מחנכת וכלבונת זה רק חלק ממני

זה נגמר!
אחרי תקופה ארוכה זה נגמר.
אני לא מאמינה שזה נגמר, ידעתי שזה הולך לקרות היה לי זמן לעכל את ההחלטההמשותפת ווהכפויה אבל כשזה קרה פתאום סלע התיישב לי בפנים והאויר לא נכנס.
לא יודעת למה זה קרה אולי כוחו של ההרגל או שכבר לא מתרכזים בדברים הרעים אלא זוכרים רק את הטובים אבל אני זוכרת שאמרתי לך שמשהו בי מת לא יחזור להיות אותו דבר, לא הבנת איך זה קרה וניסית להסביר, התעקשת אבל אז הבנתי שאין לנו ברירה אלא לחתוך ולהמשיך הלאה.
הכאב היה בלתי נמנע כשאני רואה אותך הולך ומתרחק ממני, הדמעות יורדות מעצמן ומסתכלת עליך עד שאתה נעלם ממני כי אני יודעת שאותך אני כבר לא אראה.

תודה על תקופה יפה שהכרנו אחד את השנייה לנימי נפשנו שצחקנו שבילינו שעשינו שחווינו שידענו שהרגשנו (ששתינו 😄
למדתי ממך איך כן ואיך לא ולמדתי עוד הרבה דברים
עד שמשהו בי הלך גם הערצתי אותך, אהבתי אותך.
אני תמיד אסתכל אחורה ואחייך, זה חלק ממי שאני אבל העיניים שלי מביטות קדימה אל החלקים האחרים שיהיו חלק ממני ויבנו אותי
אתה תעשה את זה גם... אני בטוחה אני רק מקווה שגם אתה תמיד תזכור ממני את הדברים הטובים ותחייך כשדמותי תעלה במחשבה.
לסיום...
יש מקומות שאתה עובר בהם מביט לצדדים וממשיך בהנאה,
יש אנשים שאתה פוגש מחייך קלות וממשיך הלאה
ויש אנשים שאתה פוגש, מתקשר ואוהב
כשאתה ממשיך הלאה הם ממשיכים איתך עמוק בלב.
אתה עמוק בלב!

אני מסומנת.
אני אוהבת להיות מסומנת!
במיוחד כשזה במקום שהוא נגיש לי לעין ואני יכולה להסתכל עליו או סתם ללחוץ כדי להרגיש את הכאב שמזכיר לי שהוא שם בניגוד להצלפות בתחת שלדחוף לשם יד באמצע הרחוב זה קצת מוזר...
הפעם זה נשיכה בצוואר, זאת לא הפעם הראשונה שאני מסומנת בצוואר והיו כבר גדולים יותר (בערך כמו יבשת אמריקה) אבל הנוכחי הוא רק סימן נשיכה עגול קטן אבל בהחלט כואב ומראה נוכחות.
האדון שלי יודע שאני אוהבת שהוא מסמן אותי אף על פי שזה מאתגר את יכולת המצאת התירוצים שלי אבל הפעם זה הפתיע אותו כי אני בסוג של תקופת התקררות עקב בעיות אישיות מרובות.
הסברתי לו את העיניין וסיפרתי לו גם חלק מהדברים כי לפני שהוא האדון שלי אנחנו חברים שיכולים לדבר על הכל ולשתוק כשצריך. הוא כיבד את העיניין ואנחנו עדיין נפגשים כי כיף לנו ביחד וגם בין היתר לפעמים הוא מושך אותי ומביא אותי להיכנע לצד של כלבונת אבל קודם כל להיכנע לו. אוהו איך שאני נכנעת לו אבל הוא לא מנצל את זה לרעה כי הוא מבין מה עובר עליי ואם במצב רגיל הוא יודע מתי לא לעבור או כן לעבור את הגבול פה הוא הוא נזהר כדי לא להזיק לי.
אני כל כך מעריכה אותו על זה וכל כך שמחה שבחרנו אחד בשני.
סימנתי גם את הכלבלב שלי, ביד, עם השוט. הוא גם אוהב את זה.
נפגשנו למרות שאני בתקופה מוזרה אבל חינוך חייב להיות עיקבי... כי חינוך זה מעל הכל.
לפעמים הוא חש אמיץ ומנסה לאתגר את יכולות השליטה שלי עליו, אבל גם מזה הוא ירד כי הוא הגיע למסקנה שאם במבט ושתיקה רועמת הצלחתי להשתיק אותו ולהחזיר אותו למקום שהוא היה בו אז זה חסר סיכוי מולי.
אני אוהבת להצליף בו... אני אוהבת הצלפות.
לשממוע את החגורה נוחתת על הישבן, לראות את הכלבלב מנסה לבלום את התזוזהף האודם שמתפשט סביב ההצלפה ולפבסוף הסימן שזה מותיר... I like!!
שיהיה המשך שבוע טוב

