"אין עוד מלבדו"...:)

עכשיו אנחנו יודעות, בטוחות. Regreso este hijo de puta .

את הדבר הכי חזק שאני מכירה מול כל הסערות ,הטלטלות, המכאובים ,את איתנה.

בפעם הראשונה כשהוא הגיע.. הם הגיעו להופעה ואת אהבת ועדיין אוהבת אותם ואת השיר הזה במיוחד  ושרת לי במבטא הארחנטינאי הכבד שלך וכמה שקינאת כשהייתי בהופעה.

אז עכשיו, אלו העוצמות הנחוצות כמו בשיר 

אוף..

When the going gets tough, the tough get going

עת מלחמה ..

No saves.. cunto te necesito..

ואז סיפרת לי שאתם מחפשים בית במושב, אחד שעלה על הפרק, היה המושב שהייתי מבלה בו את קיצי ילדותי אצל סבתא אנריקטה..

אמרת שתיסעי לראות ואם בא לי להצטרף.. ברור שעניתי מיד שכן.

לא הייתי שם מאז שהם עברו לבית אבות ומכרו את המשק.. משק, איזו צביטה בלב.. כמה זיכרונות מהמקום הזה. ילדה עירונית שכמוני , מגיעה למושב של פעם, למכולת קוראים "צרכניה" וסבתא קונה לי ארנק שזור חרוזים וספרון "חתול במגפיים". היה להם מטע ענק של משמשים ולול תרנגולות ואפרוחים ומחסן שהיה בו כל מה שילד/ה יכולים לחלום עליו. וליד המחסן האורווה של פירד'לה .. אני עדיין מריחה את הריח של הלולים מעורבב עם הריח של האורווה. הכיור הענק ששם סבתא הייתה משפשפת את הכביסה ומתחת לכיור צמחה לה נענע מדהימה. לתה של אחה"צ אחרי שנת הצהרים..

אני , אף פעם לא הייתי נרדמת, שנת צהרים זו לא אני. אז הייתי יוצאת החוצה לשחק, כן , בחולות הלוהטים עם מעט דשא יבש. היה עץ אורן חזק גדול שנתן המון צל (אורן וברוש עצים שאהובים עלי מאז) מתחת לעץ האורן היה שולחן ישן מעץ של בית ספר  וכיסא מתכת פשוט. אצטרובלים .. והכל היה רק שלי למשך חופשת הקיץ.

כשהגענו למושב ביקשתי ממך לעצור ליד הבית של סבתא , ירדתי מהרכב והתחלתי ללכת לתוך איפה שהיו החולות הלוהטים .. לא היו שם כבר חולות . היה שם דשא ירוק מבריק עם המון ממטרות. אני ממשיכה ללכת כמו מהופנטת, דמעות זולגות, נשנקת ומחפשת את עץ האורן שלי, גבר מהבית החדש שנבנה על הבית הישן של סבתא,  יוצא לכיווני (רק אז שמתי לב שזה בית אחר לגמרי)

אני לא מוצאת את העץ שלי .. ואז אני מבחינה שהוא מדבר אלי .. ".. סליחה , לאן את הולכת.. ? " פתאום קלטתי שנכנסתי לאדמה של מישהו, לבית פרטי של מישהו מבלי לבקש רשות..

"סליחה, זה היה הבית של סבתא שלי, נסחפתי לא שמתי לב.."

"מה היה שמה?" אמרתי לו את שמה. הוא ענה שהם קנו את הבית וכמובן ששיפצו מחדש הכל..

שאלתי ".. היכן עץ האורן הענק שלי .."?

הוא חייך חיוך מבין ואמר ".. מצטער להגיד לך .. העץ הנפלא הזה חלה ונאלצנו לגדוע אותו.. " הוא מצביע לעבר גזע קטנטן ואומר לי " זה מה שנשאר ממנו ".

תודה, עניתי והלכתי מהר משם בוכייה. לקח לי זמן להירגע, אולי גם  כי אני עדיין מאוד מודאגת..

Suenio que  tocas a mi  el dolor , como se lloran las gitaras aqui…

..Esto es para ti, el unico me entiende.. me faltas mucho..

