הארמון של מלכתא

הפעם בלי תובנות מיוחדות, 

וללא תוספת מילים, פשוט- 

חג שמח לכולם :)

כבכל שנה, הגיעה התקופה הזאת של ההכנות לחג. 

כיאה לפולניה היסטרית שכמותי, הלחץ התחיל בערך כבר לפני חודש. ואיתו הרשימות- מה לנקות, מה להעיף, מה לקנות... 

אבל כיאה לישראלית עצלנית שכמותי, התחלתי לנקות רק השבוע. 

ובעודי מנקה את המקרר ותרה אחרי כל חתיכת גרגר לחם מעצבן, חשבתי על משהו- תובנה חדשה. 

האם אותו גרגר לחם מסמל בעצם דברים שאיננו אוהבים בחיים שלנו?

הרי חג הפסח הוא יציאה מעבדות לחרות, והרי שאנחנו מנקים ומוציאים את החמץ (או את האבק או כל לכלוך אחר) זהו סמל לכל עקבה שלנו בחיים. אותו גרגר של לחם מסמל עבורי את הפחדים שלי, את כל מה שעיכב אותי מאז הפסח האחרון, כל מה שעצר אותי מלהתקדם וכל מה שהפריע לי בשנה שעברה. 

חשבו על כך- מה גרגר הלחם מסמל עבורכם?

אנני עורכת ביעור חמץ, אולי כי אני לא גרה בתל שבע או רהט, אבל אני כן אורזת את החמץ ומעבירה אותו למישהו שישמור לי עליו. 

ואז חשבתי על כך גם כן. אני לא שורפת את החמץ כי זה בזבוז כלכלי של אחלה פסטה שיכולה להיות שימושית אחר-כך. אבל, אני גם לא מסלקת לחלוטין את העבר שלי ממני, כי כשהפסטה תחזור אליי גם העבר יחזור אליי- וזאת כדי להיות סממן קיצוני למשהו שלא צריך לקרות, שלא צריך לחזור על עצמו. 

אנחנו צריכים דברים כאלה בחיים. 

כמו שבנאדם שלא מעשן אומר "אני בחיים לא נוגע בחרא הזה", ואילו בנאדם שמעשן ג'וינט פה ושם אומר "אני מעשן, אבל להזריק אני בחיים לא אגיע". אנחנו צריכים את החמץ הישן שיזכיר לנו שלשנה הקודמת אנחנו בחיים לא נגיע. 

אגב, אני מניחה שרובכם לא יודעים אבל בתקופת התנ"ך לא היה "ראש השנה" ופסח היה ראש השנה, מפסח התחילו לספור את כל הימים. 

ואני חושבת שגם בימינו אלו יש להתייחס לפסח כראש השנה, כי זה החג הסימבולי והמיסטי ביותר. אנחנו מנקים את עצמנו, את הבתים שלנו, מעיפים קופסאות וזבל שהצטבר אצלנו ופעם חשבנו "נשאיר, למקרה ש..." אבל בפועל זה נשאר רק בשביל לאגור אבק. 

ועכשיו, נתקפתי חשק עז לאכול פיצה, שזה יהיה החמץ האחרון שלי לפני החג. כמובן שאני לא מכניסה אותו למטבח שחלילה לא יהרוס את יצירת הפאר שלי וההישג העיקר שלי (והוא- שלשם שינוי ניקיתי משהו). 

אז אני אאחל לכולכם שבוע מצויין, 

נקיונות קלים ומהירים, 

ושתצליחו להיפרד מכל גרגירי הלחם המעצבנים שמעכבים אתכם מלהתקדם הלאה בחיים (ובנקיונות). 

ערב מקסים :)

עריכה מאוחרת יותר:

הנה סרטון שמדגים איך רדפתי אחרי חמץ

תקשורת בין בני אדם בנויה כך שאדם פולט פלט, אדם אחר קולט את הפלט הזה (קלט), מפרש את הקלט ומשחרר חזרה עוד פלט (תגובה). 

התגובה יכולה להיות שלנו- למשהו שאומרים לנו, או של אנשים אחרים- למשהו שאנחנו אומרים להם. 

לעתים, אנשים מגיבים בצורה מאוד מוזרה והפוכה למה שהיינו מצפים שהם יגיבו. מדוע? אולי כי היה "רעש" כלשהו שהפריע (רעש במובן של כל דבר שהפריע להבנה של הכוונה המקורית), בגלל שלא רצו להבין או אולי בגלל שהיו להם משקעים קודמים מהעבר שהפריעו להם לקלוט בצורה נקייה את הפלט החדש. 

