החיים בורוד

הגביע הוא שלנו:)

מי אמרה שאיטליה תיקח את הגביע?
מי?

😄
ת ע נ ו ג !!!!!

היות ולאחרונה אני נתקלת בלא מעט בורות מזעזעת בקרב אנשים מבוגרים,
החלטתי לעשות חסד
ולעזור:)

אליס בארץ הפלאות איננה דורותי,
אלה שתי דמויות שונות!

ועכשיו לחלק הקשה,
כולם להוציא עט ומחברת:

*אליס בארץ הפלאות {כתב: לואיס קרול}- סיפור על ילדה שמגיעה תוך חלום לארץ מיוחדת- ארץ הפלאות
היא חווה שם דברים מוזרים ומכירה שם דמויות שונות ומשונות- הכובען המטורף,
הארנב שתמיד מאחר, מלכת הלבבות ועוד רבים וטובים.

*הקוסם מארץ עוץ {נכתב ע"י פרנק באום}- סיפור על ילדה שנמצאת בקנזס, שם היא נסחפת ע"י ציקלון לארץ אחרת, בארץ הזו היא מחפשת את הקוסם על מנת שיחזיר אותה לביתה בקנזס, בספר הזה יש את דרך האבנים הצהובות,את הדרך היא עושה עם הלב טוטו ואיתו היא אוספת כמה דמויות שגם הן מחפשות את הקוסם,
דחליל,אריה פחדן,איש הפח .

מקווה שתקראו ותשננו:)

אני חושבת שבכל ימי חיי לא נתקלתי
בפרסומת יותר שוביניסטית מהפרסומת לסופר פארם!
היא כמעט בכל תחנת אוטובוס, קופצת בכל אתר ברשת
וגורמת לעצבים שלי להתרופף מדי יום.
אז נכון שיש המון נשים שבאמת מייצגות את האישה שבפרסומת
"מצידי שסעודיה תיקח את הגמר,אני בסופר פארם מסניפה שמפואים!"

אבל יש גם נשים שלא!
יש כאלה {רחמנא ליצלן} שאפילו חיכו למונדיאל הנוכחי הזה!!!
שיושבות כמו ליידי עד שיש פנדל ואז קמות וצורחות, מחזיקות אצבעות עם לק אדום/ורוד ולפעמים אפילו {ברגעים של לחץ} מקללות את היריבה, את השופט ואת אמא שלו שבדיוק עשתה הפסקה בעבודה בצומת וקפצה עם חברותיה לסופר פארם:).

אז לא רכשתי את החבילה מכמה סיבות:
1.חרם צרכנים {ודרך אגב- אני מחרימה גם את הסופר פארם עד סוף המונדיאל!}
2.יש לי כבלים עתיקים בדירה ואין לי ממיר דיגיטלי
3. אין כסף:)

אבל זה לא מונע ממני לעקוב אחרי המשחקים בכל הדרכים הכשרות:
פאבים, בתי קפה, בתים של חברים או הורים
{לנסות לדבר עם אבא שלי במהלך משחק זה אתגר רציני}

בקיצור,
נקווה שהמשחק של ברזיל הערב יהיה
יותר משחק כדורגל ופחות בלט קלאסי כמו בפעם הקודמת.

ולשאלה הגדולה,
מי לוקח את הגמר?

החג הכי אהוב עלי בשנה,
מראש השנה אני מחכה לו שיגיע,
חג עם כל כך הרבה לבן
לבן שמסמל טוהר,יופי
וגם במובנים מסויימים,
התחלה חדשה,
דף חלק ונקי.

שיר אחד שאני אוהבת במיוחד,
לא כ"כ קשור לשבועות
אבל בהחלט לבן.


תלבשי לבן
מילים ולחן: נעמי שמר

בקיץ הזה תלבשי לבן
תחשבי מחשבות בהירות
אולי תקבלי מכתב אהבה
אולי נעשה בחירות.

אני אבחר בך ואת בי תבחרי
וביחד נהיה לרוב
אם בקיץ הזה תלבשי לבן
ותתפללי לטוב.

בקיץ הזה תלבשי לבן
וככה תצאי לבלות
בקיץ הזה נעשה חתונה
ויהי חלקך עם הכלות.

אני אבחר בך...

נצא מן הדעת בקיץ הזה
ואחר כך נדע שלווה
יקרה לנו נס בקיץ הזה
אם רק תלבשי לבן.

אני אבחר בך...

הבלוג שלי עבר הרבה גילגולים
במה שבחרתי לכתוב בו מאז שפתחתי אותו לפני שנה וחצי
אך משהו אחד לא השתנה כל הזמן הזה
וזה השם שלו:
"ארץ הפלאות שלי"
אומנם אין לי זכויות על השם
אבל הייתי ממליצה
לכל מי שהחליטה לקרוא לבלוג שלה
בכל מיני וריאציות על ארץ הפלאות,
להיות מעט יותר מקורית,
אני יודעת שזה הכי קורץ
אבל
יחודיות זה דבר חשוב בחיים:)

סתם טיפ לדרך!

לילה טוב
מירושלים:)

הרי ברור שתחשבו שהפוסט הזה יהיה כולו נוטף סקס וסטיות מיניות
ואתם צודקים,
אבל הסטיות שעליהן אכתוב לא קשורות אלי {למרות שגם לי יש כמה:)}
השבוע הייתי בהצגה של קבוצת התאטרון הירושלמי,
שמה של ההצגה "סוטה".