יומיים אחרי שהתחתנת התקשרת. קבענו להיפגש לדרינק, לא התראינו קצת יותר משלוש שנים מאז שהעזיבו אותך מפה. כשנפגשנו, הרגיש לי חזק כמה שהתגעגעתי אלייך, כמה שאת חסרה לי, מושלם לעבוד עם מישהי שמבינה אותי ללא מילים. היום לצערי כבר אין לי את זה פה.

נזכרנו בחיוך  איך היית בהלם מזה שהוא נתן בך סימנים , פנימיים וחיצוניים. כשהתיישבת אז מולי בבוקר חורפי אחד ובאת עם הפוך לך ואספרסו לי  ואמרת "..  את זוכרת ששאלת אותי לגבי ה סימן הסגול שהיה לי ביד לפני שבוע ונתתי לך  תשובה מתחמקת?.. אז , זה הוא עשה לי.."

ואת חשבת שאני אגיד לך שתתרחקי ממנו. ואני אמרתי לך , שזכית.. 😊 ואת הסתכלת עלי "  זכיתי את אומרת .."?

שאלתי אותך מה כואב לך יותר , הסימנים הפנימיים או החיצוניים ? וענית שהפנימיים .."

רואה  עד כמה שזכית"...? באותו הזמן עדיין לא ירדת לסוף דעתי ..

בהמשך הערב כשאנחנו טיפונת tipsy  אמרת לי שעכשיו  את מבינה למה התכוונתי.

Como que teextranio..

טוס, טוס כבר לווגאס ותשאיר אותי ברוגע בצורך לדאוג בשקט.. שלא תבטל כמו בשנה הקודמת..

כמה מלל   ..אני, אם לא מרטיט לי את הקורקבן ולא עושה לי לפחות רעידת אדמה 9 בסולם ריכטר של השכל.. ולא גורם לי לחשוב פעמיים או לספור עד 10 לפני שמוציאה מילה מהפה  אבל בעיקר אם אני לא מחייכת תוך כדי ? אז זה לא ..

tu eres todo esto y mucho mas ..

te necesito ..

במקום שלי , אני לא יכולה להרשות לעצמי שיראו עלי את מה שקורה בתוכי אם עצוב, אם כואב וגם אם קצת מודאגת או מאוד, אני עדיין לא יודעת את גודל הדאגה..

לא מובן לי למה תמיד כשאני ככה .. עולה בי תמונה אחת מפעם, מהספרייה בתיכון,  עת שהגנבתי מבט לעבר נאני וחברתו .. וקינאתי , איך שקינאתי, היה ברור שהם התווכחו .. ומבט אחד שלו אליה .. הרגיע אותה והיא הרכינה את ראשה היפה בעדינות וביקשה סליחה...

השבת, קראתי משהו ששלמה ארצי כתב בטור שלו בידיעות, כן בעונותיי , אני קוראת גם עיתונים ואת הטור שלו אני אוהבת..

הוא כתב על מישהי ".. שבוחרת למי היא נותנת את הדמעות שלה.. " , התאהבתי במשפט הזה .. הוא חזק בעיני, לבחור למי לתת את הדמעות..

אישית אני אוהבת לחייך הרבה יותר מלדמוע.. ואם כבר לדמוע אז מהסיבות הנכונות...ואז את הרבה יותר יפה כשאת בוכה .. 

mis lagrimas.. 

te extranio .. 

" .. שנים רבות לאחר-כך, כשיעמוד הקולונל אאורליאנו בואנדיה מול כיתת-היורים, ייזכר באותו ערב רחוק שלקח אותו אביו לראות קרח .. " – (מאה שנות בדידות- גבריאל גארסייה מארקס)

במשך זמן  לא מבוטל , המשפט הזה היה חלק מהפרופיל שלי ..  כי הוא חלק מספר מופת ענק הכי טוב שקראתי אי פעם. ספר מטלטל ,מתוק, כזה  שמתערבבים בו ,מציאות ודמיון ,חיים ומתים, יופי וכיעור,  עצב ושמחה ,עולם שנעצר וסופר ענק בעל מתת א-ל להעביר את היצירה שבמוחו למילים מדויקות מופלאות המאפשרות לשמוע את הקולות להריח את הריחות לראות את הדמויות .. להרגיש שאתה כמו בnever ending story  ...

