Geeky

עצבנית כבר שבוע, כל הזמן
בקושי ישנה
וכשכבר כן אז חולמת עליו
סעמק כ"כ נדיר שאני זוכרת חלומות ודווקא את אלו עוד הייתי צריכה בתודעה
לא מבינה את הרגרסיה הזאת, פשוט לא מבינה וזה משגעעעע אותי
ובמקום לברוח כמו שאני יודעת אני עוד טוחנת עבודה
וכל זמן שאני שם כמובן העיניים רק מחפשות אחריו בכל הזדמנות שיש
ואז אני עוד הולכת הבייתה ומסתגרת עם עצמי, לא יוצאת, מתחמקת מחברים
וזה גם החורף הזה, קיבינימאט, כמה שחיכיתי לו - הוא בא בתזמון הכי גרוע שאפשר
עוד רציתי לצאת
ורציתי ים
ועכשיו קר לי
ואני לבד
ולא בא לי אף אחד
ואני עצבנית אש!
אוף!!!

זכיתי, התמזל מזלי, אני אמורה להתעלף מאושר על החיים האלו
וכל מה שאני עושה זה שומעת שירי דכאון של גיל 15 ובוכה.

זה היה רעיון כל כך רע. ממש ממש רע, הייתי אמורה להיות יותר חכמה. וידעתי, והלכתי עם זה כמו ילדה קטנה
ועכשיו זה טופח לי בפרצוף. כל יום, כל היום, ואני מתאבססת וזה נהייה ממש מגוחך.
לא מבינה לאן ה-Ice queen שבי נעלמה, התחלתי באמת בסדר ודווקא מאז האלק זה רק הולך ומידרדר!
מה לעזאזל עכשיו???
למה הוא היה חייב לבוא בכזה תזמון ולהציב כזה רף.....?

עכשיו יופי קיקי, לכי תמצאי מחליף לתחליף.

אני מרגישה ממש סלב לאחרונה כשכולם מדברים עליי מאחורי הגב או מדברים איתי בטלפון על נושאים פרטיים לייד קהל אנשים מבלי ליידע אותי בכלל
הדבר ההגיוני לעשות הוא כמובן להרים אצבע אמצעית הכי גבוה שאפשר ולנופף בה 24 שעות ביממה
אבל האמת היא שבא לי פשוט להיעלם, למחוק את עצמי מעל פני הכדור הזה.

יש לי חבר טוב שמאז ומעולם היה מאוד תמים ונוטה לסמוך על אנשים בצורה שמאוד מדאיגה אותי.
ותמיד עוד מבלי להכיר את הנפשות המעורבות אלא רק מהסיפורים שלו, אני מקבלת תחושות בטן רעות לגבי אנשים מסויימים ומזהירה אותו -
הוא לרוב מפקפק ומתקשה להאמין והרבה פעמים מחליט לקחת את הסיכון; אבל אם יודה באמת הוא יאמר שאני תמיד בסוף צודקת.

אבל מסתבר שבסופו של דבר אני נופלת לא פחות ממנו.

אוף!
ממש רציתי לצאת היום.
גם יומולדת של ידיד וגם אמור להיות במסיבה מישהו שבא לו עליי כבר דיי הרבה זמן וזה יכול היה מאוד להתאים לי עכשיו.
נכון שתמיד אפשר פשוט להתקשר ולהגיד "בוא אליי", אבל אני ממש מחבבת את המשחק המקדים הזה.
מוזיקה רועשת, המון אנשים, הראש מסתובב, הוא קצת נבוך אבל לא מצליח לשלוט בעצמו, ופתאום כל התפאורה נעלמת וזה רק שנינו שם, התאבקות לשונות ברוק מתוק, מפוצצים הורמונים, מתפוצצים מתשוקה, הידיים רוצות לקרוע הכל ואי אפשר, מתישים אחד את השנייה....

הממ. הרבה יותר טוב מלראות סרט בבית ושתיקות מביכות על כוס קפה.

אוף סעמק עם זה.

לפחות החדשות הטובות הן שזה סימן מקדים לא רע לזה שכנראה גם החודש הצלחתי להימנע מתאונה.

