הכל עניין של אמונה..

אני רצה ומתפוצצת בך, 

מתכלה שם בפנים לאלפי רסיסים.

ככה אני. 

תמיד אני.

במילים שתבין זה חוסר יכולת לדחיית סיפוקים, או לא רואה תהליכים, פרא אדם אצל חלק, נאיבית אם תרצה.

מה שיספק את השכל, 

הנשמה כבר מבינה.

סופרנובה.

כל פעם מחדש.

כוכב נוצץ מבפנים שמתפזר בך כשחיותו תמה שם ובך אני מתחילה מחדש, 

אבל תמיד יש פיצוץ ואתה נותר כהלמוט עומד.

לאסוף להתחדש ולזהור יחד, 

או להתבונן כמו ילד ביום העצמאות.

לכאן או לכאן, 

זו תמיד הפגנה מרגשת.

מודה.

Supernova with soul.

ישבתי באוטו כשקיבלתי ממך את הסמס המחורבן הזה.

אנחנו עכבר העיר ועכבר הכפר. 

הדמעות שזלגו ממנו באותה תקופה שטפו חיים שלמים, הצטרפת לשברון לב, עוד חתיכה.

ירד גשם.

יצאתי החוצה על מנת להשתרבב איתו.

לא אשכח את ההסבר שנתתי לעצמי.

איך קבעת עבורי מה יכול להיות? אתה בכלל לא מכיר אותי.

רציתי לבוא. כל כך רציתי לבוא. 

לך תבצבץ לעולם של שפיות מתוך סערה גדולה, הרמתי ידיים על מנת לא לטבוע וכך שיחררתי את מי שחשבתי שאני יכולה להיות לידך.

אם הייתי יכולה הייתי אומרת לך הכל אז, אבל הדמעות, לא הצלחתי לעצור, ואני בכלל לא בוכה. 

תראה מה זה, עברה לה שנה ואני מחייכת, ההוא מחנות הדגים אמר לי שאני זוהרת, גם הקצב והירקן. מה אני מבינה.

טוב לי נקודה.

חציתי סערה...

שומע, אני באה.

אני מוכנה.

הצפון קורא לי,

הסקרנות.

יש בי אמון, ובעיקר

אמונה.

הפחד המרגש הזה מתחיל להתרוצץ בנימי גופי והפה שלי מפיק שטויות בקצב של ריאלטי טראש סוג א.

הניחוח שלך משאיר שובל של גבריות שהונחה בצד.

מחטים וציוד חיטוי מתערבבים עם זיכרון רע ונדחקים מיד למגירה שננעלה מזמן.

שקט.

אני סומכת עליך.

אני בוחרת אנשים בקפידה מדוייקת והם נשארים לזמן המדוייק שלהם, 

כשאנחנו יחד זוכים אנחנו נשארים לדגדג לנו לעד.

מפשילה מכנס ואינך שם לב שהיד שלך מונחת בדיוק על השפתיים שלי.

קריעה ובעילה. 

לא.

אני נבוכה מולך למרות היותי קאנבס פשוט, אתה מזיז, בודק, מסתכל, בוחן.

אומן. 

אתה לא שם לב שעייני עושות את אותו הדבר ואני מבינה עוד טעות מולך שעשיתי.

Bygones...

מחבקת אותך בדמיוני ומודה על השיעור המדהים שאתה ונשכבת על המיטה.

אתה בדיוק הבנאדם שנועד ללמד אותי את מה שהייתי זקוקה ללמוד.

אני עירומה ואתה מתחיל לצייר ולחרוט.

אני מתמסרת לכאב ומתבוננת עליך. 

אחרי 4 שעות של יצירת מופת אתה מנקה אותי ואני בפעם הראשונה ניהנת מהמגע שלך ונידלקת ומתחרמנת, אינך מניד עפעף ופרי דמיוני נשלח לזיכרון מתוק של could of...

שולחת גיחוך קל לואקום שניקרא מרפי ושוב מסתכלת עליך מנקה את האגן שלי בתנועות עגולות.

קאנבס.

אבל רטוב...

רוצה לאהוב אותי?

