לפני 5 שנים. 30 באפריל 2019 בשעה 13:56
אם היום היינו נפגשים.....
מילים שמנסות לגעת...בנשמה
כל רגע נמצא את עצמיינו במקום שונה, מחשבה שונה, אהבה חדשה ישנהחיים שלמים חולפים עוברים ורק הלב נשאר כשהייה, פועם....
לפני 5 שנים. 29 באפריל 2019 בשעה 17:23
בא לי חיבוק וסרט רומנטי. רק אומרת. הפופקורן עליי. מישהו?
לפני 5 שנים. 29 באפריל 2019 בשעה 9:19
יש בי את הרעב הזה להיות חלק, שייכת. לגעת שם בעומקם של רצונותיי ולהגשימם. יש בי רעב לראות את הכל מתאים לאשה שאני, לאותה בת אדם שבין רגע יכולה לנסוק מעלה מעלה. יש בי רעב להרגיש את החיבור הכל כך מוטמע בי לתת, להיות שם ברגע הנכון ובמקום הנכון. יש בי רעב להביע את עצמי ולא רק במילים. יש בי רעב להקשיב לאותה מנגינה שתהלום בליבי המייחל. יש בי רעב להשקיט את הנפש שלפעמים מתעתעת בי וגורמת לי עצבות. הרעב הזה גורם לצימאון גדול.
לפני 5 שנים. 28 באפריל 2019 בשעה 14:31
לאחר בחינה מדוקדקת של המצב החלטתי באופן יוצא דופן יש לומר, על רשימת מכולת משל עצמי. הנה זה בא: גבר, מיוחד, עם יכולת הבנה והקשבה, עם המון אמפטיה וסימפטיה לסובב אותו ובעיקר אליי, רגיש ומרגיש, מחבק המון, צוחק בלי הרף, בשלן(יתרון), עם המון רצון להעניק ולקבל באותה המידה, יכולת התמדה, מתגעגע, שופע בטוב לב, דביק, בעל לשון חריפה, סקרן וחוקר, בליין ורקדן, משענת לימים קשים, רעבתן ומורעב למטעמיי, נהנתן מהדברים הגדולים כקטנים, גבר של מילים, מפתיע, מופתע, פעלתן, פשוט גבר.... מהאגדות?..............ולקינוח מתכון לפרפה מנגו בטעם גן עדן: אחד קופסה קפואה של פריגת מנגו, 2 שמנת מתוקה, חצי צינצנת ריבת חלב. הכל למיקסר, הקצפה עד מצב של קרם. 2 תבניות אינגלישקייק ולפריזר לכמה שעות. בתאבון. פעם הבאה מתכון אחר בטעם אחר, מבטיחה הנאה צרופה.
לפני 5 שנים. 27 באפריל 2019 בשעה 16:34
תשאל את המים כמה הייתי שקופה....
לפני 5 שנים. 27 באפריל 2019 בשעה 5:46
הוא יודע שנבט קטן אחד וסורר נבט בתוכו. הוא יודע ומתעלם. הוא רוצה לעקור אותו, להשמיד כל זכר לקיומו. והנבט, רצונות משלו, חיים משלו, גדל ושולח את סריגיו לכל הכיוונים.יום אחד זה יקרה.. ותגיע ההבנה.
לפני 5 שנים. 25 באפריל 2019 בשעה 14:32
רוצה לחפון את שאריות של החיים מפעם, אלו שמקולקלות ולא ניתנות לשיחזור ולהשליכן. להוקיר את מה שהיה, בטוב וברע. להבין שהדרך לשינוי הן פיסות חיים חדשות שאצור,קטנות כגדולות. ולא משנה שהרוח צולפת ויש סערות בדרך, חשובה הכוונה והתשוקה לצאת לאותו מסע. הכי קשה זו הפסיעה הראשונה. בדוק. בהצלחה לי.
לפני 5 שנים. 25 באפריל 2019 בשעה 8:05
לקחת את ידי בידייך ואמרת לי: בואי נלך....... לסרט. רומנטיקה בהתהוותה.
לפני 5 שנים. 25 באפריל 2019 בשעה 4:36
תחושה רגעית. שקופה.
לפני 5 שנים. 24 באפריל 2019 בשעה 20:55
רגע אחד בתוך בליל של מחשבות הללכת היה כל כך מוחשי. רגע אחד שאמרתי לעצמי, מודעת לחוסן שאולי יתערער לו,הנפש מתייסרת. רגע אחד כל כך מוחשי הביא אותי לדעת שהטוב יהפוך לזכרון בודד וגעגוע. רגע אחד, ונשארתי. נשארתי כדיי ללכת אליו גאה, מעושרת בלדעת עד כמה הוא חלק מהשלם.