הארמון של מלכתא

אוף שתיגמר התקופת מבחנים הזאת...

יש לי עוד 3 (!) מבחנים ועוד 2 עבודות להגיש עד שחוזרים לסמסטר ב.

המושג "חופשת סמסטר" מקבל משמעות אחרת לגמרי....

ובנתיים, נעשה אתנחתא קלה עם כמה ציונים לא רעים (פששש) וכמה שירים נחמדים מאוד

(האחרון זה שיר עליי... כי אני מלכה חחחח)

יום נפלא :)

*נשפכת פה מדמעות התרגשות*

הנה נגמר לו שבוע החופש באמצע תקופת מבחנים, וצריך לחזור ללמוד.

ואיזה כייף לחזור ללמוד באווירה כה נפלאה-

הרשעים קיבלו את שמגיע להם, לקב"ה/קארמה (מחק את המיותר) יש דרכים מיוחדות להעניש,

והטובים קיבלו את שמגיע להם, הקב"ה העניק לי אהבה גדולה.

וזה הלקח של היום, ילדים: תהיו ילדים טובים. כי גם אם רע לכם בגלל שהייתם טובים, כשהטוב יחזור אליכם הוא יחזור כפליים ואתם תהנו ממנו פי ארבעה.

שיהיה שבוע מצויין לכולם,

המון אהבה והצלחה במבחנים :)

ובגלל שיש לי חשק לרקוד, וזה אחד משירי המועדונים הבודדים שאני אוהבת, ובגלל הנושא שלו- שמוקדש לחמוד שלי,

קבלו:

לאהוב זה להרגיש אחד את השני,

לדעת כשלשני רע, ולהפוך את הרע הזה לטוב.

לאהוב זה להתקשר אחד לשני

ולהשתוקק לשמוע את הקול בקו השני,

לשמוע כל שטות- ולמצוא אותה מעניינת.

לאהוב זה לדעת לומר כשרע לך,

להסביר מה רע לך

ולדעת לשתף לא רק בדברים הטובים אלא גם ברעים.

לאהוב זה לא רק לומר "אני אוהב אותך",

אלא לגרום למילים האלה להישמע כמו הודעה שכרגע זכית בלוטו.

לאהוב זה לבכות כשלבן הזוג רע,

לאהוב זה לספר לבן הזוג למה רע לך.

לאהוב זה איך שאתה אוהב,

ולתת לאהוב אותך בחזרה.

אני פשוט מאושרת...
הכוכבים הסתדרו בשורה,
הירח נאלם דום
והשמש זרחה חזק מתמיד
והמילים שחצבו בי כאש בוערת
הורידו אצלי דמעות.
דמעות שירדו כגשם חמים ביום אביב נעים,
ואחריהן...רוגע,שלווה-
ואני מאושרת.

"מאחורי כל אישה מושלמת עומד גבר שגורם לה להרגיש נוח להביא את עצמה לידי ביטוי" (מלכתא, 2013).

מוקדש לחמוד שלי.

כמה כייף לקבל המון הודעות לגבי מה שאני כותבת בבלוג, 

רק חבל לי שכמה מכם חשבו שאני עצובה לאחרונה. 

הייתי, אבל אני כבר לא. עברתי תקופה מאוד קשה בחיים, עברתי משבר קשה, אבל יצאתי ממנו. ואני עכשיו במצב הרבה יותר טוב משהייתי כבר הרבה הרבה זמן. 

מבחנים...מבחנים....מבחנים

אבל עכשיו הגיע הזמן לאתנחתא. וצריך לחגוג אותה!!!

(פעם הוא היה חתיך)

(והוא עדיין חתיך)

(ועוד מאור כהן)

(ואחרון חביב... מוקדש לclaw)

אוהבתותכם המון -

גם את נסיכת הלילה וגם את רז אחי הגדול וגם את החמוד (באמת חמוד). 

סופ"ש מגניבבבבבבבבב :-*

בעקבות עוד ועוד שרשורים בנושא, ומתוך היכרות עם כמה מהמקרים היותר הזויים שקרו כאן, בכלוב, הגעתי לכמה אזהרות חשובות שחובה להפיץ ולהבהיר לכל אשר יהיה מוכן לשמוע. 

א. יש כאן אנשים עם כוונות ממש לא טהורות. בחורות ששוכבות עם גברים זקנים בשביל כסף או סמים, ולא מתוך עניין מסויים בבדסמ. זכרים שמחפשים סטוץ קל ("מה איכפת לי לקבל קצת מכות בתחת אם אח"כ אני מזיין?"-שמעתי פעם). זכרים שמתחפשים לנשים ומשיגים מנוי זהב מנשלטים פתיים, ואז משתמשים בו כדי להשיג... בחורות. 

