מילים שמנסות לגעת...בנשמה

אני גם שואלת, גם עונה, גם מסיקה מסקנות. פיצול אישיות, אולי. ואולי כל זה, מתוך הבנה עמוקה, מתייעצת עם אשה חכמה.☺️.... מסקנה של פולניה. 

באתי אלייך לגמור לך את הימים הרעים. באתי לחבק. באתי אלייך.... להשאר.

מסתבר שיש פה כמה מהעדה המדוברת. מפתיע או שלא. ובכל זאת זה מחייך אותי כל פעם מחדש עד כמה לעדה שלנו המיוחדת יש לומר יש דברים להשמיע בחום. רגל קרושה, גפילטע, קיניידעלך זו לא קללה לפתע. מריגשה מבורכת😇. 

מזכיר לי נשכחות. ימים ימימה, פעם פעם כמעט שנות דור. אחד השירים שכייף לשמוע אותם ולהזכר בכל התמימות, החופש, ללא מחויבות לאף אחד חוץ מלעצמי.... ימים של אושר.

אתמול אחריי העבודה, מבשלת, נו, שבת המלכה. ו..... דפיקה בדלת. נכנס חבר של אחד הנסיכים, מחייך כולו, מחבקת אותו... ומייד אחריו נכנס... התקף לב של ממש. הנסיך חזר מחו"ל לאחר כמעט  5 חודשים שלא ראיתי אותו. מסתכלת עליו לרגע כלא מאמינה ואז... צרחה של אהבה וגעגוע. חיבוק ענק, נשיקות ואין סוף הסנפות של הילד. כמה התגעגעתי אליו. לא סתם מכנים אותי אמא אווזה. גאה עד מאד בשם התואר. הפתיע אותי בענק. עכשיו אפשר להגיד שכל משפחת הברווזים מאוחדת.

כמו סוללה עם פלוס ומינוס. לא פלוס ופלוס, לא מינוס ומינוס. מייחלת לך. אקח ממך את הפלוס ואתן לך את המינוס. תתן לי את המינוס ואתן לך את הפלוס. וביחד אור גדול. כמו סוללה נטענת כל פעם מחדש, פלוס למינוס. נחבר, נדאג לחוטים שלא ישתחררו, לכל מיניי קצרים, קורוזיה. כמו סוללה, פלוס ומינוס, וכשהיא תגיע לקיצה נדאג לאחרת, חדשה,  שתטעין אותנו מחדש.

אמפי שוני. ריטה. האוירה. השירים. החברה. היה מושלם!  תשפטו בעצמכם.

לפעמים כל מה שאני מייחלת לעצמי זה שיפרטו על מיתריי ליבי. כל מיתר מסמל את הצורך, הנזקקות, הרגש, התשוקה. כל מיתר בזכות עצמו וביחד, בהרמוניה של צלילים חודרים לליבי ויוצרים את המנגינה השמורה רק לי. נגני גיטרה. ואת זו הגיטרה יצרתי בעצמי. 

אז החלטתי להתאמץ יותר, לנסות לגרום  לעצמי להיות יותר מפוקסת, יותר אמיצה, יותר שקולה. לא פשוט לשנות הרגלים ישנים. כמה ימים של מנוחה בהחלט ישנו את התמונה.