נשואה ורוצה להיות בכלוב מתכת....

מבולבלת וירטואלית מחפשת מאלף לכלב ריאלי. תנו המלצות הבקשה...

אמש הייתה לי שיחה עם אדם מעניין במיוחד.
בשלב מסויים שיתפתי שאני אוהבת יותר להעניק מאשר לקבל, הענקה בשבילי זה חלק מההנאה. לאחר דיון קצר על הקשר בין הענקה לשליטה בחרתי ללמוד עוד קצת על עצמי.
נתקלתי במאמר "נדיבות יכולה להיות חולשה" מאת סם קלין. האומר שמעשי נדיבות מעוררים פעילות חזקה במרכזי ההנאה החייתיים, במעגלים שקשורים בדרך כלל לאוכל, לסקס או לסמים. נראה שהדחף לתת נולד מתערובת של יצרים שפלים וחשיבה מעודנת. אנו יודעים שיש קשר ברור בין נדיבות לאושר.
יחד עם זאת הפוסט הזה לא היה עולה כאן לו לא הייתי מוצאת קשר ישיר לשליטה. אותו אדם מיוחד, זיהה בי את הצורך בשליטה ואכן גילית קשר הדוק בין הנתינה לשליטה שלא נתתי לו מקום.
כן אני לוקחת על עצמי  המון דברים על הגב . לא פעם חושבת שאני יודעת הכי טוב. לפי הקואצ'רית שמחה לוין, כנראה שאני משתייכת למועדון הגדול של בעלי צורך שליטה. יש לכך מחיר גבוה מבחינה נפשית וגם פיזית שכן צורך שליטה גבוה מלווה בחיים של קושי ,מאבק, צורך תמידי להיות בתשומת לב ,בדריכות, בדאגה ,באחריות ,בניהול עצמי ובניהול אחרים , פחד מאיבוד שליטה .
לא כל התכונות נכונות לגביי, יחד עם זאת אני חושבת שעם תכונות כאלה הייתי יכולה להיות מלכה לא רעה בכלל. אני גם ככה שולטת כיום ולמרות שהגעתי לבשלות לוותר על השליטה גיליתי שזה הרבה יותר קשה ממה שנדמה.
יחד עם זה שאני מפנטזת להיות קשורה ללא תחושה על גופי, ללא יכולת התנגדות ...אני משתעשעת במחשבות על היותי מלכה. להסתכל על גבר במבט שובב ומסוכן, לראות את החידה בעיניים שלו, כי רק אני יודעת מה השלב הבא. רק אני יודעת מה הגבולות ואיך אחצה אותם ברגע שארצה את זה. אני אוהבת לאתגר את עצמי ולהביא את הגבר למקום שאני רוצה אותו שם בלי שהוא מודע לכך. אני אוהבת להעניק ולתת מיוזמתי.
האם כשאני משתמשת באביזירים שלי להנאתו של הגבר, זה גם נתינה?!

לפי רובין שארמה, נאמר שהצחוק הוא המרחק הקטן ביותר בין הלבבות. כשאנו צוחקים יחד, כל המבנים החברתיים המפרידים בינינו מתמוטטים ואנחנו מתחברים כאנשים אמיתיים. נפלא לראות את זה.

מאחלת לכולנו לצחוק הרבה. לחייך . ליצור אינטראקציות משמעותיות.  להרגיש פצפוצי אושר ושמחה . 

אני חשה שאני חייבת התנצלות. תמיד הגדרתי את עצמי לא מוזוכיסטית. אבל אני מבינה לאחרונה שאני כן. לא, זה לא מוזוכיסטית פיזית אך מנטלית בהחלט. אני נקשרת לאנשים לאט לאט ובבת אחת חותכת הכל. האם זה הפחד? לא יודעת.  אולי זה המחוייבויות כלפי המשפחה...בכל זאת אני נשואה לגבר שאני אוהבת ושמנסה לספק את צרכיי ( נסיון זו מילה יפה) .  או בעצם יכול להיות שאי מימוש עצמי או אי מימוש הפנטזיות שלי , זה חלק מהמזוכיזם שלי....אולי. 

