לפני 13 שנים. 28 באוקטובר 2011 בשעה 22:04
מה עושים?
סרט???
תנודות לא רצוניות
לפני 13 שנים. 27 באוקטובר 2011 בשעה 19:33
הכל מאבד צורה
אנו מחלחלים לנקיקים
כאילו לא מכיר אותי
לא מכיר בך
חשבת להלחם בכל
לצאת מהמשוואה
אך מול המציאות המתעצמת
נותרנו אנו מספרים
מסוגלים להתקיים בזכות האשליה.
בכל המרחב הוירטואלי
סטטיסטית אנו לא קיימים
צוללים אל מעמקיה
של תהום הדחייה
לפני 13 שנים. 27 באוקטובר 2011 בשעה 7:47
סטנדרטים
קוד מוסרי
צלקות
זיכרונות לא נעימים
ימים של חוסר שקט
דרמות
רדיפות
החלל המתרחב
השעות הקטנות
להיות ולטעות
לטעות ולתהות
גן עדן לידי
גהנום בפנים
לפני 13 שנים. 26 באוקטובר 2011 בשעה 19:29
פאתטי :
כשאתה עובר אות אות בסלולארי
ועדיין לא מוצא עם מי להעביר את הלילה
לפני 13 שנים. 24 באוקטובר 2011 בשעה 16:35
הצד המוסרי שלי רוצה להגיד לך
כמה שאני שמח שגדלת , השתחררת והמשכת הלאה אל עבר מקום טוב יותר ( שהוא לא אני )
אבל הצל
הוא מתגעגע לעיניים העגולות שלך
לתחינות הבלתי פוסקות שלך
לדרך בה הלשון שלך
התענגה לי על הביצים
לפני 13 שנים. 23 באוקטובר 2011 בשעה 12:31
its fucking hard for me to admit it
but the lack of a scent of a woman
stars to make me less than a man
and slightly insane
לפני 13 שנים. 21 באוקטובר 2011 בשעה 21:10
נתתי לעניינים שבלב לתפוס תאוצה
איפשרתי לעצמי לצאת מפוקוס
להיות " חופשי " שוב , "משוחרר" יותר.
גררתי את עצמי לכל אותם מקומות בהם שאר בני האדם מתהוללים מדי לילה,
ובעזרת הבגדים הנכונים - ויזואלית צעקתי - לכאן אני שייך חבר.
נגררתי אל תוך הרעש , כדי שלא יהיה זמן לחשוב.
אבל חייבים להודות
אני לא אני יותר.
ממעמקים הייתי שומע את לב המפלצת . 100 פעמים בדקה. 24 ביממה.
ויש בי געגוע.
לחזור אל אותו השקט
לחזור אל אותה הפעימה.
זה אותו הדם שזורם בעורקיי
אני פשוט צריך לא לסטות יותר
לפני 13 שנים. 10 באוקטובר 2011 בשעה 19:35
ראיתי את עצמי
גופי , וריד אחד
שריטות,דקירות וחלומות, היית לי רכס
רק במדרון תזרום מכאן
שנים שהאדמה לא בוערת
שטיחים שמיימיים מתהדרים בלובן מושלם
כבר לא יכל לקרוא לזה חורף
ציור על אבן , איך שהיא ליטפה לו את העורף
יותר מכל
לא רצה לישון לבד הלילה
לפני 13 שנים. 3 באוקטובר 2011 בשעה 0:56
יש לי ידידה
ידידת נפש
אישה שמלווה אותי כבר מספר שנים בחיי
ועברנו תקופות טובות
וגם פחות טובות
והתקרבנו נורא
ואז גם התרחקנו
מעולם לא עברנו למישור הפיזי
אבל האינטימיות והאהבה תמיד היו גלויים
וחשבתי שזה טבעי
אבל זה לא
ופתאום אני מוצא את עצמי
משווה כל בחורה חדשה שבחיי - לה.
עושה השוואות ומשתדל להתעלם מהעובדה הדי ברורה
אני אוהב אותה כמו שלא אהבתי אף אישה אחרת.
ואני חושב שהיא יודעת אבל אף פעם לא פתחנו את הנושא
ולי כמובן אין מושג איך מרגיש אצלה . אם בכלל.
וכל פעם שבאתי לדבר על זה
נעמדתי דום , השתתקתי , נמסתי ונהייתי אדם אחר.
לא אותו אדם ציני / אסרטיבי שאני כל כך מכיר.
ואין לי מושג איך להוציא את זה
איך להגיד לה את זה
למרות שאני בטוח ב 90 אחוז שהיא לא מרגישה כמוני...
חייב להוציא את זה בשביל להרגיע את המערכת
ואולי גם הלוואי - לטעות
איך?!
מה עושים לעזאזל?!
מרגיש כאילו בן 16
לפני 13 שנים. 30 בספטמבר 2011 בשעה 10:19
you believed you saw me standing
two inches from faith
and the will to survive?
this are the loneliest days of my life