מילים שמנסות לגעת...בנשמה

מי שמכיר אותי, לא רבים יש לומר, ובכל זאת, מי שמכיר יודע שאני וחדר כושר לא ממש במערכת יחסים טובה, אפילו יש בה דיי שינאה. אבל..... מצאתי!  מצאתי לי חדר כושר מיוחד, לא רצים, לא מרימים, לא מזיעים. 6 מיטות חשמליות, 10 דקות על כל מיטה, ויברציות לגב, ויברציות לישבן, הרמה והורדת ידיים, רגליים, נענוע של כל הגוף. כל שצריך זה לשכב והמיטה תעשה את  עבודתה.אז עכשיו גמני יכולה להגיד שאני בחדר כושר. הוריי הוריי לי.☺️

כשהוא מבקש ממני לדעת אותו, להבין, לעשות הקשרים בין ההיא להיא והוא והיא, אני יודעת שהוא רואה בי לרגע את עצמו לי. ולרגעים נדמה שאנחנו כגוף אחד, מסונכרנים ביננו לבין עצמיינו,מעצימים את החברות שלנו ומתהדרים ביופייה. וכל קשר אמיתי שמתרקם מתחיל בחברות. ככה אני. ככה מרגיש לי הכי אמיתי. ולפעמים כשיש משברים והכל נראה כאילו אבוד, כאן, במקום הזה, ברגע הזה נמדדת החברות. לא מוותרת על הדרך למרות שלא קלה היא לעיתים, לא עושה קיצוריי דרך, סוללת לי את דרכי בתבונה ובהמון רגישות... אליו. 

עד ינתן האות אני עם הכתומים. לא אדומה ולא ירוקה. כתומה. שלולה ומותרת גם יחד. חיה לי עם הכתום בשקט הזמני הזה. מנסה לבחון האם הצבע הולם אותי, מתאים לי, נוח לי. זו מן תחושה של שייכות מבולבלת ובעצם יש בה את השלווה להחליט,להחליט האם להתקרב לירוק או לסגת לאדום. ואני, כמו עיניי הירוקות נוגעת בירוק ולו לרגע וחוזרת לכתום, למקום הבטוח שלי, למקום שנותן לי לחשוב ולמקם את עצמי איתו. והירוק יומו להגיע ברגע שאדע בביטחה שאני.... מוכלת בו. יום כתום ומחייך לכולם. 

נעים לי. נוסטלגי.

באחת השיחות ביננו עלתה סוגיית גבר אלפא. אז גבר אלפא בעייניי הוא גבר עם אינטיליגנציה רגשית גבוהה, שיודע לקחת ולקבל באותה המידה,שיש בו את המכלול הזה של נתינה מעצמו לעצמו ולאחר. קשוב, מכיל,מעניק את יכולותיו וניסיונו באשר הם. גבר עם כושר הבחנה ודקויות גם בדברים הקטנים וכביכול לא חשובים. קשוב ומקשיב, מביט, מסתכל ורואה. שהאני אני שלו קיים ברגע של האני אני שלה. התמזגות והזדווגות רוחנית וגופנית גם יחד. הנזקקות שלו שווה לנזקקות שלה, משלימים אחד את השנייה. גבר אלפא לא מצטייר בעיניי כגבר מאצ'ו,ההפך. כשאתה נוהג באוטו ומפלס לנו את הדרך בביטחה, כשאתה מטייל איתי ליד הים ואוחז בידי, כשאתה מנשק אותי ברגע וברגע שאחריו ומחייך לך חיוך מדושן מעונג, שאתה איתי במטבח מבשל מטעמים, כשצופים באיזה סרט ולפתע מתגלגלת מעיינך דימעה סוררת, שההתמודדות עם קשיים נהפכת לקלה יותר עם עוד אוזן קשבת.מפתיע ומופתע מהביחד, כל זה עושה אותך לגבר אלפא בעיניי. ועוד לא דיברנו על מגעים מדוייקים, שם המיקוד אחר ודומה. שם במקום ההוא, בין קירות וסדינים, שם במערבולת חושים, כשהעונג וזה שאחריו כבר מתערבב לו עם היום והלילה,שם, אלף, אתה הכי גבר אלפא. 

הוא מזמין אותי להופעה של אחת הזמרות המוכרות. מפתיע אותי. מגיעים למקום שזו לי פעם ראשונה שם. יושבים בחוץ, מתמקמים,  ממתינים שתתחיל. ואז היא עולה במלוא הדרה ושרה. ואני איתה. לכל שיר יש משמעות, מילים ומגינה. שרה איתה, והוא מצטרף. כל שיר הוא סיפור, הוא רגע מיוחד. תוך כדיי ההופעה הוא מחבק, מכרבל, נהנה איתי, נהנה מהאיתנו גם יחד. ואז מגיע שיר נוגע כזה שגורם לדמעות לפרוץ החוצה. הוא עוטף אותי, מקרב אותי אליו. שרה ובוכה, בוכה ושרה. נותן לי טישו לנגב את הדמעות ולא מרפה. לוחש לי שאני יכולה לפרוק הכל, איתו. בסוף השיר שהאיפור כבר מרוח על הפנים והדמעות זולגות הוא מגיש לי טישו. מביטה לעברו, מחזיר לי חיוך כאילו אומר שהכל בסדר. ועוד שיר,ועוד מנגינה, אני שרה ורוקדת כאילו אין מחר. הנגיעות, הנשיקות הרגעים הללו מעצימים את תחושת החופש... לאהוב. תודה לך על שנתת לי את ההזדמנות הזו לחוות איתך. תודה על אותן מתנות קטנות שזכיתי בהן איתך. היה... מדהים. 

עכשיו יש לי כח ללכת רחוק......עד אלייך.

הוא רוצה את החיות שבו. להרגיש שוב את אותן רגשות שנגדעו לפתע,שהוליכו אותו שולל וגרמו לו להיות כעלה נידף ברוח. מטפטפת עליו טיפות חיים. מגישה לו עוצמה, כח, תבלינים. נפעם מהצורך שלו להיות חלק, להיות קיים.דרך ארוכה עוד מחכה לו, סלולה ככל שתהייה, זו ההחלטה שלו האם לצעוד בה או לוותר. ואני, אני משקיפה מהצד, שומרת שגם אם ימעד אני שם כדיי להרים, להראות שהשביל מסומן באבנים בוהקות ומאד ברורות.... ללב. 

כל יום מביא איתו מתנות קטנות.זה המוטו.זו התקווה. כל יום מתנות קטנות שגורמות לי להאמין שבתוך כל הכאוס הזה של החיים יש את הרגע המיוחד הזה שגורם לעולם ובעיקר לי לחייך. מתנות קטנות שנוגעות בי ומביאות לי אושר ולו לרגע. מישהו שלח לי מתנות קטנות.

לא יכולתי לעשות משהו, אתה יודע. לו יכולתי לעשות משהו הייתי מראה לך עד כמה הכל שברירי בעולם ומנסה לתת לך להבין ולהפנים שלחיים יש את הקסם שלהם, את הרגעים המופלאים האלה שגורמים לנו לאושר.