|
|
|
מסתבר שלעבור סדרת חינוך זה קשה......
אני כל כך חסרת ניסיון,
אמנם רוצה ללמוד, מנסה לא לעשות טעויות,
אבל אני איטית, מפחדת, לא משחררת בקלות.
אני יודעת שהסבלנות תאבד וזה עוד יותר מלחיץ אותי,
אני כל הזמן על הגבול הזה של לברוח, להלחם ברגשות ולא להקשר,
הכל קורה כל כך מהר, ועדיין....... למה אני כל כך איטית?
למה אני לא חזקה יותר?
רכבת הרים, כבר אמרתי?
:)
כל כך רציתי, אבל לא ידעתי מה,
לא ידעתי איך לבקש, איך לדרוש....
אני עדיין לא יודעת.
אני מרגישה חוסר ביטחון...... זה חלק מהתהליך? או שזו אני?
מאבדת שליטה ונלחמת להחזיר אותה אלי, מתרחקת, אבל נשאבת ברצון חזרה...
רק מחכה, לומדת, טועה, מצליחה... אני עושה את הכל,
זו רכבת הרים ארורה, כזו שגורמת לך לצרוח בבעתה, לצחוק בהיסטריה, להרגיש הקלה כשהיא מסתיימת בבטחה, ואז עם לב דופק בחוזקה, עם רגליים רועדות על האדמה, לרוץ להתחלה ולקוות שיתנו לך עוד סיבוב....... בבקשה?!?
שזה לא יפסק לעולם.
:)
שאלות, שאלות.... תשובות אני מקבלת, אבל הן רק גורמות לי להבין שאני לא מבינה כלום...
מרגישה כמו אישה תמימה שרואה את העולם מחדש, הרבה זמן לא הרגשתי תמימה...
זו הרגשה משונה, לא מוכרת, חדשה....
נראה לי שצריך לעבור למעשים, האם אני מוכנה?
קודם למצוא מישהו שמעוניין, שרוצה ללמד..... אבל לא סתם ללמד, ללמד אותי (!)
האם השיטה הטובה ביותר זה להזרק לים? או להתחיל בבריכת הילדים?
עדיין שלי
אז אני חדשה..... חדשה באתר, חדשה בעניין הבלוגים, חסרת ניסיון בתחום ה- SM...
רק הגעתי וכבר התבלבלתי, נשלטת מלמטה, מלעלה... מעניין אם יש גם שליטה מהצד 😄 קוראת את המילים שכתבתם בעניין רב, חלקם מפחידים אותי, חלקם מגרים אותי. אני אמורה להצטייד באביזרים? איך אני יכולה לדעת אם אני אוהבת משהו אם אף פעם לא ניסיתי אותו?! איפה הגבולות שלי? ואם הם שם, אפשר להזיז אותם?
אני מבינה כמה אני לא מבינה למה נכנסתי, אבל כמה אני רוצה ללמוד.
שואלת קצת אנשים פה, אבל לא יודעת מה מקובל.
זה מסקרן אותי, מביך אותי, מגרה, מרתיע, מושך ומבלבל אותי....
מרגישה כמו ילדה שנכנסה לעולם של מבוגרים.
עוד לא יודעת לאן אני משתייכת, אבל זה רגיל בשבילי, אף פעם לא השתייכתי לקבוצה מסויימת.
לא יודעת אם אי פעם אשתייך, אבל תודה על הקבלת פנים 😄
אני עדיין שלי
