לפני 13 שנים. 10 בספטמבר 2011 בשעה 18:07
אני קשוב לכל הניואנסים
ומקשיב לכל הצלילים
מגן על העולם בגוף שלי
ויודע זה לא המקום בשבילי
בקרוב התמונה תשתנה כאן
תנודות לא רצוניות
לפני 13 שנים. 10 בספטמבר 2011 בשעה 8:45
כשאתה לבד
רק כשאתה לבד , מסתבר , אתה מתחיל להכיר בכוחה הבלתי מתפשר של ההתחפרות.
החול נהיה סמיך יותר , מוצק יותר , עם כל תנועת יד.
עם כל סנטימטר שנמדד כשאתה מתקרב ללב האדמה ,
אתה נאבק על כל חלקיק אוויר , נאבק על עצמך.
ובימים רגילים
אתה מזפזפ בין חלקיקי מציאות והוויה , לבין חלקיקי שקרים ואשליה
טובע בתוך כוס שיכר
או בין רגליה של אישה
וכשהמוסיקה מתעצמת, אתה מתהלך באיטיות אל תוך הלילה
כאילו זו ההליכה האחרונה
ואותו ירח , שבעבר האיר בהבנה
נראה כאילו הוא בורח מאותה יישות זרה
לפני 13 שנים. 8 בספטמבר 2011 בשעה 21:23
העיניים אדומות
והנפש רופפת
יש חורים ברצפה שלנו
ככה לא נוכל לשוט
רצינו יותר אני יודע
היו כוונות אך לא הכוונות
ובועת האגו שלי באטמוספירה נוגעת
והיא מתנפחת כשאת מתחת שוקעת
בחזה מנופח אני בורח
ואני לא יודע איך יוצאים מכאן
לפני 13 שנים. 7 בספטמבר 2011 בשעה 20:00
סגור את האור
הטה את הוילון במקלחת
הם לא רוצים להיות
הם פשוט פה
הקולות שמתחת,
אז מכרת הכל
מכרת בזול
הם לא יכולים לגעת
הקולות שמתחת
הם בסך הכל
הסחות דעת.
תחושה של לא יודע למה לעזאזל אני כותב
לפני 13 שנים. 5 בספטמבר 2011 בשעה 16:21
דיברנו אבולוציה
בהינו בתמונות
בין מסדרונות הגלריה
לגמנו יין
מתיקות של פעם
ומול מרקע הטלוויזיה
רקמנו זכרונות
בין מסדרונות האשליה
אוחזים ידיים
ולא זכינו לראות
חילופי עונות
ובין ארגז החול
לבין חדר המיטות
גילית לי - זה אותו משחק
אז הוא בכה,
על הצעצוע השבור
והיא שרטה,
כשהלב שלו נותר סגור
ובין ארגז החול
לבין חדר המיטות
גיליתי - מתחלפות רק הדמויות
לפני 13 שנים. 5 בספטמבר 2011 בשעה 6:21
דמיין עולם שטוח
גג , תקרה והזיות
שקט שמוחק הכל ,
ארבע קירות.
ללא כיווני אוויר
45 וואט - מקור קטן של חום
ולידך גופה של צל
אשר ליבו שכח לפעום.
דמיין עולם שטוח
וצליל אחד שמרקד
בין כל החדרים במוח
את השגעון הוא מתעד
חיים שלמים שם במחתרת
זוחל מתחת לבריות
שמר הוא על שמש במסגרת
תלויה לה על ארבע קירות.
לפני 13 שנים. 4 בספטמבר 2011 בשעה 22:28
כשאני מדמם
את נראית לי קצת אחרת
מקור של אור
ובין כל הספינות
אני שט לי קצת אחרת
בלי נמל אליו לחזור
כשאני מדמם
את נראית לי קצת אחרת
מעליי - מקור של חום
ובין כל הנשים
את היית לי קצת אחרת
מקום של רוך , מקום של תום
לי היית אותה מילה זרה
כשאת מדממת
את נראית לי קצת אחרת
מקום אליו אני רוצה לחזור
לפני 13 שנים. 3 בספטמבר 2011 בשעה 0:47
הכאב הפך לזעם
והזעם לשתיקה
וכל הקסם ששהה כאן
התגלה כאשליה
ובכל הזמן אשר דיממתי
מהותי נספגה בחול
סופות רבות אמנם שרדתי
מנסות לקחת הן הכל
כן בדמותי בגדתי
ואיש אותי לא יזהה
מסתובב עם רטט בעיניים
ואש בוערת בחזה
לפני 13 שנים. 23 באוגוסט 2011 בשעה 12:29
חבלי ילדות קושרים אותי . משאירים אותי נטוע באותה קונספציה ישנה.
ואתה בוחר לא להראות וכל זה בכדי לא להקשות.
אני לא זוכר את הרגע הספציפי בו התחילו הרוך והתום לנזול החוצה ולהשאיר את כל החלל לאפלה שרק גדלה.
כשהאש בוערת מולי ומחכה שאנשוף ואכבה אותה , אני עוצם את עיניי, חושב על משאלה ונזכר
משאלות הן לילדים.