|
|
|
משהו בי רוצה לפתוח את כל הדלתות פנימה
לשתף בכל, בלי צנזורה
אין לי שום ספק שאני יכולה לסמוך על ההבנה שלו
אבל מה זה עושה להרגשה?
אני מאוד מודעת לזה שאני מחזיקה את עצמי, ואפילו לא על הסף, אני מרוחקת מאוד יחסית
לשם שינוי זה גם למען עצמי - אולי הרציונל הופך את זה לטיפה יותר קל
אני באמת לא צריכה את זה עכשיו
אבל...
אולי כבר למדתי אותי כל כך טוב, שאני יודעת איך לעשות לעצמי פסיכולוגיה הפוכה על פסיכולוגיה הפוכה רק בחצי מודעות? :)
כן, אז זה לא בדיוק החלום עדיין
אבל בכל זאת, כי זה לפחות עשוי לשפר מאוד את האמצעים להתקדם לשם.
ובעיקר כי בזמן שעוד לא החלטתי מה הצעד הבא, אם נותנים אפשרות לא לעמוד במקום - שאני לא אקח?
וטוב, נו, זו חתיכת טפיחה על האגו.
אמא, הבת שלך בדרך להיות מהנדסת בלי לירוק דם על שום תעודה :)
תפסיק כבר לרוץ לי בכל הראש... :/
הייתי בדואר
הלכתי לבנק
הלכתי לסופר
ולעוד סופר
ולירקן
על הדרך האכלתי את החתולים למטה והשגחתי כל הזמן שלא גונבים אוכל לחלש וסידרתי להם כלי גדול לשתייה
וזרקתי זבל
וסידרתי את כל הבית
קיפלתי בגדים
החלפתי וסידרתי מחדש בארון את כל המצעים
עשיתי 3 כביסות
עשיתי כלים
הכנתי סלט פירות (מטורףףף)
עשיתי טלפונים
סידרתי את כל הדברים לטיול מחר
עשיתי בוף
כתבתי לכלוב
הלכתי לישון.
אז פירסרתי לעצמי את הפופיק היום בפאקינג 6 בבוקר. אם זה לא היה מהדברים האלה שעושים רק פעם אחת, הייתי אומרת שפעם הבאה בכזו זווית ראייה עדיף לעשות אצל מישהו מקצועי.
יצא טוב בסופו של דבר כי אני יודעת בתיאוריה ממש טוב מה אני עושה.
אבל פיזית עוד לא יצא לי, בינתיים עשיתי רק בלשון ובאזניים,
אז מה שלא אומרים לכם זה שפאקינג קשה להעביר שם מחט!!! ממש בלתי מוסבר, היה באמת קשה להעביר אותה והחלק הכי עבה, כלומר שזה כבר בקוטר של גוף המחט, פשוט נתקע ולא רצה לעבור, הייתי צריכה לדחוף עם הציפורן ממש בכוח! היה מלחיץ כל ההתעסקות הזו. ממש מקווה שלא יזדהם.
זהו, אחרי שחשבתי שאלך לישון לפני 5 שעות, סופסוף מקפלת את הבאסטה...
אני נהיית חרמנית כמו ילד בן 20 עם דמיון ממממממה-זה מפותח
רק הדבר היחיד שאני בכל זאת לא מצליחה לדמיין זה את הפרצוף של מי שמעליי.
בקטע רע.
נתקעו לי החיים.
ההורים המדהימים שלי באו היום בהצעה לממן לי לימודים, מה שאבחר בגבולות ה'לימודים מעשיים' בעיניהם ואפילו לעזור לי כלכלית קצת מסביב כמה שהם יכולים... תמיד הציק לי חוסר התמיכה והקיבעון שלהם בכל דבר שרציתי ללמוד שנראה להם לא רווחי או שקשה להשיג בו עבודה ו/או פרנסה מכובדת, כי לשם הנטייה הטבעית שלי הולכת, אבל ברור לי שהכוונות שלהם תמיד טובות ונובעות מדאגה...הרבה מאוד דאגה... והם גם יודעים שיש לי מוח ענק ואני יכולה, בפוטנציאל, להמון.
