סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

כן, לא, שחור, לבן.

ולפעמים יש לי גם צבעוני
לפני 35 דקות. 3 ביולי 2020, 16:36

איבדתי את המשקפי ראיה שלי!!!!

לא יודעת באיזה שלב זה קרה אבל בלי משקפיים אני לא רואה כלום.

😭😭😭😭

זה ממש לא היום שלי

כל כך אהבתי את המסגרת הזאת, כמו של חננות, הסתירה ממש טוב את הצבע השונה בעיניים.

:(

לפני שעה. 3 ביולי 2020, 15:28

אז הנסיעה לצפון התחילה בזה שגיסתי ההריונית עלתה לי על הרגל עם הרכב..

לא נשבר כלום, רק דפקתי צרחה ורק שורף לי העור שהשתפשף. בקטנה.

הגענו לחיפה ועצרנו בתחנת דלק וכשחזרתי מהקיוסק אז פתחתי בבום את הדלת ופגעתי בדלת של הרכב ליד כי לא הייתי מרוכזת מספיק בשביל לשים לב שיש לידי רכב.

נראלי שהדלת שלו קצת נשרטה והוא בכל זאת יצא מהרכב ומצאתי את עצמי מתנצלת, בעוד שהטרמפיסט הנבלה  שלקחתי איתי לסופש נשאר בתוך האוטו וצחק עליי.

 

אעדכן איך הסופש מתקדם...

🤦‍♀️

 

 

לפני 3 ימים. 29 ביוני 2020, 22:23

אני מנסה לכתוב עליו ואני לא מצליחה, לא יודעת למה, אולי בגלל שזה סוג של פוסט פרידה.

הכרנו לפני שלושה חודשים באחת מקבוצות הזימה בטלגרם, זמן קורונה קראתי לזה ודיברנו המון, הוא מילא שיעמום והכניס מעט צבע לחיים שלי ואז גם נפגשנו, הוא הצחיק אותי מלא ואיתו לראשונה גם נגעתי במצלמה בפלאפון וצילמתי אותו כשהוא שם לב וגם כשלא.

ואז שכבנו ודווקא שם לא היה חיבור, אחרי זה הוא התעקש שנהפוך להיות ידידים ואני התעקשתי שלא. הוא ניצח.

באחת מהפעמים שדיברנו בקבוצה הבאתי צילום מסך של מישהי שכתבה "בסוף החלת הזה תיאלצי להיעלם ל 300 אנשים שהתכתבת איתם"

הוא ראה את זה ואמר לי "נבלה, זה מה שאת מתכננת לעשות?"

ואני כזה - אופס.

ומאז לא דיברנו על זה.

מאוד חיבבתי אותו והשתדלתי מאוד לא להכניס אותו לחיים שלי, לא ליצור שמות חיבה, לא להתקשר בכלל בשביל לא להיקשר אליו, פחות או יותר הצלחתי.

באיזשהו מקום בדרך, יכול להיות שהתאהבתי, זה בא לי בבום, כי הייתי לא מוכנה לזה דווקא בשלושה החודשים האחרונים לא היה שם שום מגע מיני, שום חיבוקים, הוא התרחק ממני ולא נגע בי, סירב לשכב איתי, הוא פחד שיהיו לי התקפי חרדה אבל לא הייתה לו שום בעיה לחרמן אותי בוידאו כל פעם שהוא היה חרמן, יש לו שפתיים יפות מדי..

 

כשעברתי את האונס ההוא, אז הוא היה שם בשבילי ותמך.

כשהיינו בצפון, משהו השתחרר, אולי בי יותר ובכל הזדמנות ב 3 ימים האלה מצאתי את עצמי סוחטת חיבוקים, נוגעת בו בכל רגע אפשרי, מצלמת אותו כשהוא לא שם לב ואז גם הוא השתחרר ונתן לי לחבק אותו, הוא גם שם לב לכל תנודה במצב רוח שלי וכשלא שמתי לב הוא צילם אותי, גם בלייבים בפייסבוק וגם במצלמה, כדי שאני אראה כמה אני שמחה וכיף לי.

אני חושבת שזה היה סוג של פרידה מהידידות הזאת ואז ביום חמישי שעבר נפגשנו כי הוא היה חייב לי משהו (הוא רצה לבוא אליי אבל אמרתי לו שגם ככה אני באיזור שלו ביום חמישי ואני כבר אקפוץ), הוא בקושי התייחס אליי, השמיע לי משהו שהוא יצר ואחר כך פשוט התעלם ממני, דיבר עם ידידה שלו בוידאו במקום איתי, התארגן ליציאה ואני נשארתי בסלון, משועממת רצח, ככה שעה וחצי.

