The song of ice and fire

כמה חודשים שלא כתבתי פה, ברחתי, העדפתי את הדממה של המחברת לזמן מה, אבל כמובן שכמו תמיד, ידעתי שאחזור. 

את האתר הנפלא, המפחיד, הנורא והפנטסטי הזה הכרתי בגיל 18, אי שם בשנת 2008 כשהbdsm היה רחוק שנות אור מהמיינסטרים. 

יש רגעים שאני מסנוור מעט מהשפע שיש פה כיום, האם זהו מצג שווא?  הרי מה בסך הכל אני רוצה? חיבור הדדי ואמיתי שיגרום לי לחייך אותך ולחייך בעצמי?  תוהה לעיתים האם זו דרישה מוגזמת מדי אך אני אופטימי וסבלני. 

כיף לי פה, אבל השדים מהעבר לפעמים מכריעים, גורמים לי לרצות לשכוח את אותה צלקת נפשית שלעולם לא תעזוב אותי. 

לפעמים, אני לא מרגיש שייך, מין עוף מוזר שרק מנסה לברוח מהגדרות גנריות ובעיקר צופה מהצד, התגעגעתי, אז חזרתי מלא באופטימיות זהירה.

המשך ערב מהנה:) 

",ואולי גם תרביץ לו כמו שעשו לה...כדי שילמד.. מתי לשתוק ומתי לצרוח..."

המשך ערב מהנה

נכתב פעם, בתקופה רנדומלית במקום אקראי. 

הכרנו זמן מה, אבל היכרות אמיתית, לא כזאת שהסתכמה בכאב פיזי בלבד. לבטח שלא בחווית לילה אחד. 

הכרנו בזמן לא נוח. לא נוח זה אנדרסטייטמנט, אבל עולם כמנהגו נוהג, הטוב תמיד מפתיע, צירוף מקרים? גורל?  מה זה משנה....אהבה!.

בוקר אחד שלחת ציטוט של מאיר:"נפגש פעם אחת נוספת לערב חד פעמי במיוחד", תהיתי מה כוונת המשוררת, אך לא העמקתי.

אותו ערב הנ"ל הגיע. אני כבר הרגשתי אותך, הרגשתי אותך כל כך טוב שידעתי מהי מטרת הערב. 

מה שהיה בין ההתחלה לסוף שמור בטיוטה אחרת. טיוטה שמקומה אצלי כחוויה, עוד לא אצלכן כסיפור.

בסופו של ערב, מצאתי עצמי שכוב עלייך, חצי גוף כשהראש על כתפך וידייך מקיפות את גופי העירום. 

התחלת. התחלת במלאכת היצירה, מדי כמה שניות ציפורנייך ננעצו חזק יותר. וככה זה נמשך שעות. שאפתי ונשפתי משך כל הזמן הזה. 

מימד הזמן הפך להיות המימד שלנו. הכל היה פשוט לא רלוונטי. רק אנחנו. 

באיזשהו שלב, אחריי הרבה כנות, הרבה כאב והרבה בכי, הרפית. ידעת שאת צריכה לשחרר. רגע לפניי זה אמרת;" תראה איזו מתנת פרידה קיבלת ממני. אז נכון שזה נגמר, נכון שיש גם רע. אבל תמשיך לעוף מלאך שלי...תמשיך.

הכנפיים שציירתי לך אמנם ייעלמו, אבל עכשיו אתה חופשי. חופשי לעוף לאן. שרק. תרצה".

המשך ערב מהנה:)

" שמתי לב שיש דברים שנגמרים,

אבל החיים כל הזמן נמשכים....

זה הדבר הנפלא עם קטעים קשים במיוחד , הזמניות חברים,

הזמניות.

הכל נגמר בסוף.

גם טוב,

נכון.

אבל למי שלא מאמין בטוב יש לי חדשות בשבילו. גם רע נגמר בסוף...

אז מה עושה נער? התרחק מהמולדת" 

המשך יבוא...מתישהו,

כשארצה להפוך את אותה חוויה

לסיפור.

עד אז, תהנו מהגאון הזה...

המשך ערב מהנה.

מראש אגיד ואומר שאין המדובר באורגזמה מינית, אז אם בזה חפצה נפשכם, זה הזמן לחזור. 

המיקום: קילקני,אירלנד. 

הזמן: יום ראשון, שעת אחר הצהריים.

אמנים; פאקינג ניל יאנג ופאקינג בוב דילן ! ! !

מצב תודעה: לא ידוע. 

לא האמנתי, לא האמנתי שבאמת אזכה מתישהו בחיי לראות את שני הגאונים האלה במרחק זריקת בקבוק מים ממני( יתרון הגובה לחלוטין שבר שוויון מהשורה החמישית). 

