|
|
|
כשרמת החשק לא ירדה
אבל אין לי כוח אליו ומעדיפה את היד...
על פני השטח כביכול אין סיבה
אבל בין השורות יש, לא מעט
אני לא סומכת עליו לא להתאכזב, וזה אומר הרבה
ובנוסף מאז ומתמיד אם עושים את זה בשעות מאוחרות יחסית של אמצ"ש, תמיד באים אח"כ מירמורים על השעה
לפעמים אפילו 'תלונות' על זה שלוקח לנו יותר מדיי זמן
ועל זה מההתחלה חשבתי....WTF???
סבבה, בוא נדבר בסופ"שים ונראה מה המצב?!
אהבה זה דבר באמת מטומטם.
אני כל הזמן מחפשת סיבות ותירוצים ללמה אני לא מרגישה שטוב לי,
סיבות להאשים אותו, את עצמי, את מצב הצבירה הנוכחי והעתיד לבוא ככל הנראה.
אבל האמת היא ששומדבר לא חדש תחת השמש. אין באמת הפתעות, הכל ידוע מראש, כל דבר מהשטות הכי קטנה לדרמה הכי גדולה, הכל היה ידוע.
זו תמיד הייתה הבחירה הטבעית, ה"טיפוס" שלו, זה כבר 4 מערכות יחסים שהן כאילו המשך אחת של השנייה, במובנים מסויימים אפילו שיבוט אחת של השנייה, חוץ מהעובדה שאני זקנה יותר.
הייתם חושבים חכמה יותר, אבל כנראה שלא, רק מנוסה יותר לפחות - הפעם ידעתי מראש. אבל חוכמה? פפף. אולי זה שמור לאחרי גיל 30. או 40, מי יודע? תמיד הייתי לייט בלומר בכל מקרה.
אז למה גם כשידעתי מראש הכנסתי את הראש למיטה הזו?
אני חושבת שעם שלל השינויים שאני עוברת בחיים בשנתיים האחרונות, זה פשוט היה נוח, מצב מוכר כזה. והאמת שאני כבר לא כזה בטוחה שיכול להיות יותר טוב, ז"א, פה אני כבר עם וותק של 8 שנים, חתיכת קריירה, אני כבר יודעת לעשות טראבלשוטינג כמעט לכל מצב אפשרי. אז בפוטנציה כן, יכול להיות יותר טוב, אבל כמה זמן ונסיונות עכשיו צריך בשביל זה? ובכלל עזבו את העובדה שאין שום ערובה לזה שזה בהכרח יצליח. (והאמת לפעמים אני גם חולמת בהקיץ שאולי אפילו יש סיכוי לשדרג את הקריירה הנוכחית למשהו לא רע. מותר לחלום.)
זה כמו שכשאתם באים הבייתה מהעבודה מתעלפים מרעב, תעדיפו להכין את הספגטי הקבוע והזריז שלכם למרות שבדיוק אתמול קניתם מלא מצרכים למתכון חדש שאמור לצאת פגז - אבל לכו תדעו, אולי תפקששו משהו וזה יהיה בלתי אכיל ותמצאו את עצמכם מתעלפים מרעב+1. וזה כבר שלב הכאב ראש והעצבנות והלדחוף שניצל תירס למיקרוגל ולהתמרמר.
פשוט, הייתי גם שם, ושניצל תירס זה עוד פחות כיף. אז זו הייתה בחירה קלה לאותו זמן.
אבל אני לא יודעת מה הבחירה המתאימה לעכשיו.
כל הדרמה בעבודה, כל הבלגאן, היה בשביל לחלוק איתו את השלווה המדהימה של היום הזה
ואי אפשר
הבנאדם היפראקטיב, חייב לעשות משהו
אי אפשר להיות בשקט
אז הוא משאיר אותי בשקט לבד עם עצמי ונוסע.
לא יודעת אם להיות עצובה או שמחה
גם ריחוק זה משהו שבת'כלס ממש לא יזיק בתקופה הזו, נראה לי
אבל אני לא חושבת שזה הריחוק שרציתי.
אולי לפני, אולי אחרי
אבל לא ביום הזה.
אני לא יודעת אם זה מתאים לי הסיפור הזה.
המים שלי רק רותחים באש שלו
אי אפשר להיות בשקט...
ואני ממש ממש צריכה שקט.