אני משתדלת מאוד בתגובות שלי לא לתת למשקעים מהעבר להשפיע עליי, ואולי כי אני יודעת שזה הרעש שהכי קשה להתמודד איתו. 

-אבל אני יודעת שלא כולם נוהגים כך. 

אני משתדלת מאוד להביע את עצמי בצורה הכי ברורה שיש, כדי שלא יהיו אי אילו אי-הבנות בצד הקולט את הפלט שלי.  

לעתים אני תוהה, האם אינני נאיבית מדיי בציפייתי מהסובבים אותי לנהוג כפי שאני נוהגת. אבל מצד שני, אם אני מנומסת ונותנת לכל אחד צ'אנס- מדוע לא יכולים לנהוג כך כולם? אני מניחה שלא כולם מנסים להיות אנשים טובים יותר. כמוני. 

אבל נההה לא זה מפריע לי. 

מפריע לי, שלעתים התגובות של אנשים מסוגלות פשוט לערער אותי ולהוציא אותי משלוות רוחי. 

לעתים, אולי שוב מתמימות, במלוא כוונותיי החיוביות אני מוציאה פלט כלשהו- אך הצד השני נשאר אדיש, ובמקרים מסויימים אפילו מוציאים את האוויר מהמפרשים. 

אפשר לומר הרבה- שאנשים טיפשים, שאנשים אטומים.... ואני, תמימה שכמותי, מנסה לברר מה רע בי. 

חבל רק שאחרים לא נוהגים לחשוב כך- מה אמרתי היום? איך הגבתי? האם פגעתי במישהו?

ומה הפואנטה של כל זה?

סבלנות, גבירותיי ורבותיי, סבלנות. 

האירו פנים לסובבים אתכם. וחשבו היטב על כל תגובה. מתברר שלתגובות שוליות לכאורה לעתים יש משקל כבד מאוד.

ונסיים בקלילות, 

יום אחד אני וגור שלי נגשים את הכל בשיר הזה :)

יש משהו מאוד מותח בלחכות לתשובה לערעור. 

כולה 9 נק' ארורות, למה להיות מתרגלת בת זונה? 

במיוחד לאור העובדה ששאר הציונים שלי עוברים בהרבה את ה80... 

ואז חשבתי לעצמי... 

שלעתים ישנם מקרים בחיים שהשליטה לא בידיים שלנו, שאנחנו מקבלים שליטה על אחרים. 

ואז אנחנו מחליטים אם אנחנו רוצים לנצל את השליטה הזאת לטובה או לרעה. 

אז למה להיות נאחסים בכוונה.?

דתיות אוהבות בגדים יפים
דתיים צעירים לובשים הרבה מכופתרות יפות
אז למה לא לפתוח סניף של "קסטרו-דוס"?

לכל המעוניין נא לפנות אליי לקבל יח"צ והצעה לדוגמן הבית (יש פה אחד שנורא מתאים)

חברים במועדון VIP של מלכתא? המשיכו לקרוא את הפוסט למטה...

כולללככככם גיליתם את עצמכם 

(ורק מס' 7 נעלם)

פרס מיוחד מוענק בזאת ללומדת מההתחלה - על רוח ספורט וגילוי סעיפים נוספים מלבד עצמה. 

והמקום הראשון הולך ל.... 

טה דה דאמ... (תופים)

נסיכת הלילה! 

שגילתה את עצמה, את האחרים ואפילו עשתה לאיתורו של אחד האבודים. 

וכמובן, כולכם, בואו לדרוש את הפרס שלכם על השתתפות (חיבוק ענק!)

וכמה טוב שהמשחק הקטן הוציא כמה רדומים מהתרדמת...מממממ 

אוהבת את כולכם }{

שלום ילדים, 

היום נשחק משחק חמוד ונחמד. 

מטרת המשחק: זהה את החבר. 

נו ילדים, זיהיתם את עצמכם?

1. אני חיה בלילות, ועובדת בימים. אני דומה למלכתא בעוד 20 שנה. אוהבת שטויות, אבל יש לי לב ענק. מי אני?

2. אני סטלן ומעופף, חי בשני יקומים מקבלים. אני צנוע וביישן, ואם היה "קטסרו דוס" אני הייתי דוגמן הבית שלהם. מי אני?

