Your Gucci tennis shoes
running from your issues
לשמוע פופ בלי להרגיש אשמה.
-----
"רנסנס ההורים שלך זה כזה ריליישנשיפ גול"
"כן, בזכותם אני לא יודעת להביע חיבה כי בחיים שלי לא ראיתי אותם מתחבקים"
-----
"אני ואבא שלך היינו רבים כל הזמן כשרק הכרנו"
כן, ותראו אתכם עכשיו.
-----
אני בודדה תמידית. זה כנראה איפשהו בחינוך, אבל אני לא מדברת על רגשות בקלות. אני צריכה להגיע לרבדים יחסית עמוקים כדי להרגיש שיש חיבור. אם אני פורקת אצל מישהו שלא באמת רוצה או מסוגל להכיל, זה פשוט לא נחשב. אז רוב הזמן אני פשוט לא מנסה. אולי זו טעות טקטית מצדי, אבל אני מפקידה את החיים האישיים שלי בעדינות אצל אחרים. בדרך כלל אני גם פשוט לא רוצה את החברה של הרוב המוחלט של האנשים. אני לא אנהל שיחות מטבחון בזמני הפנוי. וזה הופך אותי לאדם בודד תמידי.
רוב הזמן זה לא מפריע לי. אולי בעיקר כי התרגלתי. ואולי כי להיות לא-בודדה הפך למשהו כל כך טבעי בתקופה ההיא שבכלל לא שמתי לב שאני האדם הכי לא בודד שיש. וכשזה נעלם זה מורגש. ונחזור לשקט התמידי הזה. לימים מלאי שיחות מטבחון וסושי. לשיחות עמוקות עם עצמי בלילה.
-----
"את בן אדם שלם, רנסנס. אני חושבת שזה מה שאנשים לא הבינו, ועדיין קשה להם להבין. את מחזיקה את עצמך."
