לפני 5 שנים. 25 באוגוסט 2019 בשעה 10:12
לפנות בוקר, לא כותבת לעצמי בשעות האלו מהסיבה הפשוטה שזו שעת ההתעוררות שלי בד"כ, לא שלפני שינה כמו היום.
חושבת על כל הדברים שעדיין הייתי רוצה לספר לך ועוד לא סיפרתי. שבטח היית מחייך או אומר לי את המילים המדויקות שמוכיחות לי כל פעם מחדש איך שאתה קורא אותי מלפני ולפנים. זה כל פעם מפליא אותי מחדש.
זה לא פשוט לי לדבר/לכתוב על עצמי , זה אתה יודע, בכל פעם שאני כותבת משהו, את רוב הטקסט אני מוחקת לאחר הגהה. לא מעזה באמת להעלות על הכתב את סגור לבי ומחשבותיי. אני גם חושבת שלא כל דבר צריך להיאמר.
לדעת שאני כל כך מובנת גם ללא הסברים או מילים , זה כמו להניח את הראש על הכרית כשאת עייפה כל כך ולהירדם כמו תינוקת.
אני זקוקה לשגרה בחיי. שגרה נותנת לי פרופורציות אמתיות. שגרה נותנת לי רוגע.
השגרה כבר בפתח..
Cuanto me faltas tu..