אני רוקדת את הריקוד שלי עם יחסי שליטה...זה צעד קדימה וצעד אחורה...סיבוב מקסים של תשוקה, חשק, פתיחות והבנה ...עד שהמוזיקה נגמרת. וכל שיר הוא נגמר במוקדם או מאוחר יותר. אני לא ממשיכה לרקוד בדממה. בדממה אני מעדיפה להתכנס בתוכי. להתגעגע. לחוש בחוסר. ולהתאבל על מה שבמילא לא יכל להיות.  והכי מוזר שגיליתי שאני אוהבת את זה.

הערב אני חולה...אבל,  מחר , אני אקום. אקח כדור  ואעשה את הדברים שבשגרה. קצת יותר אתאפר. אתלבש באלגנטיות... אראה מכובדת למדי. אני מציגה   מחר. מתרגשת... לא פעם ראשונה,  אבל פעם ראשונה במקום העבודה הנוכחי.סביר להניח שבאיזשהו שלב רעד יעבור בגופי. הייתי יותר רגועה  לו היה לי ויברטור אלחוטי. והשלט אצלך. נראה לי שככה הייתי מתרגשת פחות ומצפה יותר. 

אני לא רוצה....לא רוצה להיות תלויה:

במילותיך

בשיחותיך 

במצב הרוח שלך

אני לא רוצה... לא רוצה להיות מושפעת:

מעוצמתך 

ממשימתך 

ומהשדונים שלך

אני לא רוצה....לא רוצה לאבד:

את קרבתך אלי

את האמונה שלך בי

אני לא רוצה  לאבד את עצמי.

למה מתכוונים כשאומרים לילה טוב?

ללילה בלי מחשבות.

ללילה בלי התעוררויות.

ללילה בלי הפרעות.

והכוונות יוצאת ממחשבותי, בליווי גמד השקר, שמחזיק אותם ברצועה שחורה ודקיקה.

למה מתכוונים כשאומרים לילה טוב?

ללילה ללא דאגות.

ללילה ללא סודות.

ללילה מלא תקוות.

והכוונות...יוצאת ממחשבותי בצורת בלוני הליום, שמחזיק בהם גמד האמת. 

לילה רגוע ומקסים לכולם.

 העוגיות הטובות והטעימות היותר, עוגיות של תאבון.

מגיעות תמיד ליד קפה חזק, וזה בזמן הנכון.

אני כבדה, עיניי נעצמות...

נטל על כתפיי- הלא קטנות.

גלי עייפות, שולטות על גופי,

כאילו דם מקולקל זורם בתוכי.

זהו יום חמישי, סוף השבוע,

בד"כ זה יומי האהוב, הרגוע.

אך קלפי המשחק- נטרפו מחדש.

מרגישה ריקנות , אומללות, חשש...

הגשם למזלי...יורד על פניי,

מוריד את האיפור השחור מעיניי.

שבילים של שחור , הרבה שבילילים,

מעורבבים עם מייק אפ שהיה על הפנים.

מימיו של הגשם זורמים דרכי, לתוך האדמה.

שיקחו איתם את העצב...יחזירו תקווה!

שינקה אותי, שיצליף בי במימיו

שיעטוף אותי ברכות, ברעש של טיפותיו.

ערומה... רוצה לחזור לתנוחת העובר.

לחזות את העתיד, להשלים עם העבר.

לחוש אהבה , ללא תנאי ללא תלות.

לחזור לשמחה, אהבה ותמימות...

הלכתי לישון, כמו שרציתי,

עם שק גדול של מחשבות.

הבעיה שבדרך,טעיתי.

לא לקחתי את השק

הנכון.

מה שייחלתי לו נשאר לו בצד.

בין ספרים שהעלו כבר אבק.

בין שוקולד למריחה.

בין אודם  ופודרה לבנה.

שק מחשבות בצבע אפור.

קשור היטב ברצועות עור.

תלוי על חבל . סתם תלוי

בין הבית המוכר לדמיון.