|
|
|
המסלול שהתחלתי מתחיל להביא תוצאות.
באופן כללי כשיש אדם נוסף אשר עוזר ותומך להגיע למטרה, זה דבר נעלה.
זה יוצר מחוייבות. ישנו חשש לאכזב. רצון להערכה.
לא הוא לא צריך להיות לידי קבוע, אבל עצם הידיעה על נוכחותו מחזקת.
אז השבוע התאמצתי ואפילו לא התמרדתי. ניסיתי להיות צייתנית.
השבוע חויתי עלית מדרגה ראשונה. ירדתי 2.5 קילו. אפילו התחלתי לקבל מחמאות מהסביבה. ( זה גורם לאנדרופינים לזוז קצת).
אז תדע... גם יש לך אותי.
אושר...יש אנשים שאומרים שהוא נמצא בנו. ישנה גם אגדה שאומרת, שהיה שבט אינדיאני שהתנהגותו ביישה את ראש השבט. ראש השבט דיבר עם הרוחות וביקש מהם להחביא את האושר. הרוחות החביאו את האושר בתוך האדם עצמו...במקום בו אף אחד לא יחשוב לחפש.
אז יש כאלו שחושבים שהוא נמצא בנו. כמו אור קטן העטוף בעטיפות מתנה שנשארו מכל יום הולדת שהיה. נמצא תחת חומות שבנינו מלבנים שכל לבנה היא תובנה, בין אם נכונה ובין אם לא. נמצא תחת המילים שמרכיבים את הסיפור שכתבנו על עצמינו. לכן חושבים אנשים שיגיעו לאושר אם יצליחו לקלף, לחוש ערומים.
האם התינוק חש אושר? לא מדעי אך נראה לי שלא. אבל פעוט שלמד לקשר בין סיבה לתוצאה , בהחלט חש אושר. פעוט שטעם את טעם ההצלחה, חש אושר. איך אני יודעת? פשוט הבטתי בעיניהם.
אני חושבת שאם אי פעם אחפש את האושר המשמעותי ביותר, לא אחפור בעצמי. אזכר בחומותי (בהם סיפורי אהבות ראשונות) אביט במשפחתי הבריאה באהבה. אאתגר את עצמי במעשים ואעשה מעשים קטנים המשמעותיים עבור האחר.
לדעתי האושר נובע מכל אחד מאיתנו ומה הפלא, כשאנו מאושרים, זה טיפה מדביק גם אחרים.
אושר זה עניין של בחירה!
היות וגנבו לי את המילים. יש לי תמונה שאני מדיימנת אותך.
גם אני מילאתי את שאלון Bent , ואת/ה?
http://goo.gl/forms/NuY5wg73Ji
בראשית כל, עלי להודות לאנשים שהשפיעו עליי: לירון 1979, חפץ לאדון המדהימה – שאני שולחת לה חיבוק. וכמה שהשפיעו בלי שאפילו ידעו על כך, אקס באני, נפשיסוטה, מאלף שמנה ודרך קשה.
בקהילת בדסם , מאוד נפוץ המושג לקלף/ להוריד שכבות. אז הגיע בזמן שגם אני אתעסק בזה ואקלף שכבות מעצמי.
ולא אני דוקא לא מתכוונת לשכבות מנטליות. אני אוהבת את עצמי יחד עם חומות ההגנה שבניתי.
הם לא רבים ומאוד עדינים גם ככה.
אני מתכוונת לשכבות פיזיות, שלי... כן צברתי לא מעט שכבות בחיי. והגיע זמן לקחת את השליטה לידיים. שליטה על השכבות שלי הכוונה.
יש לי להוריד 20 ק"ג והמטרה היא להיפתר מהם עד הגעתי לגיל המצוות...טוב גיל מצוות משולש שחל ב 6 לאוגוסט. מה שיוצא כ 3-4 קג בחודש. יעד די ריאלי.
אני מושכת איתי הרבה שכבות: צבא,לימודים,ירח דבש, הריון ראשון, הנקה, הריון שני שדי צמוד, הנקה, עבודה לחוצה ומתסכלת וכד'.
לא אני לא רוצה להיפתר מהם לגמרי, הם חלק מחיי, אני פשוט רוצה ללטש אותם כמו שמלטשים יהלום ולהשאיר מהם רק נקודות דקיקות שיעטפו את גופי (וגם זה במקומות הנכונים).
