סוף סוף הבית התרוקן
נהיה שקט
חיכיתי שיגיע אלי
היו לי תוכניות וצרכים לספק.
כשהוא נכנס, כולו חיוכים התמלאתי אושר.
הושבתי אותו לידי ושוחחנו תוך שאני בודקת את מצב הביצים שלו ומשקלן.
אני אוהבת לראות את הפנים שלו מאדימות ואת הפה שלו נפער מכאב כשאני צובטת לו את הפיטמות או מכה את הביצים שלו המהודקות בידי.
שקלתי אם לגרום לו לענג אותי או שבא לי להתעלל בו....
בחרתי!
ביקשתי שיביא את התיק שלנו במלואו, את הספרדר וה"חמור".
הוא הבין מה הולך לקרות והחיוך ירד לו מהפנים.
אמרתי לו ללכת להתנקות ולחזור בזמן קצוב.
בינתיים ישבתי לי על הספה הסלון וצפיתי בטלויזיה אבל הראש לי היה כבר במקום אחר
העברתי בעיני רוחי את התסריטים והתמונות שאני רוצה להקים לחיים.
כשהוא ירד, נקי ועמוס בציוד קמתי.
אמרתי לו לסדר את עצמו על החמור ולחכות לי ערום.
התקלחתי והתלבשתי בבגד גוף מחורר מתחרה אדומה ומגפי עור שחורים וגבוהים.
אספתי את שערי והתבשמתי.
ראיתי על פניו שהוא מאד אוהב את שהוא רואה.
כופפתי אותו על החמור וריתקתי אותו ברגליו עם הספרדר לחמור ואת ידיו עם אזיקים.
התחלתי להצליף בו בעדינות, על התחת, הגב והשכמות ולאט הגברתי את העוצמה והקצב.
הסימנים החלו להתהוות על ירכיו וישבנו
אך מכיוון שאני כבר יודעת שהם לא נשארים על ישבנו, כיוונתי לירכיו הפנימיות והאחוריות.
ראיתי שכואב לו. החלפתי בין הקין לבין השוט בלי שידע מה הבא שינחת עליו.
לא היה לו לאן לברוח אבל הוא ניסה. זה חייך אותי מאד.
באתי למולו כשהכוס שלי בדיוק אל מול פניו ואפו.
הוא עצם את עיניו והריח.
איזה עווית מדהימה יש ל על הפנים כשהוא מאושר.
עטיתי כפפת לטקס על היד, שימנתי אותה והתחלתי להחדיר אותה לפי הטבעת שלו, תוך ליטוף הגב התחתון שלו. אצבע אחת ואח"כ שתיים, שומעת את קולו המתענג אבל ידעתי שזה לא יימשך.
מכינה אותו לעומד לבוא, לכאב שירגיש עוד מעט.
לאט לאט נכנסו 4 אצבעות ושיחקו בחור הקטן והמתוח שלו לקול אנחותיו וזעקותיו
עיסיתי לו את הפרוסטטה והוא זעק שהוא מרגיש שהוא נוזל, שהוא רוצה לגמור, שהוא לא מבין מה קורה, שזו הרגשה חדשה ומדהימה, שאני לא אפסיק.
הפסקתי.
לא אישרתי לו לגמור והמשכתי לענות אותו לקול מחאותיו
כשאלה גברו הוצאתי את היד והחדרתי אליו Man Handler גדול, ארוך ושחור.
הוא ניסה לזוז, להתחמק אבל הוא היה מרותק וכל שנותר לו הוא לקבל את הזין הגדול הזה לתוכו.
בין לבין הורדתי על ישבנו הצלפה עם קין אכזרי וליטפתי את הזין שלו.
הרגשתי שהוא לא יכול לקבל עוד הרבה, שהוא עומד להשבר אז בחרתי לשחרר אותו מהספרדר
הוא היה אסיר תודה ועם דמעות בעיניים הוא ספג את ההצלפות שהגיעו מיד אחרי.
כשהסשן נגמר, התחבקנו ברכות ובחום.
כמה חבל שהוא לא יכול היה להישאר לישון הפעם
בפעם הבאה יהיה לו תפקיד אחר.
לפני 12 שנים. 22 ביוני 2012 בשעה 6:03