! חטיפה !
ואז שמעתי צעדים גבריים ודפיקות על תא המטען - הוא נפתח ונמשכתי בשיער ע"י ידיים גבריות ונגררתי לאורך הכורכר ברגלים ובשערות עד הדלת המסיבית של אחוזת Mont Blanc.
נזרקתי פנימה מידיים לידיים לידיים נוספות, הרגשתי נגיעות במפשעה ואצבעות חודרות לפה.
תכה אותו תכה אותו...דפוק לו סטירה.
לא! תן לי! בוא לכאן טינופת מטונפת. שמענו עליך. אנחנו יודעים מי אתה, מה אתה. אתה לא תעבוד עלינו.
אךךךךךך אהההההההההההה פפפפפפ tsssssssss אךךךךךךךך פפפפפפפפ ךשכחלשדךלכחשכ
________________________ ______________
השולחן היה ערוך כמיטב המסורת של יום שישי - דג סלמון מעודן עם בצל ואניס,
פרשוטו, תאנים, ועגבניות מיובשות ,יין לבן חצי יבש Montbalzac בציר 99',
פטה foie gras du canard
truffe (espec de champignon) le couchon du Brussles et le mouton
ארוחה שלא תבייש אף אחד, זה ברור לי. ברור. משהו בי רצה להרשים אותו. היה לי ברור שהוא חושב שאני "פרענקית" ...אז למה לא להאיר קצת אור על החשוכים.
הושבנו אותו על שרפרף מתחת לשולחן והאזיקים הודקו שלא יוכל לזוז וה- gag היה כרוך סביב הצוואר - הפה שלו מושבת.
"הוא כבר כאן? שאלה אורית מונט בלאן.
"כן אמא, הסוכן נועם והסוכן אהוד הביאו אותו מהאוטו. הוא לא רצה לצאת."
"חוצפן. יופי. נאכל?" אורית מונט בלאן היתה אשה נאה ודקה בשנות החמישים והריחה טוב. אותו בושם של נטע כנראה או ריח גוף. משהו של אמא ובת.
הם ישבו כולם סביב השלוחן כאשר X קשור ועיניו מבצבצות כמו יהלומים קטנים..סורקים את האוכל, את משפחת Mont Blanc...וכמובן, את נטע. היא היתה יפה באותו יום. לבושה מרושלת כרגיל אך דאגה לשים מעט אודם בהיר ואפילו עגילים קטנים לחגוג את האירוע.
"אז מה אתה עושה בחיים?" שאל בני מונט בלאן.
שהוא לא ענה, נטע עמדה עשתה חצי סיבוב והגיע לשרפרף שלו וסטרה לו בכל הכוח.
תוך כדי הנפילה הוא חשב שהוא שומע - "שמדברים איתך תענה חזיר!" אבל זה לא בטוח.
תפסתי לו בשיער והושבתי אותו מחדש. הרגשתי רטיבות קלה בין הרגלים כי באמת התרגשתי. הוא הגבר האמיתי הראשון שמבקר אצל הורי ...אחד שאני חושבת שאני מרגישה משהו כלפיו אבל עוד לא ברור לי מה. אמא מרוצה ממנו. זה ברור. אבא תמיד היה יותר קשה.
"אז מה אתה עושה בחיים?" שאל בני מונט בלאן.
שוב הוא לא עונה האידיוט. הלכתי למטבח והמסתי חמאה במחבת. עם כוס יין ביד אחת ומחבת חמאה רותחת...הגעתי לשרפרף של X ושפכתי את החמאה ישר לתוך החוצה שלו.
הצעקה היתה עמומה וארוכה...קיררתי אותו מעט (עשיתי "פו" ) וחזרתי לכסא. הרטיבות אצלי למטה כבר לא נתונה לפרשנות.
אמא ואבא מדברים. אני אוהבת אותם, אמא תמיד אמרה לי שאסתדר. שלא יחסרו כלבים בשוק הכלבים ואני לעומתה הייתי סקפטית.
מבית הספר תמיד הגעתי עם פתקים הביתה.
"גב' ומר מונט בלאן:
בתכם שוב אלימה כלפי חבריה לכיתה והנהלת בית הספר לא מוכנה לקבל את התנהגותה כל עוד האלימות היא רק מילולית. במידה ותשוב להתנהג באופן בו היא נוהגת מתחילת השנה נאלץ לבודד אותה בתא הבידוד ולפייס אותה עם שוט ומקל."
הנדון: מכתבכם אלי מיום 12.3.1976
_____________________________
הריני להודיעכם כי אין לי כל התנגדות כי נטע תקבל את העונשים המגיעים לה. אנו עושים כמיטב יכולתנו לתת לה עונשים ראויים אך מסתבר שלא ניתן להענישה מספיק. נשמח לקבל רעיונות חדשים.