כשאמרתי שאני הולכת הוא שאל למה, לא עניתי, הוא אמר שאני נשארת כאן, הוא ניצח. כרגיל.

ומאז (או יותר נכון בשבועיים האחרונים) בקושי דיברנו, הוא לא מתקשר, אני ניסיתי פעמיים, שיחה אחת בפייסבוק בערב שישי, שבת הוא התקשר בבוקר ומאז הוא נעלם ולא יוצר קשר, זה מעצבן שמרגילים אותך למשהו מסויים כמה חודשים ואז פתאום השיחות יורדות בצורה דרסטית.

חזרתי לעבודה והבנתי שלמרות שהוא השקט הנפשי שלי, הגיע הזמן לשים לזה סוף בעיקר בגלל אקזמה שנוצרה לה ביד, אני לא מחכה שעוד משהו יתפקשש בגוף שלי.

 

גיליתי שגם כאן וגם עוד חבר והחברה מרמת הגולן (שהוא מדבר איתה כל יום) מסרבים לזה שאני אעלם ובכל פעם שאני מעלה את זה אז אומרים לי "הוא חבר שלך והוא דואג לך, תפסיקי עם זה!"

לא יודעת מה רוצים ממני, זה החיים שלי.

יום שישי אני נוסעת אליה, בלעדיו, כדי להיפרד ממנה.. היא לא יודעת את זה.

והתכנון היה לנסוע איתו אבל הוא לא יוצר קשר.

הוא אמר לי שהוא כאן ולא רשום, כך שהוא לא יכול לקרוא את הבלוג שלי כי עשיתי חסימה לאנשים מבחוץ :)

 

החלת נגמר וכך גם זמן חברים.

 

הוא עוד חייב לי 2 מסג'ים... /:

 

נכתב לצלילי

 

 

 

 

 

לפני 5 ימים. 28 ביוני 2020, 10:47

החלת נגמר

אני בדרך לעבודה

מסקנותיי אחרי 3 וחצי חודשים שהייתי רק עם תחתונים וגופיה: בגדים זה סבל רציני

לפני 6 ימים. 27 ביוני 2020, 12:38

אני לא ממש יודעת איך להתחיל את הפוסט הזה אז אתחיל בבשורה טובה :)

100 ימים אני כותבת את היומן הזה ומחר היומן הזה נגמר כי מחר אני חוזרת לעבודה! 👻🎉🎉👻🎉🎉👻👻

אמנם בחצי משרה אבל זה עדיף מלשבת בבית.

****

 

אתמול רציתי לסיים את החלת הזה בללכת לים ומכיוון שההורים שלי גרים קרוב לים ובמילא אנחנו עושים קידוש, ארזתי כמה דברים במטרה לישון שם.

התוכניות שלי התקלקלו כי אבא שלי לוקח דווקא אותי כפרוייקט חינוכי ומעיר לי על כל דבר.

זה התחיל עוד משבוע שעבר שהתקשרתי לשאול מה שלום היד שלו ואיך הוא מסתדר (שבר אותה ואת עצם הבריח) ואחרי זה הוא טרח להזכיר לי שאחותי מתחתנת עוד 3 שבועות והגיע הזמן שאני אקח את עצמי בידיים כי "את נראית מגעיל וזה לא יפה" 

נשבעת באור שאני רואה שהוא אמר את זה.

זאת לא הפעם הראשונה וכל פעם אני שותקת ומרוב שוק פשוט אין לי מה להגיד.

התחלתי להתאמן שוב, הורדתי 700 גרם ביומיים, הוא התקשר ושוב התחיל לשאול אם אני עושה עם עצמי משהו וכשאמרתי לו כמה הורדתי וכמה כפיפות בטן עשיתי (300), הוא אמר שזה לא בריא ושאני אפסיק ולא עושים ככה.

אז ב 4 ימים האחרונים פשוט הפסקתי להתאמן, לא יכולה להביא את עצמי להתאמן רק בגללו.

אתמול, בקידוש, הוא פשוט לא ירד ממני.

הסתכל עליי ועל הצלחת שלי (בקטנה, הוא עושה את זה מגיל 20) והעיר לי על "הסלט עוד מעט יוצא לך מהצלחת, קחי סכין"

התעלמתי, הסלט לא היה קרוב לצאת לי משום מקום

הוא אמר שוב והגיע למצב של צעקות וכשהעזתי לענות, הוא אמר לי אל תעני לי!