אוף!!!!!
אני שוב חולה.
בפעם הלא יודעת כמה החורף הזה, לא יודעת מה עובר על הגוף שלי החורף הזה זה ממש לא אופייני לו
ומתי זה נתקע לי דווקא כשאני מעבירה דירה.
בלי קשר שאין לי כח לעשות את זה.

איזה כיף זה לא לעבוד....
רק שאני לא אתרגל לטוב הזה.
לפעמים עובר לי בראש אם זה בסדר שאני לא עובדת, אבל אחרי 4 שנים בעבודה המסריחה חלקית שלי מגיע לי לנוח קצת.
עדיין לא הגעתי למצב שנמאסה עליי ה"בטלה" אולי אם זה היה קורה כבר הייתי מחפשת עבודה.
כנראה שזה קרה בכלל שדווקא בזמן הזה שכביכול אני אמורה להינות מהשקט והאי עשייה נפלו עליי כל כך הרבה צרות ובעיות להתמודד איתן.
כל כך הרבה בעיות ומחשבות נקרות בדרכי שאפילו המחשבה של חבל שעזבתי את העבודה עברה בראשי... מחשבה שלא חשבתי שלשנייה תעבור בראשי אבל אם הייתי בעבודה לפחות לכמה שעות הייתי יכולה להתנתק מהכל.
אני לא משקרת לעצמי כל האוסף הזה שבא לי בבת אחת ערער אותי קצת... הרבה.
אם כל בעיה הייתה באה לי בנפרד הייתי צולחת אותה בלי קושי
אבל כשהכל קרה ביחד זה כמו הוריקן וצונאמי רגשי ביחד.
אבל אני חזקה. אני יודעת שאני חזקה. אני בטוחה בזה שאני חזקה!
אז ייקח לי קצת יותר זמן לעבור את זה אבל אני אעבור את זה.
בלי קשר שאין לי ברירה החיים חזקים יותר מהכל וסבא זמן לא מחכה לאף אחד.
שוקלת ללכת לים, לשבת שם.
הים תמיד מעודד אותי הוא נותן לי תחושה שאני לא מקבלת בשום מקום אחר
חושבת אם ללכת עם מישהו או לבד...
יש הצעות?
שיהיה לכם יום מעולה והסופ"ש כבר פה

איזה כיף זה לא לעבוד....
רק שאני לא אתרגל לטוב הזה.
לפעמים עובר לי בראש אם זה בסדר שאני לא עובדת, אבל אחרי 4 שנים בעבודה המסריחה חלקית שלי מגיע לי לנוח קצת.
עדיין לא הגעתי למצב שנמאסה עליי ה"בטלה" אולי אם זה היה קורה כבר הייתי מחפשת עבודה.
כנראה שזה קרה בכלל שדווקא בזמן הזה שכביכול אני אמורה להינות מהשקט והאי עשייה נפלו עליי כל כך הרבה צרות ובעיות להתמודד איתן.
כל כך הרבה בעיות ומחשבות נקרות בדרכי שאפילו המחשבה של חבל שעזבתי את העבודה עברה בראשי... מחשבה שלא חשבתי שלשנייה תעבור בראשי אבל אם הייתי בעבודה לפחות לכמה שעות הייתי יכולה להתנתק מהכל.
אני לא משקרת לעצמי כל האוסף הזה שבא לי בבת אחת ערער אותי קצת... הרבה.
אם כל בעיה הייתה באה לי בנפרד הייתי צולחת אותה בלי קושי
אבל כשהכל קרה ביחד זה כמו הוריקן וצונאמי רגשי ביחד.
אבל אני חזקה. אני יודעת שאני חזקה. אני בטוחה בזה שאני חזקה!
אז ייקח לי קצת יותר זמן לעבור את זה אבל אני אעבור את זה.
בלי קשר שאין לי ברירה החיים חזקים יותר מהכל וסבא זמן לא מחכה לאף אחד.
שוקלת ללכת לים, לשבת שם.
הים תמיד מעודד אותי הוא נותן לי תחושה שאני לא מקבלת בשום מקום אחר
חושבת אם ללכת עם מישהו או לבד...
יש הצעות?
שיהיה לכם יום מעולה והסופ"ש כבר פה