בברכה
אורית מ.ב
"אז מה אתה עושה בחיים?" שאל בני מונט בלאן.
קמתי, הסרתי לו את המחסום מהפה, סטרתי לו ואמרתי בשקט, "תענה".
"אני עובד בשרותי ביטחון."
"שב"כ? מוסד? צבא?"
"לא לא, ממש לא. בשרותים של מקלטים, מנקה אותם, מכין אותם להתקפות כימיות. נטע לא מסכימה שתהיה לי עבודה רצינית כי עבד לא צריך לדעת כלום מעבר לקריאה בסיסית של אותיות על ארגזים, חשבון פשוט כדי לעשות קניות וזהו פחות או יותר."
"הבת שלי תמיד ידעה לחנך עבדים." אומרת אורית
"זה נכון" אומר X ומיד נגרר לשירותים בשיער:
טינופת מלוכלך, אם תדבר עוד פעם אחת בלי ששואלים אותך אתה
חוזר לתא המטען! עכשיו תלקק את האסלה ותשתה את המים. ותשתין לכאן. תעצור. תשתה. תשתין לכאן שוב. תעצור. תשתה. תשתין.
היא מאוננת. מאוננת והוא שותה ומשתין לאסלה ושותה ואז משתין.
נטע!! בואו, האוכל מתקרר.
"אנחנו" יושבים לאכול. אני יושב לי על השרפרף והאוכל נמצא בדיוק בגובה העיניים. ידיים מאחורי הגב, האזיקים אוכלים לי בבשר (ביקשתי ממנה לא לעשות את זה) , הגאג עמוק בפה והרצועה אפילו קצת חונקת. הזין שלי קשור לחוטיני בחוט פסנתר והחוט עצמו מלופף סביב הביצים. בתחת יש לי נר ואני מרגיש את הפתיל מדגדג אותי מפעם לפעם מתחת למכנס הלייטקס מתחת לחליפה.
"חמודה, תעבירי את הארטישוק..."
"בבקשה אבא"
"איך בעבודה?"
"כרגיל. מוטי אידיוט...כל פעם שהוא צריך איזה נער שליחים לבריסל או פריז, הוא שולח אותי. אין לי כוח אליו והדפוק הזה הבטיח לי בונוס ועוד לא קיבלתי"
"אז תדברי איתו, נטע..ותסבירי לו שיש לכם הסכם" הוא אומר בטון אבהי.
"הסכם שמסכם..הוא לא עומד בהסכמים. מה אפשר לעשות? לתבוע אותו?
"למה לא " אומר הסוכן אהוד.
"אני עובדת שם דביל"
"את דבילית. אפשר לתבוע ואם הוא מפטר אותך את מקבלת פיצויים"
"תגידי אמא...איך עשית סוכן כזה טיפש?"
"די ילדים"
היא לוקחת קצת לחם תירס עם שמנת ושמיר, משחררת את הגאג ודוחפת לי לתוך הפה כמות בגודל אגרוף-
"אל תלעס..תבלע!"
אני בולע ומרגיש קצת שאני עומד להתעלף מהכאב בידיים, התנוחה על השרפרף והלחם היבש והעבה שכמעט חונק אותי"
..."אפשר מים?" אני שואל
היא מחזירה את הגאג לפה ומתעלמת.
אני מחזירה את הגאג לפה ומתעלמת. הוא ממש חמודי. הוא מתנהג למופת למרות כמה מעידות פה ושם אבל כמו שתיארתי לעצמי, הוא לא מבייש אותי ואני שמחה שסוף סוף הבאתי אותו.
"אמא, " היא אומרת "הסלמון פשוט מעולה...מדהים איך כל פעם הוא יוצא חמצמץ ועסיסי...רוצה קצת חזיר?"
אני מהנהן. היא לוקחת חתיכה קטנה. קטנה מאוד של הסלמון ומורחת אותו על הכדור של הגאג. הטעם נפלא...אני חושב... אבל אני רוצהעוד. אני מקרב הראש לסלמון ביד שלה והיא ממשיכה למרוח את הכדור ואז דוחפת לי את השאריות לשפה התחתונה...מתחת לכדור.
זה תקוע שם. אני עושה תנועות עם הראש. מלאך. היא משחררת את הכדור ודוחפת לי את הסלמון לגרון (אל תלעס תבלע). אני כמעט נחנק מהאצבעות החודרות, בולע.
לפני 19 שנים. 22 באפריל 2005 בשעה 8:57