אמא שלי הסתכלה עליי פעם אחת כדי להבין שהכל בסדר והתחילה לצעוק עליו, הוא צעק עליה בחזרה למה היא מגינה עליי והיא כמובן לא שתקה לו. אחרי שהיא ירדה עליו טוב טוב הוא סתם את הפה ורק הסתכל עליי כל הארוחה במבט שרוצה להרוג, כשקלטתי אמרתי לו להפסיק להסתכל עליי.

לא הפסיק.

כשפינינו את השולחן ובאחת מהפעמים שחלפתי על פניו, הוא אמר לי בשקט "כנסי לחדר, אני רוצה לדבר איתך"

יעני, כנסי לחדר, אני אצעק עלייך, את תסתמי ואחרי זה תבכי כל הלילה. בקטנה.

לא הסכמתי והרמתי את הקול שלי ואמרתי שאני לא רוצה לדבר איתו, הוא לא הגיב מרוב שוק שאני בכלל עונה לו ועזב את זה.

ואז הגיעו הדמעות ואמא שלי שאלה מה קרה, סיפרתי לה, אחי גם התערב וכשהיינו אני והיא לבד גם סיפרתי לה מה הוא אמר לי בטלפון ואין לי ספק שהם רבו אחרי שהלכתי, כי לישון שם לא נשארתי, לא היה אפילו סיכוי כי ידעתי שהוא יתפוס אותי שאני לבד ופשוט יחריב לי את הנשמה כמו שהוא עושה כל פעם.

אני עוד מעט בת 38 והוא מתנהג אליי כמו אל ילדה קטנה ונמאס לי.

פשוט נמאס.

נמאס לי שאני לא יכולה להנות מהגוף שלי

נמאס לי שבגללו אני מאבדת את הביטחון העצמי שלי

נמאס לי שהוא לא מבין מה הוא עושה בכלל עם המילים שלו

נמאס לי שאני נמצאת בקבוצות זימה בפייסבוק ואני לא יכולה להעלות תמונות כמו כולן או בכלל לצלם תמונות עירום כמו כולן ואני מקנאה ורוצה גם.

אז נמאס לי לפחד והעליתי בכל זאת ואני מסתכלת על התמונה הזאת בכל הזדמנות.

אני כל כך סקסית כאן

אני לא מגעילה

הגוף שלי אינו מגעיל או דוחה, הגוף שלי יפה כמו שהוא.

ואני אלך לחתונה שלה איך שאני רוצה.

 

*בלי תגובות עם קללות על אבא שלי, הוא בכל זאת אבא שלי.

לפני שבוע. 21 ביוני 2020, 10:45

Omg! אני סוף סוף בבית!

אתמול יצאנו ב 9 וחצי מטבריה לתא, אני ההיפראקטיבית הציקה לו ממש, כי רבע שעה לתוך הנסיעה כבר לא יכולתי לשבת.

שיגעתי אותו אז הוא עשה לייב בפייסבוק, זה היה משעשע נורא, הוא פשוט רצה כבר לחנוק אותי.🤪

אחרי שעתיים נסיעה, כששנינו מורעבים כבר, הגענו לתא, הלכנו למתחם שרונה רק כדי לגלות שהכל סגור.

הלכנו מלא, חיכינו לאוטובוס וב 1 בלילה כבר היינו בראשלצ, בולסים טוסט (אני בלי גבינה)

ובגלל שכבר איבדתי חוש כיוון כי הייתי בהרבה מקומות בסופש המושלם הזה ולא רציתי לחזור לבדידות שבבית, הלכנו אליו.

שנינו צנחנו על המיטה ונחנו קצת.

ואז כשהגיע זמן לישון, גיליתי שהבנאדם ישן עם בגדים, בלי מאוורר (וחום מטורף בחדר שלו) ובניגוד הגמור אליי, הוא פשוט שקט שהוא ישן, לא מסתובב, לא מתהפך, כלום. פשוט ישן עם כרית בין הרגליים וזהו.

כל פעם שהסתובבתי או זזתי פחדתי שאני מציקה לו, נראה לי שבגלל שזאת הפעם הראשונה ב5 שנים האחרונות שאני בכלל ישנה עם מישהו לילה שלם בלי התקף חרדה ממשי.

התעוררתי ב 8 וחצי מזיעה ועקוצה ואחרי חצי שעה שהשינה לא חזרה, החלטתי שאני מתארגנת והולכת הביתה, הוא התעורר ושאל למה אני הולכת.

אמרתי שאני צריכה קצת בית והלכתי להתארגן.