שלום לכם.
נעים מאד אני מחנכת וכלבונת.
פעם ראשונה בחיים שלי שאני כותבת.
אין לי מושג על מה אני הולכת לכתוב,
אולי בתור התחלה אני קצת אספר על עצמי.
אז אני בת 24 מהמרכז, גרושה.
אל עולם השליטה הגעתי מסקרנות.
מתוך מקום שהסקס הרגיל, הונילי כבר לא הספיק לי.
חיפשתי להרגיש כנועה מובלת ומצייתת.
הבנתי בדיוק מאיפה הרצון הזה הגיע
בחיי היום יום שלי אני בחורה דומיננטית ובולטת, כזאת שאם תיכנסו לחדר ישר תבחינו בי.
לא מהצד הוולגרי הצעקני והבוטה של העיניין אלא יותר מהצד של מישהו שנעים להיות בקרבתו, מובילה ויוזמת.
את הצחוק שלי תמיד תשמעו, גם ממרחק כי ככה אני גם כשאני צוחקת אני עושה את זה מכל הלב, בערך כמו כל דבר בחיים שלי. 90% מהזמן שלי אנ צוחקת, אני מעדיפה לצחוק על פני בכי, רק אם מכירים אותי ממש טוב או שהאדם האו בעל רגישות גבוהה תבחינו שהעדפתי את הצחוק על פני הבכי.
אז יום אחד נכנסתי לצ'אט מתוך סקרנות לצד של הנשלטת ושם הכרתי נשלט שבשפה עדינה ותיאורים מעודנים הצליח לסקרן אותי לגבי הצד של השולטת.
ככה יצא שאת החוויה הראשונה שלי חוויתי בתור שולטת.
היה מדהים מפחיד מרגש מסקרן ובעיקר איך אומרים... באתי, ראיתי אור, נכנסתי ונשארתי.
הכרתי עודד מישהו, מתחלף, אבל הכרתי אותו בתור נשלט.
נפגשנו, ומפה לשם הגענו למסקנה שכל תוכנית היא בסיס לשינויים וככה הכרתי את השולט שלי.
מאז כבר 10 חודשים הוא השולט שלי.
מההתחלה שמחתי שהלכתי עם האינסטינקטים שלי ובחרתי בו להיות ההאדון שלי.
אין ספק שלחוות את הצד של הכלבונת זעזע אותי, כל דבר דבר שחוויתי בפעם הראשונה, הסטירה הראשונה ההצלפה הראשונה הפנייה בתור כלבה וכו' וכו' פשוט טלטלו אותי. מצד אחד כל כך התחברתי מצד שני האגו השתלט ואמר לי מי הוא שיתנהג אליך ככה. עד שלא ריסקתי את האגו לא הצלחתי להתמסר באמת, אבל זה קרה.
מאז שנכנסתי לעולם עברה לה שנה, שנה שבה חוויתי סשנים שלקחו לקחתי עד לקצה, שנה שבה מתחתי ופרצתי גבולות שנה שבה התעצבתי והתחזקתי הן כשולטת והן כנשלטת.
לשתי המקומות אני באה ממקום חזק ומודע
ומפה כבר אין דרך חזרה 😄
יום טוב וסופ"ש מעולה