לפני 18 שנים. 1 במאי 2006 בשעה 17:40
גם אם היום התנהל כרגיל
וכולם היו בעבודה, לימודים, סידורים
מהרגע הזה, מהצפירה המשקיטה הכל,
פתאום הכל נראה אחרת,
אנשים יותר איטיים, מהרהרים
ואפילו ההתנהלות של הקיום שלנו ניראת שונה,
הכל עצוב,קודר,איטי
אין מה להגיד ולא צריך להגיד כלום
רק לזכור
ומחר בערב
לנסות כמו כולם לשמוח, לחגוג את העצמאות שלנו
אני מעולם לא הבנתי את השילוב {המזעזע} של הימים האלה
כן, בזכות אלה שאינם כאן, שנלחמו למען נחיה במדינה הזאת
אנחנו חוגגים ימי עצמאות,
אבל זה קשה,
מאבל לשמחה
מחושך לאור
מאובדן גדול לכמעט השלמה
זה רק נהיה יותר קשה משנה לשנה
נ ז כ ו ר