אולי זו הסיבה שהתכנסתי כל כך.
אולי זו הסיבה שאני ערה עכשיו.
רק ככה אני מצליחה להשלים את מנת השקט היומית...
אם לא טוב לי באופן כללי, או שקשה לי להתרגל.
אבל אני מתחילה להיזכר מאוד טוב באיך החיים שלי נראו בפעם שעברה שעשיתי את זה, 6 שנים אחורה.
עצבות, ריקנות. אני מרגישה חלולה מתוכן, חלולה מעצמי, אני נעלמת.
ונעלמתי לכולם, לחברים הכי טובים, למשפחה אפילו, אין לי אנרגיות להחזיר טלפונים,
וזה לא שאני לא מתגעגעת, אבל כשאני חושבת על להרים צלצול, פתאום מתחוור לי שממש אין לי מה להגיד.
תמיד הייתה לי בעייה עם שיחות חולין אבל כאילו שעכשיו זה בעייה-אקסטרים. פשוט, ליטרלי, אין לי מילים.
גם העובדה שכמעט כל שיחה צריכה להתחיל באיזושהי הצדקה מעיקה להיעלמות שלי, אבל מי יבין אם גם אני לא מצליחה?
אפילו נגמר לי מה לכתוב. לא יודעת איך להסביר.
יש רק הרגשה, לא נעימה ולא ברורה.
זהו.
כבר כמעט שכחתי מהקיום של האתר הזה מרוב תעסוקה..
עד שמישהו מהעבודה החדשה והמגניבה שלי קלט אותי והזכיר 😄
אז היו המון שינויים לאחרונה. נראה שבגדול אני מצליחה לקיים את ההבטחה שלי לעצמי.
נשארתי עם מר קו, עברתי לדירה, הוא קצת עזר להרים ולהרכיב
וחודשיים אחרי, כשנשארו לי רק עוד שלושה-ארבעה ארגזים לפרוק והכל נראה מסודר -
הוא העביר עוד איזה 20 ארגזים משלו... 😄
וכאמור, התחלתי עבודה חדשה, בדיוק לפני חודש,
ויש בה את כל מה שהיה חסר לי בעבודה ההיא שהוצעה לי, לפני שהחלטתי בסוף לוותר ולהשאר במקום הקודם.
דברים מסתדרים איכשהו בסופו של דבר
And usually, I get what I want :>
כמובן שהמעברים מאוד לא קלים ודורשים הרבה התגמשות והסתגלות, החיים בהחלט השתנו.
אבל הם הולכים בדיוק בדרך שאני סוללת, או האמת, לפעמים הם אפילו מקדימים אותי בכמה צעדים.
אבל אני לא מתלוננת 😄
נראה לי שהצעד הבא זה לחזור ללימודים...
שני הגברים העיקריים בחיים שלי שבורי ידיים
אני חולה בקטע של נושמת 100% מהפה
ובעוד יום וחצי עוברת דירה
איך לעזאזל עושים את זה איך??
לא לא, אני לא נופלת, נופ...
לא עוד פעם......
Go away =/
נראה לי שמעניין לי.
אני לא יודעת כרגע אם הרגשות מתפתחים או דועכים או דורכים במקום עם או בלי ציפייה לשינוי
לא יודעת.
אבל בא לי להיות שם עכשיו, אז אני שם.
מצחיק שאני כותבת בבלוג של סוטים ולא מעדכנת דווקא בפרטים המעניינים.
אז הנה קצת ג'וס (תרתי?): עשיתי אותו.
יאפ יאפ. טוסיק קטן ומקבל.
פינטזתי עליו עוד מאז שהוא העלה את הנושא בפעם ראשונה.
לא יכולתי לדמיין אז שהוא בעניין, אבל אם יש טוסיק שעושה חשק זה הטוסיק הזה. אוף.
ובא לי עוד!
עוד שבוע אני עוברת דירה
מתה להחליף עבודה
רוצה ללמוד.
לא רוצה להיות תלויה באחרים אבל זו יכולה להיות דלת מטורפת לחיים חדשים.
אין לי מושג מה לעשות עם עצמי.
כולל פירמוט של חצי מהחיים שלי
והסופ"ש הזה פשוט גמר לי על כל העצבים
אם אתם לא רוצים לחטוף איזה זץ, פשוט 'תרחקו ממני!