הספר הזה גרם לכל הספרים שקראתי עד אז להחוויר .. פה גיליתי צבעים חדים , מחשבות ותשוקות לא מרוסנות, יופי עוצר נשימה , הספר הזה נשאר בתוכי עשרות שנים .. מפעים חלומות בתוכי שאולי עוד אגשים ..

בשעות הקטנות של הלילה, בעודי מחכה טרוטת עיניים, דאוגה, בבית הרפואה שקיבל  אות מצטיין ונמצא בין 10 הטובים בעולם , מדמיינת לי אלפי מיתות משונות לאיזה דוקטור שלוקח ת' זמן ..

גולשת, ומגלה שבניו של הסופר הנפלא הזה אישרו להפוך את הספר לסדרה או סרט.. אז כן, אני מתרגשת מאוד מזה ..  אתגר עצום להפוך כזה ספר לסדרה או סרט...

".. Cien años de soledad.." 

Tu me entiendes .. solo tu..

חזקה, מאמינה באמת היחידה ובך. מלאת תשוקה ואהבה. אוהבת גיוון, גם יציבות. עושה טעויות, למדה מהן. נאמנה וגם אוהבת הרפתקאות אבל רק כאלו שלא מזיקות, בתוכי ניגודים שמתאזנים ומאזנים..

זקוקה לסכין שלך שמפשפשת וחודרת לי את הקרביים

כמו להט החרב המתהפכת..

אשה , רק ככה :)

... Tuyo para  siempre

הלב שלי יוצא אליה תמיד, מהיום בו הגיחה לעולם , נפשי קשורה בנפשה. הכי קשה לי זה להגיד לה לא , לסרב לה אם היא מבקשת משהו ומוצאת את עצמי לפעמים משתמשת במשפט הקלישאתי האלמותי " ..בחיים, לא תמיד מקבלים מה שרוצים.." והיא עונה לי , נכון  אני יודעת , אבל מזל שיש לי אותך.. :) 

אתמול היא מתיישבת לידי (אני המומה מהאינטליגנציה הרגשית העצומה שיש בגוף הקטן הזה)  ואוספת אותי אליה בידיה הקטנות ואומרת, "דודי שלי" , ככה היא קוראת לי , דודי שלי, קשה לי לראות את העיניים שלך עצובות..ו תוך כדי , מנגבת לי דמעה סוררת, תזכרי דודי , בחיים לא תמיד מקבלים מה שרוצים (ולעצמי חושבת, כמה שאני רק אותו רוצה..) בואי נלך לקנות גלידה ריבת חלב וקוקוס שאת אוהבת, בטוח יעבור לך.."

כן, היא עדיין קטנטנה }{

cuanto falta me haces ...vale  mi pena ..

".. כשושנה בין החוחים .."

השושנה יכולה להיפתח ולפרוח, רק אם היא גדלה בין החוחים, בין הקוצים. ללא קוצים אי אפשר לגדול. ה"קוצים", אלו אותם הכוחות שעוזרים לנו להתקדם. אחרת היינו נרדמים בשלווה בתוך הרצון לקבל שלנו ואף פעם לא היינו רוצים להתעלות מתוכו.

קוצים, אלו כל כוחות התנועה שדוחפים אותנו קדימה ועוזרים לנו להתקדם, בו בזמן שאנחנו בעצמנו נמשכים למנוחה, למילוי, להרגשה טובה. הם מופיעים מחוסר ברירה, כאשר האדם מזלזל באפשרות להתקדם על ידי המאמצים שלו וכל פעם מנסה לנוח, בכך שמצדיק את עצמו שהוא עושה מספיק ושהכול בסדר.

במקרה כזה, כל העקשנות והעצלנות שלו לאט לאט מצטברים, עד שמתגלה איזה "קוץ" רציני. ואז הוא מתחיל לצעוק ומתקדם קדימה. כל אחד מתוך ניסיונו יכול להסכים ולומר, שבדיוק כך זה מתרחש, לפעמים יותר ולפעמים פחות. כך למד, שכדאי לו בעצמו למצוא את הכוחות להתקדמות ולא לחכות לקוצים. אבל קוצים בכל זאת יהיו, בלעדיהם אי אפשר להסתדר לגמרי.

..como te exstranio.. mucho..

aoun que se..

".. איזה שיר אמאל'ה .."  כזה שמשסף קרביים בחרב ואלריאנית ..

.. me haces mucha falta .. 

mucha ..