הרבה שנים חייתי בשלב ההכחשה, כי הרי אנו לא אוהבים שינויים, טוב לנו להימצא באזור הנוחות. האכלתי את עצמי תירוצים רבים: "אתחיל ביום ראשון", "אין לי זמן", "הילדים קטנים", "זה גנים" וכדומה. אפילו עשיתי מנוי לחדר כושר וביטלתי אותו כעבור 3 חודשים.
בחצי שנה האחרונה התקרבתי לתחום הרפואה וגיליתי לכמה מחלות השמנת יתר גורמת. גיליתי שאורטופד שמגיעים אליו בתלונות לגבי כאבי גב, קודם כל ממליץ לרדת במשקל. ואני...אני כל כך צעירה ברוחי (ובכלל מתכחשת לגילי), רוצה גם להרגיש ולהראות ככה. אני לא רוצה שילדי יראו באמא שלהם את מה שאני ראיתי.
ומה שראיתי זה תוית "פג תוקף".
למרות שכבר התחלתי בתהליך...רשמית אני מתחילה מחר, אוכלת כל 3 שעות, עושה פעילות גופנית 3 פעמים בשבוע.
קשה לי. המוח נעול רק על הסיבות "למה לא " , עוד לא בתהליך הקשה ואני כבר חווה תסכולים. על אף שהבטתי על עצמי, ולא אהבתי (בלשון המעטה ) את מה שראיתי אני חשה שעדיין חסרה לי מוטיבציה.
אומרים שעם האוכל בא התאבון... מקווה שעם האוכל הבריא, המאוזן והספורט, יבוא הרצון להמשיך ולהתמיד.
גילוי נאות והוקרה: היות ואני עצמי לא הצלחתי להתחיל את התהליך אני מודה ללירון 1979, שמנחה, מדריך ושולט בתהליך. סביר להניח שלא הייתי מתחילה בלעדיו ומקווה שאוכל להמשיך להיות צייתנית ונאמנה לדבריו.
לכל מי שאוזכר ולכל מי שתומך או יתמוך, תודה.
כשהייתי כמהה אליך,
זה לא היה
בשביל שתשבור לי את הרגליים,
ואז תקנה לי קביים, ותלמד אותי
ללכת.
כשהייתי כמהה אליך,
חשבתי
שתעזור לי למצוא את הכנפייים,
ותלמד אותי לעוף.
אם בעלי היה מנוי בכלוב כמוני, יש מצב שבשלב מסויים היינו נראים ככה...
יום אהבה שמח...
הבלוגים היום מלאים בעצבות. אולי זה תמיד כך, אבל היום זה צורם לי. אז חולקת איתכם קטע שקיבלתי, שנותן קצת פרופורציה לחיים. קטע אשר מזמין להכניס קצת אושר לחיינו. מצטערת מראש שזה בשפה האנגלית.
וזה בדשביל לגרום לכם לחייך...
כי אין על מרק תירס...
אילו יכולתי הייתי מרכיבה שוט. הייתי מרכיבה אותו לאט, לאט וביסודיות. כדי שיהיה הטוב ביותר, הייתי לוקחת רצועות עור מעצמי. הייתי לוקחת רצועה של אהבה ( מצופה בקוצים כי אין אהבה מושלמת). הייתי לוקחת רצועה של נאמנות . היא מצופה במלח היות והיא נוצצת מהצד, בפועל מאוד מלוחה. הייתי לוקחת רצועה של תקווה אשר מצופה בשברי זכוכית ( כי אכן שבירה היא) . הייתי לוקחת רצועה של אהבת חיים מצופה באבקת סוכר. הייתי לוקחת רצועה של חברות המצופה בפרחי בר - אינם עולים כלום אך ערכם הוא רב מאוד. הייתי מוסיפה רצועה חמה של חום אנושי. עוד רצועה היא רצועה עם פסי אודם אדום, רצועת התשוקה. רצועה נוספת היא רצועת היציבות והיא מצופה בבטון אפור. ורצועת הבטחון המוצפת אבקת יהלומים. רצועה מצופה צמר גפן שהיא רצועת הרוחניות והגשמה עצמית מצטרפת לזר שלי. בטח שכחתי עוד רצועות אבל תמיד ניתן להוסיפם.
את השוט הכבד שלי היתי מניפה מעליך ומצליפה בך בחוזקה עד זוב דם. כדי שכל רצועה תגע בבשרך. כדי שתחשוף ותתווסף לעולמך הפנימי . כדי שתחוש שלם
