרב לכאב שלך.

---

זה שזיינת אותי לא נותן לך איזו זכות עלי. נכון שאתה מבוגר ממני בכמה שנים, אבל כל הבדסמ שלך בא לכסות על אגו שברירי וטראומות ילדות, שזה סך הכל בסדר. זה נהיה פתטי בנקודה שבה המודעות העצמית נגמרת. התנשאת מעלי פעם אחת יותר מדי.

---

עוד שנה לפח. זה יהיה לאבד עוד קצת את אבא. זה יהיה להתקרב עוד קצת לעצמי.

מותר לי לבקש את הדבר הזה שאני רוצה? אני יכולה שהוא יהיה חכם, חתיך ורגיש? וגם סקס טוב? ומודע לעצמו? ומשכיל?

איך אני יכולה לבקש דברים שאני לא יכולה לתת?

לפני שנתיים. 12 בספטמבר 2021 בשעה 20:08

אנחנו הולכים על החוף עם הכפכפים בידיים, השעה מאוחרת, אבל החוף מלא בצעירים בטבילת לילה. המים חמימים ונעימים והוא זורק משהו על רחצה בעירום. כבר כמה ימים שאנחנו מדברים, וכבר שתינו, אבל זו פעם ראשונה שאזהרת הדושבג מהבהבת לי בראש. אני אומרת משהו מצחיק, ומודעת להחריד לכמה אני מושכת באותו רגע. כשמביאים משהו אמיתי, מבפנים, אנשים נמשכים לזה. והצחוק שלי באותו רגע היה כזה, צחוק מזמין שמתגלגל מבפנים עם עיניים נוצצות. אני לא חושבת שרציתי להיות מושכת, או שזה מנגנון כל כך אוטומטי שאני מפעילה אותו בדייטים בלי שאני שמה לב, או שזה באמת היה רגע אמיתי, אבל בכל מקרה, אחרי שזה יצא התחרטתי.

"טוב משהו פה צריך לקרות" הוא אומר, מקפץ שני צעדים מולי, מסתובב ונעצר. הוא חוסם לי את הדרך, והכל קורה כל כך מהר והלשון שלו בפה שלי.

וכל הבטחון העצמי וכל הפאסון וכל האומץ יורדים באסלה כשאני עומדת בחוף פאקינג בת ים עם הפה שלו צמוד לשלי, ואני רק רוצה שזה יגמר.

אחרי זה הוא שם עלי יד ואנחנו ממשיכים לצעוד. ואני משכנעת את עצמי שבגלל שהגוף שלו שרירי זה לא מפריע לי, ואולי אפילו די נעים.

וכשהוא אומר לי שלום ליד האוטו אני אשכרה מוצאת את עצמי מעדיפה להתנשק איתו שוב מאשר לדחות פנים אל פנים, והוא טופס לי את התחת. "את מנשקת עדין" הוא אומר. אני לא יודעת איך בחורה שמודה שהיא זיינה מישהו עם סטרפאון אמורה להתנשק, אבל כנראה שלא עמדתי בציפיות.

 

יומיים אחרי שאני שולחת לו את ההודעה שלא מתאים, הוא מציע לי להפגש לסקס. כי כל הבדסמ והקינק שלי עושים לו את זה, ו'זו הזדמנות להגשים למישהו פנטזיה'. והוא גם לא מבין מה הבעיה, כי הוא הרי רצה אותי לקשר רציני, ואני לא רציתי אותו - אז מה הבעיה שזה יהיה רק סקס?

 

 

קיצר, "אפשר לנשק אותך?" זה המשפט הכי סקסי שגבר יכול להגיד.

(נראה לי שהטיפול עובד, כי לפני שנה זה היה "תסתמי, זונה")

לפני שנתיים. 3 בספטמבר 2021 בשעה 20:06

לפעמים הוא נותן לי מתנות. רגעים אמיתיים שלו, שמתפרצים כמעט מאחורי דלתות חסומות. ברצף ההבלחות האלו מתגלה אדם חכם, סקרן, אנליטי, חרדתי מעט, פרפקציוניסט, קשוב, אינטלקטואל, כריזמתי. 

אבל רוב הזמן הוא שקט. רוב הזמן הוא כמעט. רוב הזמן הוא חוסם, סוגר, מפנים, מתבונן, שואל. אני זאת שמשתפת, אומרת מה אני רוצה, מה אני מחפשת, מבקשת, ונותר לי רק להחזיק אצבעות שזה מתאים להשקפת העולם שלו.