הבעייה היא, שלא בא לי. כמעט כל דבר יכול לעניין אותי, תמיד מגניב אותי לדעת דברים חדשים וללמוד איך עובדים דברים ואפילו לעומק, אני מוכנה להעביר את כל החיים שלי בלימודים. אבל השאלה היא אם אני רוצה לעסוק בדברים האלו. ה"פרקטיים", ה"רווחיים"... וככל שאני מכירה את הדברים לעומק, התשובה היא - אבסולוטלי נוט. ממש לא בא לי לשבת בחברת הייטק מפונפנת ולתכנת אל תוך הלילה כל יום, וזו הייתה הבחירה הראשונה שלהם בשבילי מאז ומתמיד, "הבת שלי גאון, היא תהייה מהנדסת מחשבים", זה מה שפימפמו לי מאז שאני זוכרת את עצמי.
ואני רואה את האנשים האלה כל יום. על פניו יש להם אחלה פרנסה ואחלה חיים והם מסודרים והכל, אבל העבודה הזאת.... כל כך יבשה. כל כך משמימה. מדבר. החיים שלך סובבים סביב מוצר שעושה כסף - וזהו, בזה זה נגמר. אתה יושב לפחות 10 שעות ביום במשרד עם נוף חביב במקרה הטוב תחת נורות פלורסנט לבנות וכותב. וכותב וכותב עד צאת הנשמה ושובר את הראש וכותב ופתאום עולה על רעיון לא צפוי איך לייעל איזה פיפס, ובין זה לבין הפסקת צהריים באחת המסעדות למטה, זה ההיילייט של היום שלך. של השבוע שלך.
המוצר הבנזונה הזה הוא כל החיים שלך, ועוד מלחיצים אותך השכם וערב עם דד ליינים שלרוב לחלוטין לא ריאליים, ושבוע-שבועיים לפני השקה או שדרוג משמעותי אתה יושב כמו זומבי מול המסך, אפילו לא רואה אור יום, אבל העיקר יש לך רכב ודירה מגניבה. רכב שיקח אותך הבייתה גמור ושפוך ובבית המגניב שלך מיטה שלא תרצה לצאת ממנה מהרגע שהגעת ועד יום העבודה הבא.
ואתה לא רואה אנשים חדשים כמעט אף פעם ואתה לא תורם לחברה מלבד מס הכנסה וב-99% מהמקרים רוב הכסף שאתה באמת עושה הולך לכיס של מישהו אחר.
בקיצור אני מאמינה שהפואנטה הועברה,
אז חזרנו לנקודת ההתחלה - אני תקועה. התפקיד כרגע לא מקדם אותי לשומקום בניגוד למה שציפיתי בהתחלה, ולימודים.....לימודים "פרקטיים".. אני לא רואה את עצמי שם בכלל.
בא לי לשנות, בא לי ליצור חוויה, בא לי לשמח, בא לי להגניב, בא לי לעשות משהו בעל משמעות אמיתית. זה מה שאני עובדת עליו כבר ונהנית ממנו אבל הדרך מאוד ארוכה וסופה לא ידוע בכלל...
6 וחצי בבוקר לפני השינה ואפילו בתוך הראש אני לא ממש מצליחה להסביר את עצמי לעצמי, רק מרגישה תקועה. אני לא טובה בהתמודדות עם שיגרה, אני חייבת להתקדם לאנשהו בינתיים, חייבת לשנות את היומיום שלי. צריכה עוד אתגר, אבל אמיתי, משמעותי. צריכה לסובב משהו ב-180 מעלות, אבל כרגע אין לי מושג מה.......
אני יודעת שאמרתי שאני לוקחת הפסקה. אני עדיין שם, לא קיבלתי כבר מאז ביקור הפתע של האלק לפני איזה חודש וחצי או אפילו חודשיים כבר (כן, הוא חזר וממש באופן מפתיע ומאכזב - לעשות צרות, זה הסתיים בפוסטינור, חוסר התחשבות והרבה עצבים, מה שעוד יותר דחף אותי לעשות הפסקה, כי הוא היה הסיייף פלייס שלי.... אבל לא לשם מירמור נתכנסנו כאן!)
בקיצור, לא מתאים לי.
למרות שאני סופר-עסוקה בתקופה הזו (שזה אומר שאני כרגע, ב-4 וחצי בבוקר, מרוסקת מעייפות ורק בהפסקונת משיעורי הבית)
לא מתאים לי הלגמרי לבד הזה.