אני כבר אוהב אותך.

זה היה מכוער ועכשיו כואב לי הלב, קבצנית של אהבה אני. תחבק אותי.

עשית סימטרי, עכשיו תיישרי את הלב ותהיי סבלנית.

אתה ההשקעה הכי טובה שלי, שתדע. 

זה מובנה בי,

הזוגי הזה,

למרות היותי יחידה.

זה מין סינכרון פנימי כזה ואמונה שדבקה.

טרם התחלתי להתאמץ עבורך, זו רק אני מתפשטת.

הרבה עבורי ובעיקר עבורך, ליצור עבורנו, 

אותנו, חדשה.

עכשיו תזרוק אותי על הקיר ותזיין לי את הצורה.

"זה טוב כי ניראה לי שראיתי זין בין הרגלים שלי"

גם אני ראיתי אותו, ואני מתחילה לגעוש מבפנים.

להתעורר בשקט רועם.

אני מתבוננת עליך וחושקת ומתחשקת.

ההתמסרות הזו התגעגעה אלי ונשמרה לטוב ביותר,

אין ספק שהסבלנות משתלמת.

אני מתעטפת בריח שלך ומתבשמת בגמירה שלך, 

כן.

גם כשאתה משחרר את היד שלי אתה עושה את זה בגבריות שמבקשת שאשוב,

אבל אל.

אל תשחרר.

כי ביקשתי

ברכות.

אני מזהה אותו מיידית.

אש בוערת מתוכו כשאני מביטה והשליטה העצמית הבלתי ניתנת לערעור שלו תאפשר לי לגשת בדרכי.

אני מסוחררת. 

אין לי גבול מסומן ואני זולגת ומתנפצת.

זה טוב אני מזהה ויודעת שצריך להיצמד, 

אתה מאפשר לי אותי ואני לא מצליחה לאורך זמן להיות תחת אור הזרקור.

התאמנתי מספיק, אני מודעת ויודעת.

Its money time.

תושיט לי יד ותאחוז חזק עד שתתמכר.

יום אחד אהיה ממש אמיצה, 

אבל הכי אמיצה,

אתן לך הצצה לכאן, 

לא רק לנשמה,

על מנת שתקרא בדיוק מוחלט את שאתה יודע,

ולגעת,

להסניף,

לזיין מכל כיוון אפשרי,

כי בעצם, 

אתה כבר מתהלך שם ויודע בדיוק מוחלט,

רק שאני, 

אני עוד לא מודה.

כמוך בדיוק.

מראה הפוכה.

הוא אמר.

החבר שלי. 

הוא בעצם תמיד היה ותמיד יהיה.

ככה מרים אותי כשצריך, כי הראתי לו את הבעיה.

אף אחד לא רואה.

פאקינג נידבקתי בריגשי בילדות ואין לזה חיסון.

סתומי כן, אבל לא מטומטמת. 

יאאאא מאמי תודה.

ורק אני רוקדת את המחול המטורף הזה וזרועותיך כמו כבלים לנשמתי השבויה...היא אמרה.

מכרתי את עצמי להזיה!!!!

אהבתך אלי היא הבל הבלים!

כמו אלפי נחשים...

ובשתיקה רועמת,

תלך תלך.

התיישבת על התפר שלי, דברים נהדרים קורים בדיוק על התפר.

או שתצעד איתי קדימה או שתישאר מאחור, מה שבטוח זה שאתה חתיכת שיעור מדהים לנשמה שלי.

כותבת לי את זה היום למעני, למען הלב הזה שלי שנותן כל כך הרבה, ונשבר קצת.

לב שלם הוא לב שבור.

מצחיק לקבל טבעת שלא עגולה עד הסוף, 

תהיה אמיץ, משום שאני מקבלת החלטות כאן בממלכה שלי.

אני עם הגב אליך, צודק, אבל המבט עדיין עליך.

אני מתחילה לזלוג החוצה אבל רק במחשבה ואולי קצת עם העיניים. 

אתה על התפר, הפצע שלי כבר סגור.

הצלקת...היא תזכורת וגם היא דוהה, 

אני מצתלקת מעולה.