אני מחפשת בטחון. אני צריכה לדעת שהוא שם, שהוא רוצה. הוא רוצה? הוא ממשיך לבוא, והוא נשאר. והוא יוזם שיחות ופגישות, והוא משתדל לשנות את מה שמפריע. אבל הוא רוצה-רוצה, או שהוא ברירת-מחדל-רוצה? הוא רוצה למרות שאני לא יודעת לדבר פילוסופיה? למרות שאני לא פוליטית? למרות שלא ירדתי לו?

ואם הוא לא יכול להראות עכשיו, האם הוא יוכל בעתיד? והאם אני צריכה להעניק יותר בטחון? ואולי כל זה פשוט לא נכון? אולי אני צריכה להשאר עם הבחורים הבטוחים שיודעים לבקש.

אולי גם הוא, כמו הרבה אחרים לפניו, יהיה מופתע בעתיד, מכמה שאני חסרת בטחון בקשרים. ואולי אני אתעמת שוב, בהמשך הדרך, עם הפער בין המבוגרת האחראית שאני משדרת, לילדה הקטנה שצריכה שיגידו לה שהיא בסדר.

 

-----

 

"אמא, את צריכה לאהוב אותי גם כשאני לא מושלמת"

לפני שנתיים. 26 באוגוסט 2021 בשעה 6:00

הוא מזיין כמו שהוא מנהל שיחה.

מרוכז בעצמו.

לפני שנתיים. 11 באוגוסט 2021 בשעה 18:21

מה החברות שלי קנו לי ליום ההולדת?

סט קוביות D&D וסטיספייר.

לפני שנתיים. 5 באוגוסט 2021 בשעה 21:36

קיבלתי היום כמה מתנות ממש נחמדות, שמתעצמות כשהן קרובות כל כך ליום ההולדת. 

קיבלתי חוזה עבודה, עוגה נוסטלגית וזין. 

 

----

 

'אורגינל גמרת?' הוא לוחש לי.

'ברח לך הקריית מוצקין' אני עונה.

לפני שנתיים. 29 ביולי 2021 בשעה 13:17

דייט ראשון. אתה יושב בצד השני של השולחן, עם החזה הרחב וכפות הידיים הגדולות שלך ואני כל כך פאקינג נמשכת אליך. כבר כמה זמן שאני לבד, אני לא זוכרת מתי עשיתי סקס פעם אחרונה, ויש גבול למה שצעצועים יכולים לספק. אני מרגישה את הקול העמוק שלך רוטט בכוס שלי. "מה את רוצה להזמין?"
אני רוצה לקפוץ עליך בצד השני של השולחן ולקרוע ממך את המכופתרת הזאת. אני רוצה שהלשון שלך תפלוש לי לפה ושהידיים שלך ידרשו את השדיים שלי. אני רוצה להזיע איתך, אני רוצה שתחנוק אותי כשאתה חודר אליי, אני רוצה לגמור בצרחות על הזין שלך.

"נראה לי אני אקח הפוך"

לפני שנתיים. 20 ביולי 2021 בשעה 19:12

לפני שבוע הייתי בדרך לראיון עבודה בהרצליה פיתוח. הלכתי ברחוב ונשמתי את האוויר. "אני שייכת לפה" אני מזכירה לעצמי. הבניינים הגבוהים עם החלונות הנוצצים והמסעדות עם השמות שמוכרים לי ומעולם לא אכלתי בהם. "זה מגיע לי. אני אהיה קילרית." קילרית. אני מהדהדת את מה ששרון הבלונדינית מהלימודים אמרה לי על המשך הקריירה שלה. "אני רוצה להיות קילרית". זה נשמע לי טוב אז אימצתי את זה.

אני קילרית בראיון, חדה, מרשימה, חכמה, רגישה. אני קילרית בHR, אני קילרית מול מנהל המחלקה.

באוטובוס הביתה אני מקבלת שיחה. הם רוצים להמשיך. ממליצים וחוזה.

"שיט."

אני לא רוצה להיות קילרית, אני רוצה להיות אני. אני רוצה לצאת ב17 ולתכנן את הסשן הבא בקמפיין d&d. אני רוצה ללכת לצייר ולחזור הביתה ולנגן. אני לא רוצה לתרום לתעשיה שאני מתנגדת לה ערכית. אני לא צריכה הופעה של מרינה מקסמיליאן בלומין וטורניר פוקר, אני מסתפקת בקפה נמס במטבחון.

 

ובמקום לשלוח להם תעודת זהות אני שולחת

"תודה על ההזדמנות, אבל

לפני שנתיים. 29 ביוני 2021 בשעה 18:47

גם הבדסמ זה באשמת אמא שלי.