כן, אולי זה מההרגל ארוך השנים של לקפץ מאחד לשני, נכון, אולי כן כדאי לי לדבוק בהפסקה הזו לטובת בחירות טובות יותר, לטובת בזבוז זמן עתידי יקר,
בעיקר לטובת זה שאני כרגע יכולה להקדיש כל פיסת זמן פנויה רק ללימודים ולתחזוק קשרים, וזה בהחלט משפר את איכות חיי בטווח הרחוק הרבה יותר מזיון טוב,
ועדיין, שוב מתחיל לעלות לי הצורך במחמם-גב.....
רק שההוא שהכי בניתי עליו שיזרום איתי מתברר כהרבה יותר רציני לגביי, הרבה יותר מדיי ולדעתי קצת בקטע של חוסר שפיות קל (לא בגללי - בגלל הסיטואציה בינינו) וזה דווקא נורא ציער אותי לגלות כי אכפת לי ממנו גם מעבר לזה... ז"א שעכשיו זה יהיה גם לוותר עליו וגם לפגוע בו :\
יש גם עוד מועמד חדש, אבל בגלל העמדה הסופר-בעייתית שלו בחיים שלי בזמן הקרוב ואולי יותר מזה, שנינו צריכים להתאפק מאוד שלא להכנס לזה, והבעייה שזה כ"כ להתאפק שאני יודעת שאם אחד מאיתנו קצת ימעד, השני כנראה יישאב מייד פנימה בערך כמו רסיס אבק לחור שחור 😄 אז, בקיצור, אוף.
יש עוד אחד שמנסה כבר איזה 4 שנים לשדל אותי לחזור למיטה שלו, היה בינינו קטע אחרי החבר ה..קודם-קודם-וחצי שלי.. שהסתיים מאוד לא יפה מצידו, ואני לא יודעת למה - כי יש לי אופי מאוד סלחני ברגיל - אני פשוט לא מצליחה לשכוח לו את זה לא משנה כמה הוא התנצל וכמה חפרנו ודשנו בנושא. וחבל מאוד כי בהתחלה הוא היה נראה לי אחד היותר שווים שהתעסקתי איתם, ואחרי התקרית הוא פתאום הפך בראש שלי ליצור עקום שעיר ומכוער....
ולצערי מהיזיז האחרון ירד לי לגמרי מכל הבחינות. החשבתי אותו כפרנד-עם-בנפיטס והתאכזבתי מהזווית של הפרנד לחלוטין. גברים לא מבינים שגם מערכת יחסים לא זוגית צריך לתחזק במובנים שהם לא נטו מיניים, ומאוד חבל כי זו השקעה באמת מינורית. אשה (שפויה) אוהבת להרגיש זונה במיטה, לא זונה ביחס אליה כבנאדם בכללי.
או בקיצור מה שאני יכולה להגיד בשורה התחתונה זה, שפורנו וצעצועים הם תחליף ממש מעאפן, ובעיקר בחורף. פלסטיקים תופסים את טמפרטורת החדר :\
למצוא סופסוף את הדבר שאתה באמת, אבל באמת באמת אוהב לעשות
שמרטיט לך כל נים בגוף
שמלהיב אותך כמו מרקו כשמצא את אמא
שכל פיסת מידע חדשה בנושא מקפיצה אותך לתיקרה מהתרגשות
שבזין שלך אם זה רווחי או לא רווחי, יש עתיד, אין עתיד
כבר נשאבת!
הולי שיט!!!!!!!!
יש לי פרפרים בבטן יותר מהתאהבות של גיל 15 :>
אההההההההההההההההההההההההההההההההההה
הדדית (ממש הופתעתי) אתמול בלילה.
סיטואציה הזויה.
בד"כ עכשיו כבר היה אמור להגיע הממלא-מקום בחדווה ו...מה חדווה? בריצה.
אבל אפילו לא עדכנתי אותו עדיין.
איך אפשר כשגרים ביחד, כשעוד ישנים ביחד?
ומה, הוא אמור להיות גם הריבאונד של עצמו אחר כך? מה זה הדבר הזה?
הפרידה הכי מוזרה שהייתה לי...