3. יש לי נפש טהורה, אני חבר מדהים ואיש יקר. תמיד עוזר לכולם בכל צרה, תמיד זוכר הכל ואני היחיד שקורא לאוטו של מלכתא בשם שהיא הביאה לו. אבל בשורה התחתונה אני פשוט מגניייייייב. מי אני?

4. אני תמיד בלמידה, תמיד מכילה ומשכילה. ישרה וחדה, אבל גם מבינה ורגישה. מי אני?

5. כמה שאני חכם- ככה אני עסוק. כל יומיים טס לחו"ל ואפילו להתקשר למלכתא לא נשאר לי זמן. מי אני?

6. אני תמיד אוהב את מה שמלכתא כותבת, ובכלל אני חולה עליה. אני חכם, מצחיק ופשוט מדהים. ומלכתא מוסיפה שהיא אוהבת אותי. מי אני? 

7. אני גוש טוב לב, אבל אני כל כך עסוק ומעופף שדי נעלמתי מהעולם. מי אני?

8. אני האח הגדול של מלכתא, אבל יצאתי לשליחות ארוכה. יושב בבונקר, עושה משהו סודי.... פשששש מי אני?

9. אני זה שתמיד עושה לייק, אבל אף פעם לא מגיב. מי אני? ולמה?

בהצלחה.... 

וכמו שאמרה המומיה בסרט "המומיה": "והפרסים יהיו גדולים". 

רבות דובר על ידי, על כך שאנשים מונעים מאינטרסים. 

לפעמים מתעוררת אצלי התחושה שישנם אנשים שהאינטרסים יותר מדיי מניעים אותם, והם כמו סומא שעיניו התמלאו חול. 

בהקשר אחד, ישנה אמרה "אישה תזייף אורגזמה, גבר מזייף מערכת יחסים"...

בהקשר אחר, הרלוונטי יותר, ישנם אנשים שיעמידו פנים שהם חברים, רק בשביל צורך כלשהו. 

כנראה שלא הבהרתי מספיק, שאם אתם עוזרים לי במשהו- אתם עושים את זה כי אתם חברים שלי, לא כי אח"כ אני אהיה חייבת לכם טובה ולא כי זה ירווה איזשהו צורך הזוי אחר (למשל צורך לעזור לאישה בכל מחיר). 

פאק אוף. יש לי בדיוק ארבעה-חמישה חברים מהמקום הזה. ודי. 

עכשיו רציתי לכתוב פוסט על החברים הללו, אבל זה מה שיצא לי... 

גרררררר

מה לא ברור? אני לא כמו כולם!!! 

אני לא אנצל אף אחד! ואני לא אתן פקודות לאף אחד שהוא לא גור שלי, המושלם! 

יש אנשים מוזרים

יש אנשים שאני לא מבינה 

יש אנשים שאני מבקרת 

ויש אנשים שמעוררים אצלי בחילה. 

ויש... 

יש אנשים שמעוררים אצלי התפעלות

ושמעוררים אצלי עניין

יש אנשים שמשפיעים עליי לחיוב

יש אנשים שגורמים לי לשנות את המבט שלי על העולם.

יש אנשים שיושבים בכלא ולא מעיזים לצאת, 

ויש אנשים שגורמים לכל הכלא לעמוד על הראש, ואז יוצאים ממנו בקול תרועה.

ויש אותך, 

שתמיד עושה לי טוב. 

ויש אותי, 

שתמיד תמיד מקבלת מה שאני רוצה :) 

שבוע מצויין!

עטופה ומוגנת

במילות האהבה,

עוטפת ומגנה 

מכל פגע רע. 

מכאיבה כאב בריא 

שעובד כמו קסם מפליא 

מחנכת ומלמדת 

שתתנהג לתפארת. 

אין מספיק מילים לתאר

את אשר מתחולל בליבי

יותר מאשר 

להכניס אותך לעולמי.  

את הסוד כבר פיצחתי

ואותך כבר הבנתי, 

כשאתה שותק 

לפתוח את התיבה למדתי. 

צוחקת ובוכה

מאושרת עד התקרה, 

רק רוצה לומר לך

שאני אוהבת אותך. 

ולבסוף, אצטט את "מוניקה סקס"- 

"בסוף גמורים נשכב

אחד בתוך השני"