-------

אזרתי אומץ וכתבתי להאלק שמבאס שהוא רחוק ובא לי לישון איתו עכשיו ושהיה לי ממש כיף.
הוא עשה פרצוף עצוב וגם אמר שזה מבאס, ושמצחיק כי בדיוק לפני שאמרתי את זה הוא בא לשלוח לי את השיר הזה:

מישהו שאמור להיות ידיד החליט היום שהוא לא מסכים עם הקביעה שזה כל מה שאני רוצה ושוב ניסה.
והפעם זה היה דיי באגרסיביות (מטאפורית) לא אופיינית בעליל, וככל שהוא לחץ יותר ככה הבנתי עד כמה לא עבר לי ממר קו.
ובדקתי אחורה והנה עבר בדיוק חודש מהפעם האחרונה שדיברנו, והחודש הזה הרגיש כמו שניים לפחות אם לא שלושה.
ואני רק רוצה אינטראקציה איתו, בכל הזדמנות מציצה לראות אם הוא בעמדה שלו, מחפשת שהוא יראה אותי כדי לראות שוב איך הוא מגיב.
כל הזמן חושבת איך אני באה אליו ואומרת לו
"אתה מבין כמה מטומטם היית? איזה אפס יצאת, מה פיספסת?
איך אנשים שהם פי אלף ממך רודפים ככה אחריי,
ואתה שיכולת לקבל את כל הטוב ואפילו בלי הרע ובכזו קלות....סתם הרסת...סתם."



רע לי פיזית. אני כל הזמן רעבה ואני נפוחה ויש לי בחילות כבר יומיים ועם כל חוסר ההיגיון והסיכוי הכה פעוט, אני ממש בפראנויות שזה אולי לא תופעות של לפני מחזור.
ואני כל הזמן מדמיינת כבר איך אני מספרת להאלק שהוא לא הצליח לשלוט בחיילים שלו
ואיך הוא טס לכאן תוך יומיים ודואג לי שבוע כמו אמא פולנייה.
והכי מזעזע אותי שאני קצת נהנית מהמחשבה.
אבל סתם. זה פשוט מזכיר לי נשכחות..



מצחיק/משונה איך דווקא כשאני מחליטה שאני בהפסקה, וטכנית חוץ מהמעידה איתו באמת עמדתי בזה יפה,
אבל דווקא עכשיו אני מרגישה מוקפת בתסבוכים
וכל כך הרבה רוצים ממני משהו
ופתאום זה מציע דייט
ופתאום זה מציע שלישייה

ואני רק רוצה...
אני כבר לא יודעת מה אני רוצה.
אולי אם היה לי קצת שקט הייתי מבינה! :|

ממש רע לי במוח
מעולם לא היה לי כל כך הרבה בלגאן בחיים
לא קרו כל כך הרבה שינויים בטווח כל כך קצר כמו שקורים לי משך כל הקצת-יותר-מחצי השנה האחרונה
והיה לי כל כך מעט זמן להקדיש לעצמי
לחשוב
להתארגן
לעכל

התחלתי עבודה חדשה, ברמה לגמרי אחרת מכל עבודה שאי פעם לקחתי
עברתי דירה לעיר לגמרי חדשה, שמעולם כמעט לא עברתי בה מלבד ברחוב הראשי
סיימתי/לא סיימתי לימודים רשמיים
וכבר התחלתי לימודים לא רשמיים
קיבלתי הצעה למעבר לארה"ב + עבודה ומחייה, היא עדיין תקפה ולוחצת
סיימתי זוגיות ארוכה
התחלתי זוגיות קצרה
קטעתי זוגיות קצרה
שברו לי את הלב
עשיתי קצת שטויות ואז מעכו אותו עוד קצת
קיבלתי יותר הצעות רומנטיות ו/או בעיקר סליזיות משאני יכולה לספור
בין לבין גם פיתחתי תחביב חדש שתופס עוד נתח נכבד מהזמן הלא פנוי שלי והכניס עוד אנשים חדשים לחיי (ממש לא מתלוננת, רק מציינת)
ועכשיו, הו עכשיו, ז"א לא בדיוק אבל כנראה בקרוב, שוב אעבור דירה ויש מצב גם לקחת משכנתא.


אז שיבוא עוד מישהו ויתלונן על ההספק שלי
אני אוריד לו ת'ראש !!!