פעם ראשונה שמופיעה המילה סוטה בתנ"ך, ספר במדבר פרק ה',
לקחו את הפרק המדובר ועיצבו אותו להצגה מרשימה ביותר
הצגה שגורמת לך לחשוב עליה הרבה אחרי שהשחקנים יורדים מהבמה.

אישה שסטתה לפי המושגים של התנ"ך- אישה שבגדה בבעלה ונתנה ביטוי למיניות שלה
אם הבגידה אכן התממשה או רק מרחפת בראשו של הבעל, אין שוני בין השניים
האישה סטתה.

בעקבות אותה בגידה האישה עוברת טקס של שתיית מים עם שם האלוהים בתוכם:

{במדבר,פרק ה',פסוקים כז'-כח'}-
"והשקה את המים והיתה אם נטמאה האשה ותמעול מעל באשה ובאו בה המים המאוררים למרים
וצבתה בטנה ונפלה ירכה והיתה האשה לאלה בקרב עמה: ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע"

וציטוט יפהפה מתוך ההצגה:

אני רוצה לשקוע בחיקך
מונח
מובס
ביצעתי את המוטל עלי שילמתי את הקנס
ראשי שמוט עכשיו ידי פרושות.
עם נשמתי פורחות הדאגות
רוצה לשקוע בחיקך
מונח
מובס
הפשילי את היריעות אני מיד נכנס
המבט שלך עוטף אותי,קטיפה רכה
ירכייך מחבקות, תני לי נשיקה.
רוצה לשקוע בחיקך
מונח מובס.

אחד האנשים הראשונים שהכרתי כאן באתר
ושיצא לי לפתח איתם קשר כלשהו,
היית אתה
זה היה לפני שנה וחצי,
היתה בינינו תקשורת מדהימה
בזכותך גיליתי שפוטפטיש עושה לי את זה בטירוף:)
אבל זה נגמר, אחרי חודשיים
אני מאמינה שהכרנו בתקופה שהיתה לא נכונה לשנינו
כל אחד והסיבות שלו.

לפני קצת יותר משבוע,
יצרת קשר
וזה בהחלט עשה לי לחייך:)
דיברנו, שיחה ארוכה לתוך הלילה, מעלים זכרונות
חושבים על מה יכול להיות
השתנית מאוד, אפשר היה לשמוע
ובאמת חשבתי שיכול להיות נחמד להיפגש
ולו לפעם אחת על מנת לסגור מעגל
שלפי דעתי נשאר מעט פתוח


עכשיו התקשרת,
אבל הצלחתי לעשות לך לא טוב
כבר בתחילת השיחה,
יכול להיות שיש דפוסי התנהגות שאני זוכרת לך
שכבר אינם
אבל קשה לי לנתק אותם ממך,
מבין?

אני מצטערת אם פגעתי
או גרמתי לך להרגשה רעה,
אתה יקר לי
ואתה יודע את זה!!!

השבוע התחיל גרוע, מאוד גרוע
יש משהו שאני צריכה להתמודד איתו
וההתמודדות לא קלה כלל.

אי ידיעה, אי ידיעה זה הדבר הכי גרוע,
אם יודעים לפחות יש איזו דרך להתמודד,
דרך שלא בהכרח קלה אבל בכל זאת דרך,
כשלא יודעים מול מה עומדים,
המצב הרבה יותר קשה,
מתח,המון עצבים,מצברוח לא משהו
והזמן הזה שצריך לחכות עד שיהיה מספיק ברור
מה המצב,כמה גרוע ואיך נכנסים באמא שלו!!!
אז אני צריכה לחכות עוד שבועיים,
זה לא פשוט אבל אני אעבור את זה
בעיקר בגלל האנשים המדהימים שעוטפים,מחזקים
ונמצאים כאן בשבילי.

ועכשיו הארה וגם הערה:
מי שחושב שאם הוא יקלל אותי ואת הורי {שיחיו}
בכל הקללות שהוא מצא בתחתית הביוב ברחוב
זה יגרום לי לרצות אותו, ממש אבל ממש טועה,
זה הדבר הכי נמוך שנתקלתי בו במהלך שיטוטיי בכלוב!!!

הוא לא מודיע על {כל} השיחות הנכנסות,
על {כל} הודעות SMS או הודעות בתא הקולי
ז"א שבשלושה ימים האחרונים אני קצת מנותקת מהעולם החיצון שלא קרוב אלי
כל מי שהתקשר, שלח הודעת טקסט
ואחר כך התפלא למה אני לא חוזרת אליו,
זו הסיבה!


אל תעלבו,
אתם יודעים שאני אוהבת אתכם:)

אני מחר אקח את המכשיר הסורר לתיקון
ונראה מה יקרה.

גם אם היום התנהל כרגיל
וכולם היו בעבודה, לימודים, סידורים
מהרגע הזה, מהצפירה המשקיטה הכל,
פתאום הכל נראה אחרת,
אנשים יותר איטיים, מהרהרים
ואפילו ההתנהלות של הקיום שלנו ניראת שונה,
הכל עצוב,קודר,איטי

אין מה להגיד ולא צריך להגיד כלום
רק לזכור

ומחר בערב
לנסות כמו כולם לשמוח, לחגוג את העצמאות שלנו

אני מעולם לא הבנתי את השילוב {המזעזע} של הימים האלה
כן, בזכות אלה שאינם כאן, שנלחמו למען נחיה במדינה הזאת
אנחנו חוגגים ימי עצמאות,
אבל זה קשה,

מאבל לשמחה
מחושך לאור
מאובדן גדול לכמעט השלמה

זה רק נהיה יותר קשה משנה לשנה

נ ז כ ו ר