לפני 4 שנים. 7 בספטמבר 2019 בשעה 12:09
החלטתי להצטרף לחבורה ולטייל עם עוד אנשים.
לשבוע.
תאחלו לי בהצלחה.
אני מתעמתת פה עם החרדות החברתיות שלי. עם השייכות והניכור, עם הפחדים, עודף המחשבות. הדרך שנוחה לי היא כשאני מרגישה שמתעלמים ממני, כשהשיחה לוקחת ממני יותר מאשר נותנת, אז לאמץ את את הלבד בתוך הביחד. ללכת עם ראש זקוף וליהנות מהרגע, ולא מהאינטראקציה. אבל זה מאולץ, ולא אמיתי. זה לא לבד שקט, ועדיין יש צורך להשתתף בשיחה, ויש מודעות לעצמי ואיך אני נתפשת אצל אחרים. אין שחרור מוחלט. וזה קשה ומעיק ואחרי כמה שעות אני לא יכולה לחכות להזדמנו לברוח.
מה נכון לעשות?
להיות מודעת לבעיה שלך ולאהוב את עצמך איתה, או לשאוף ולעבוד לתקן אותה?