לומדת לדבר אחרת

לפעמים, משירי הקיטש הכי גדולים, באה לי הקלה

אסור לי לקבוע חופשות ולתכנן נסיעות. 

למה? 

כי בפעם האחרונה שהייתי בחו"ל, החותים הצליחו לפגוע בנתב"ג ובקושי הצלחתי לחזור לארץ. 

הייתי אמורה לנסוע לסופ"ש שחיתות בתל-אביב (דאנג'ן) עם חברות והתחילה באותו יום המלחמה הראשונה עם איראן.

סופ"ש הבא הייתי אמורה להיות בתל-אביב שוב, לפגוש אנשים מדהימים ולתת קפיצה לדאנג'ן כשהאירוח הוא על חשבון מקום העבודה שלי והפתעההההה. 

אז זהו, לא קובעת יותר כלום!

דרוש נשלט תכנון וקביעת חופשות. 

אני קוראת לא מעט פוסטים של אנשים שמחפשים פרטנרים ראויים, מכל המינים ומכל המגדרים, אבל בעיקר של שולטים ושולטות. 

פוסטים יפים ובעיקר מכבדים שמתארים את הנשלט/ת הראוי שהם רוצים, שמגיע להם. 

שייכנע מרצון ובגדול יבטל את עצמו למענם, ויכנע להם בלב שלם ויקדיש את חייו למענם. 

אין בזה שום דבר רע, הרי בגדול רובנו מחפשים את הפרטנר המושלם לנו, אבל האם עצרתם לרגע לחשוב ולשאול את עצמכם, האם אתם ראויים להתמסרות שלהם? 

בעיניי זה משהו שחייב לעבוד משני הכיוונים, הלהיות ראוי. 

כן אני מודעת לזה שמערכת יחסים בדס"מית אינה שוויונית והיא מבוססת על היררכיה, אבל עצם זה שהצהרתם שאתם שולטים/שולטות, לא באמת עושה אתכם כאלה, ובטח ובטח לא אומר שאתם עליונים ונעלים. 

לנשלט שלכם מגיע שתחשבו עליהם, תתמקדו בהם ותקדישו להם לא פחות זמן ויחס מאשר שאתם מצפים מהם, בעיניי לפחות, אם אין הדדיות זה לא יקרה.  

מה דעתכם?

זה מה שהמטפלת של אמי אמרה לי בבוקר. 

סליחה, מה?! - הייתה התגובה המבולבלת שלי. 

כן, כן. ממש כמו גבר, היא מתעקשת. 

את טובה בהרגעת המצב, ברגעי לחץ את לא נשברת אלא אוספת את עצמך ומתפקדת לא משנה באיזה מצב את בעצמך. 

אני באה אלייך עם בעיה ואני  ממש רואה את הראש שלך עובד ומחשב מסלולים לבוא עם הפתרון הכי טוב לכולם.

מי מסביר לה שזה בדיוק מה שאישה צריכה לעשות?

שלחכות שגבר חזק וחסון יבוא ויציל אותה זאת לא אופציה? ואפילו די עלוב?

עוד לא נגמר הקטע שאנשים עלובים מבקשים שייקנו להם מנוי?

עד מתי ייתנו לגועל הזה יד. 

וואו לא כתבתי פה 4 חודשים! נראה לי שברתי שיא...

בפעם האחרונה הייתי בהתרגשויות של גיחה קצרה לתל אביב ולדאנג'ן אבל כמה שעות לפני שיצאנו לדרך התחילה המלחמה עם איראן. 

עכשיו לכבוד האלווין החלטנו לפצות את עצמנו ואנחנו נוסעות ליומיים שלמים של גרגרנות ומסיבות ערב אחרי ערב גם בחמישי וגם בשישי!

תחזיקו אצבעות שלא נתקוף אף מדינה ביומיים הקרובים...פסדר?

את מי רואים שם? אני בכלל מכירה עוד אנשים מכאן?

מי שניחש שבתל-אביב...צדק!!

מי שניחש בדאנג'ן צדק עוד יותר 🤣🤣🤣

כן, אחרי עשור בערך גוררים אותי בועטת וצורחת (טוב נו יותר מייבבת ושורטת חלושות). 

אז אחרי חודשיים של הכנות, חודש של נסיונות התחמקות כושלים ושבועיים של התרגשות די מטורפת...מחר זה קורה!

ואז לפני כמה שעות אני מגלה שמחר מצעד הגאווה ובהצלחה לנו להגיע למלון שהזמנו 🤦‍♀️ . 

מסתבר שכן. 

אתמול בלילה לא הצלחתי להירדם כ"כ אחרי סופ"ש מלא בפעילויות חברתיות ומצאתי את עצמי נוברת בארכיון של הבלוג של עצמי. 

וואלה! פעם הייתי כותבת מלאאאאאא. היו לי תובנות וסיפורים שחשבתי שאני ממש אבל ממששש חייבת לשתף את כולם בהם. 

אז היה לי קצת מצחיק והרבה עצוב. למה עצוב? כי רוב האנשים שהייתי קוראת ומגיבה אצלם ואף מדברת איתם מחוץ לכלוב ושהיו כמובן קוראים ומגיבים אצלי כבר לא קיימים. אני בין האחרונות שנשארו...

אז אני דינוזאורית!

רז78 וזוגתו כתבו פוסטים יפים על אהבה שגרמו לי לחשוב...

הרבה זמן לא חשבתי על אהבה, עוד יותר זמן לא הרגשתי. הרגשתי וחוויתי לא מעט דברים בשנים האחרונות,  אהבה אמיתית לא. 

מה זאת אהבה "אמיתית"? אצל כל אחד זה משהו אחר. אצלי זה בעיקר שקט, ובטחון. 

השקט להשתגע ביחד, כזה שמביא איתו אדוות קטנות וחמימות של רגש שמתפצפצות על חופי ליבי. 

הבטחון להיות אני. חפה ממסכות (כמעט), לדעת שגם אם אני עייפה, מצוברחת או סתם מתפנקת, יש פרטנר שיכיל וייתן כתף ויהיה גב. 

את הבטחון של לדעת שיש מי שקורא את המבט שלי, מבין ללא מילים לרוב מה אני צריכה ונותן לי את זה בחיוך ואהבה. 

כזה שיכול להתפגר ולצחוק איתי כי אני שטוטניקית מפגרת, אבל ממש. 

עוד הרבה דברים קטנים, אבל זהו בגדול. 

 כמובן שחשוב שידע להטריף לי את החושים, ילחץ על הכפתורים הנכונים ויילחץ בעצמו, כי איך אפשר בלי סקס שגורם לך לרעוד ולצעוק ולו לגנוח ולמלמל שטויות בטירוף. 

איך זה אצלכם?