ב. יש כאן אנשים מאוד רכלנים. אומרים תמיד שנשים רכלניות, אבל גם לגברים לא חסר. בעיקר נתקלתי בנשלטים שהיו מעורבים בכמה שמועות והוציאו לעצמם שם כזה שאפילו מלכה בתשלום לא תגע בהם. אבל גם לנשים לא חסר. כנראה מתוך רגש נחיתות כלשהו, הן מרגישות שהן צריכות "להוכיח" למישהו משהו- ועל הדרך מוכיחות שהן פרחות טיפשות, לא יותר. אותן נשים, זנותיות יותר וזנותיות פחות, בטוחות שאם הן יהיו מגעילות זה יוסיף משהו לכבודן...כמה שהן טועות! למה להפיץ שמועות? למה לנפח ולהוציא דברים מהקשרם? למה להתבטא בפומבי בקללות, במילים שנשמעות כאילו נלקחו מ"גנון רוחמה" (כפרה עליה) כשמדברים במקום שהכניסה בו מוגדרת לאנשים 18+?! אולי צריך לעשות מבחני אייקיו לפני שנכנסים לפה.... 

ג. יש כאן אנשים שחיים בסרט ולוקחים הכל יותר מדיי אישי. במקום הזה לא לוקחים שום דבר אישי, במקום הזה צריך לצאת מנקודת הנחה שכולם חרא וכולם מסוגלים להפיץ עליך שמועה שתלכלך אותה ואת שמך. אני סומכת רק על החברים שלי, שאני מכירה. 

בשורה התחתונה, אני נגעלת מרוב האנשים פה. אני אפילו נחרדת מהמחשבה שהם אולי יכנסו לבלוג שלי ויקראו את הדברים שאני כותבת. אפילו לא בא לי להשקיע בסיפורים (מלכלכים על הסיפורים שלי ואז באים לקרוא, חסרי בושה). אפילו לא בא לי לכתוב פה שום דבר אישי, וזאת הסיבה שהמון פוסטים אישיים הוסרו או לא פורסמו לאחר שנכתבו. 

זונות יקרות, אנא קחו את העסקים שלכן לרחובות המתאימים לכך. תפסיקו לשכב עם גברים בשביל לנצל אותם לכסף וסמים, תפסיקו לקנא בנשים שגדולות עליכן בכמה מידות. ובעיקר, בעיקר... תעופו לי מהפנים. 

נשלטים לשעבר ואקסים לא-יקרים, תפסיקו להפיץ עליי שמועות. אני יודעת שהשיער שלי השאיר עליכם רושם, ורובכם מבואסים כי יש לכם זין קטן ואתם לא שווים את הנזלת שלי. אז באסה לכם, לכו תאוננו לאיזה זונה שתביא לכם לעשות את זה-תמורת סמים. 

חברים יקרים שלי, שמרו על עצמכם. גם מהגברים שפה וגם מהנשים שפה. לכל מי שמפחד או לא בטוח, אני אשמח לומר באופן פרטני למי היתה הכוונה. 

אוהבת המון, ובאמת דואגת לכם, 

[וגאה בזה שיש לי לב ואני לא עושה פוזות של רעה כי זה "מגניב"]

מלכתא.

נ.ב.: בלוסום, חולה עלייך :)

נ.ב.2: מתוק שלי, חולה עליך :-* 

שוב מזכירה, שהסיפורים שלי הם דמיוניים ומבוססים על דמויות פיקטיביות. 

ישנם הרבה אלמנטים שלקוחים מהחיים האמיתיים, 

אבל אין זה אומר שאני כמו הדמויות שלי. 

לכן, בשביל לחסוך ממני שאלות חוזרות ונשנות:

א. אני לא גרה באילת

ב. אני לא קצינה במילואים

ג. אני לא חיה עם שני נשלטים בבית. אני בכלל נגד זה, אני מונוגמית. 

ד. אני לא זורמת עם אנשים מהפאב, אני נגד סטוצים. 

ה. אני לא מצליפה באנשים שפגשתי פעם ראשונה. וגם לא שניה. אם אתה לא בן זוג שלי, המקסימום שתעשה זה תדליק לי סיגריה. 

ו. אני כן אוהבת לחייך, ובכלל, אני בנאדם די טוב (נראה לי... אומרים לי הרבה). 

ובכל זאת, תודה לכל מי שקורא את הסיפורים שלי וטורח לכתוב לי כמה אתם אוהבים אותם. זה מחמם את הלב באמת, ואני מבטיחה להמשיך :)

לילה טוב. 

נ.ב.: בונוס מיוחד לקוראים הנאמנים שלי. כמה שירים שיעשו לכם טוב, בכל מקום ובכל זמן

אמיץ, עשוי ללא חת,
לא מפחד ולא נרתע,
גם מציפורניי הכחולות (היום).

גם בעת שכרון חושים ותעתוע של הנפש,
נראה כי זה עושה לי טוב.
ועל אף שמלאת חששות אני,
אולי האומץ לא-שלי יבריח את הפחד שכן שלי?

מצאו לי כדור לראש,
לדם,
לעיניים ולדיכאון,
האם ימצאו לי כדור שימנע ממני לפחד מאנשים?
והעיקר שהכדור של הנשק כבר לא טעון.

אני אחרת, עמיתיי,
אני מונעת מרגשות ולא מהורמונים.
נדמה כי זה מתחיל לחלחל, ואינני היחידה.

מרגישה כאילו הסרט ברובו נכתב עליי,
ואני בתפקיד אומה תורמן.

רק איפה הברי שלי , גאדדמיט?