חלמתי על מר קו.
לא זוכרת מה היה שם, אבל הוא היה שם. כמשהו, מישהו שהוא חלק מהחיים שלי.
והתעוררתי וזה עיצבן אותי. עיצבן אותי שהוא בכלל בראש שלי.
אני יודעת שהוא רוצה לדבר איתי, שהוא מתחרט על מה שעשה ואיך שזה יצא
אני יודעת שהוא היה מת להכנס לי לתחתונים שוב, ואולי גם יותר עמוק מזה
יש לו חיוך אוטומאטי כשהוא רואה אותי, שנדיר שהוא מצליח לכבוש
ואם הוא בסביבה שלי הוא כולו מתבלבל, בקושי מצליח להתרכז בסיגריה שלו.
והוא פשוט אדיוט, באמת פשוט אדיוט.

כמעט ברמה שלי.
כי אני חושבת עליו כבר נראה לי יותר זמן ממה שבכלל היינו יחד.

עוד ילד מגודל שאני לא מצליחה להוציא מהראש....
זה דווקא אלו שהתייחסו הכי רע. אלו שקלטתי רק טיפה מאוחר מדיי שגרמו לי להקטין את עצמי ולרדוף אחריהם.
אלו שידעתי מראש שאין בזה שום דבר רציני והתעלמתי לגמרי מתמרורי האזהרה.

ועם הידיעה, קשה להתאפק ולא למעוד. כי בא לי גם.
אוף. אני צריכה מחליף. הסחת דעת, תעסוקה חדשה.
לא באמת יעבוד לי עכשיו סתם בפשטות להתרכז בלימודים.
אולי רק על כדורים..

ושונאאאאאאאאת את הראש צוות שלי, הייתי מוכנה לערוף לו את הראש !!!
חתיכת נאד נפוח עם אגו גדול ביחס הפוך ל-IQ שלו
כל מה שהוא עסוק בו זה להאדיר את השם שלו ולכסת"ח את עצמו על חשבון אחרים
בזמן שאנשי הצוות שלו הם העדיפות האחרונה בחלוקת הזמן שלו, כולל זמן גלישה בפייסבוק !
איך נותנים לאנשים כאלו לנהל צוות מקצועי מכובד?
איך בכלל נותנים לאנשים כאלו מרות כלשהי על אנשים אחרים??
האם כולם למעלה כל כך עיוורים, כולם?! או שפשוט אוהבים להרגיש את התחת שלהם רטוב מליקוקים כל הזמן?!?!
בא לי להקיא!

אז יש לחץ קטן מהכיוון שאבוא לבקר.
התחיל עוד לפני שהא טס בכלל
ואני לא מפסיקה לטחון במוח - מה הכי טוב שיכול לצאת מזה?
הרי בבסט של הבסט סינריו, אני לא מתכוונת לעזוב הכל בעקבות שבוע אחד מוצלח ולהעביר את עצמי כמה אלפי קילומטרים צפון-מערבה
והוא כמובן לא הולך לעזוב את כל מה שבנה רק בשבילי ולחזור חזרה.
אז מה באמת יהיה לנו פה כנראה?
בזבוז של כמה אלפי שקלים על לטוס לכמה ימים בשביל לעשות שופינג ולחמם לו את הגב.
הטיול עצמו לא ממש מושך אותי במצבי הכלכלי עכשיו והחוויה בין כה לא תסעיר אותי להרבה זמן כמו הטלטלה הרגשית הפוטנציאלית.
אז אני מתחילה לחשוב שהכי טוב יהיה לוותר, ובכלל לנסות לשכוח שמשהו קרה.
איי דונט דו לונג דיסטנס.
ובכלל, מגיע לי שיתאמצו ויבואו אליי לחמם לי את הגב.
ואם אפשר, שיהיה עכשיו.

פוחדת להזדקן
פוחדת להפסיק מה שכבר סופסוף התחלתי
פוחדת להמשיך כי שוב לא בטוחה אם אני מרוצה מהבחירה
ופוחדת להתחיל מהתחלה כי אני כבר לא בגיל שמקובל להתחיל, ובטוח לא בשלב
וזה כל פעם קורה ככה, כל פעם
ותמיד איכשהו יוצא שאני משאירה קצוות פתוחים וממשיכה עם משהו חדש
סייקל שלא נגמר, הרי תמיד בסוף היא דועכת, ההתלהבות של ההתחלה
אז כנראה שצריך לשנות משהו במתכון, לא?

ההרגשה של היומיום היא רק סימפטום
צריכה התחלה חדשה במובן שונה...