 ניל יאנג עלה ראשון, נתן בראש שעתיים לערך, כאשר כל פריטת מיתר פשוט מדויקת! חשמל בכל האצטדיון אך הטוב עוד לפניי. 

 אחריי קצת שינויים על הבמה התחילה השקיעה (בכל זאת קיץ באירופה)  ועולה לבמה בצורה הכי אלגנטית שיש בוב דילן!!!

הוא נעמד לו מאחוריי פסנתר הכנף, עטוף בחליפה פשוטה למראית עין וכובע רחב שוליים על ראשו, קלאסי.

כשהוא התחיל לנגן על קלידי הפסנתר אני לא יכול להסביר במילים מה קרה לי, לראות ולשמוע אדם שאני כל כך מעריץ שהוא גם סוג של פסיכולוג עבורי, במו עיניי, סוג של חלום שמתגשם, קחו רגע לדמיין. 

ואז זה קרה, אחריי מספר שירים לא מבוטל לפתע עלה לבמה ניל יאנג והמוזיקה התחילה; 6 דק של אורגזמה מוזיקלית. אושר טהור. לא משהו שמילים ראויות או יכולות להסביר.

"Keep on rockin' in the free world"

טעימה קטנה ממה שהיה שם: 

המשך לילה מהנה. 

את ידעת את זה, עוד לפני שנפגשתם. ידעת שזהו זה, בשבילו, אבל בעיקר בשבילך.

מהרגע שנכנסת... הסתכלת, בחנת, ידעת והמשכת. כי את רוצה, רוצה לנסות, גם אם זאת תהיה הפעם האחרונה... 

עוד הצלפה, ועוד הצלפה, לפעמים עם השוט הזה, לפעמים עם שוט אחר. הפעם העיניים רואות.

הסתכלת, בחנת, ראית והבנת את זה...לא שאלת, לא רצית לשמוע, המשכת.

עכשיו קצת שעווה, גם מצבטים, כן, לגמריי קצת סטירות...אט אט את מורידה את הקצב, רוצה קצת להירגע.

אז עכשיו בתנוחה אחרת, החזרת את כיסוי העיניים, בשבילך, כדי שלא יראה, לא יראה אותך. 

אז הגיע הרגע, הבנת שדי, היה נחמד, אבל  זה לא, וכמה שרצית את החיבור הזה, כי הוא זה בדיוק מה שאת צריכה עכשיו, ידעת שזהו זה. 

פיזי זה קל, לחשת לו באוזן. אבל זה לא מספיק, לא בשבילי, לא עכשיו. 

עוד אחד ממגירת הbdsm

המשך ערב מהנה(; 

כל הזכויות שמורות, המשך לילה מהנה(: 

לא טוב לך איתי?

זה לא זה.

אתה לא אוהב שאני למעלה?

זה לא זה.

אתה רוצה להיות למעלה? 

זה לא זה. 

חשבתי שאתה אוהב את הנשיכות.

זה לא זה. 

אז מה, אתה לא נהנה איתי? 

זה לא זה. 

אתה לא חושב שהסקס שלנו מדהים?

זה לא זה. 

אתה רוצה לישון יחד?

זה לא זה.

אז להפסיק עם הסטירות?

זה לא זה.

חשבתי שאתה אוהב שאני רעה.

זה לא זה.

אז להפסיק להתקשר ולסמס? 

זה לא זה. 

אז מה לעזאזאל אתה רוצה? 

שתקראי בין השורות...

זה התחיל בהודעה:"אני רוצה רק להנות, שומדבר מעבר לכך, אל תפתח ציפיות, בטח שלא רגשות". 

התקופה הייתה תקופת "בין זוגיות", ללכת ולהנות, כמה קשה זה כבר יכול להיות?

אז עניתי:"לא מעוניין להתאהב (שקר, הרי מי לא רוצה?), רק להנות, מבטיח".

אז קבענו ביום רנדומלי באיזה שעה אקראית, ובאתי לאסוף אותה.

"באולינג?? בת כמה אני נראית לך?"

"אל תדאגי, את יכולה לשחק עם העקבים", אמרתי.

"כיף באופן מפתיע, בוא למעלה", אמרה לפניי שיצאה מהרכב.

וכך עשיתי, אבל חלילה לא נשארתי לישון, הרי "רק להנות"...

היינו מתראים לפחות פעם בשבוע, לפעמים יוצאים לרוב ביתיים, אבל כל ערב היה נגמר בין הסדינים.

ולא עבר זמן רב עד שהפסקתי "רק להנות", ומשם זה כבר היה נורא קל.

אז קבענו להיפגש,

והיה מדהים,

ורגע לפני שהלכתי, אמרתי:

"אני זוכר את ההודעה,  לא עמדתי בהבטחה ,מצטער שהתאהבתי, היית מדהימה"