לפני 12 שנים. 8 בדצמבר 2011 בשעה 19:35
נמאס לי...... באמת נמאס לי,
אני חיה כאילו אין מחר מצד אחד, ואני צריכה להספיק הכל היום ועכשיו ( רק חבל שזה בעבודה ),
מצד שני חיה כאילו אני אחיה לנצח ויש לי את כל הזמן שבעולם ( רק חבל שזה בחיים הפרטיים שלי ),
שבוע מטורף של 13 שעות עבודה ומעלה כל יום, לעומת זאת, שעות בהם עסקתי בחיי חברה... סליחה? מה זה?! חב...מה??? מילה לא מוכרת.
מרגישה כאילו נגמרו לי החיים, נשאב כל הכוח, נשאר חור שחור, אפל וריקני
כמה אפשר? כמה לתלות תקווה בתקווה? איך לעצור את היאוש?
ולמה לעזאזל אני עדיין מחייכת לכל העולם? כשבפנים אני נשברת....
זה נחמד, לבוא ולשפוך הכל לדף הוירטואלי הזה, בידיעה שאף אחד פה לא מכיר אותי באמת ולאף אחד לא ממש אכפת....
תמיד שלי
CM