הוא ליווה אותי לדלת ואמר לי תודה וכו.

ואז חזרתי למקום של אתמול וקניתי טוסט בלי גבינה אבל עם רטבים ביצה וירקות, לקחתי מונית (כי להיסחב באוטובוסים עם 2 תיקים בבוקר זה לא בשבילי), הגעתי הביתה, הכנתי נס קפה, אכלתי חצי טוסט והנה אני כאן, כותבת פוסט חופר.

 

5 דברים טובים! (או יותר מ 5)

*אני בבית!

*היו מלא חיבוקים ממנו, בעיקר בגלל שסחטתי אותם:)

*היא הזמינה אותנו לסופש אצלה שוב, מתישהו

*הכרתי אנשים חדשים

*חברה מהעבודה הייתה איתי בקשר כל הסופש ואחרי ההתלהבות שלי מתן, ערפל, חזירי בר, חגבים וטיולים, אמרה לי ש"וואוו, זאת לא את שאני מכירה! איזה שינוי!"

*היא יצאה מלכה שקנתה לי חלב דל לקטוז וסוכרזית, ממש שמחתי

*יש לו עירום מושלם, כל פעם שאני רואה אותו עירום וזה לא קורה הרבה, אני לא יכולה להוריד ממנו את העיניים.

*כשהייתי שקטה מדי במושב האחורי, הוא כיוון את המראה אליי והסתכל עד ששמתי לב ואז נתתי לו נשיקה באוויר.

*דלעת ערמונים😍😍😍

*היינו בסלון שלה, הוא מסתכל עליי ושואל אותי אם אני אפעם לא מחייכת. כשאמרתי שאם אין לי סיבה אז לא.

ואז הוא בילה את כל היום בניסיון להצחיק אותי.

הוא ראה חיוך אמיתי רק שהיינו בכנרת.

 

זהו:)

 

 

לפני שבוע. 21 ביוני 2020, 2:18

 

 

🤣🤣

לפני שבוע. 20 ביוני 2020, 22:22

מכל התמונות שעשיתי בסופש הזה, לא הייתה תמונה אחת שאהבתי ממש, שרציתי לנצור ולזכור את הרגע.

אבל זאת?

זאת התמונה שהוא צילם אותי

וזה הרגע שאני רוצה לנצור לתמיד.

(אני מנצלת את הרגע שהוא לא רואה ואני אכתוב שכשראיתי את זה, אני כמעט בכיתי מהתרגשות)

לפני שבוע. 20 ביוני 2020, 14:58

 

שביל הנשרים, שמורת גמלא

רמת הגולן♥️

 

לפני שבוע. 20 ביוני 2020, 4:37

יצאנו קצת לחברה שלה, הייתה שם עוד מישהי שמתארחת לשישי שבת, דיברנו המון, היה ממש קר ומזל שלפני שיצאנו מהבית היא הביאה לנו ז'קטים, שלא באמת עזרו לקור.

היה נורא נחמד, אפילו השתתפתי בשיחה, שזה משהו נדיר שקורה.

ואז נכבה לי הפלאפון, שזה בדיוק מה שחיכיתי שיקרה :)

התחברתי לטבע, הרבה יותר מבצהריים שצילמתי כל דבר שהעיניים שלי ראו.

היה מאוד שקט, חוץ מהדיבורים שלהם ובפעמים ששתקו (ועישנו) שמעתי קרפדות, ראיתי צללים של חזירי בר והשקט המטורף הזה עשה לי משהו, משהו שאין במרכז ובטח שלא אצלי בבית.

ואז אחרי שעה וחצי קמנו ויצאנו לכיוון הבית, בכניסה לאוטו היא נתנה לי שלוק קטנטן של וויסקי בטעם דבש אם אני לא טועה, זה היה לי מוזר, והטעמי לוואי של אחר כך היו עירבוביה של טעמים ושריפה בפה (הפעם היחידה ששתיתי בשלוק אחד הכל היה לפני 5 שנים וסבלתי רצח אחר כך)

היה חושך מטורף, עלטה, ובדרך היה ערפל שבשלב מסויים היה קשה לראות את הדרך וראינו תן באמצע הכביש שבורח מהאוטו וחגבים ואז כשהגענו למושב, היה חושך מצריים, נתתי לה יד והיא הובילה אותי.

ואז כשנכנסנו אני ישר פניתי לכיוון השירותים, הם חיכו לי וכשהם ראו שאני לא הולכת לחזור בזמן הקרוב... הם הלכו לחדר שינה.

כשיצאתי משם מצאתי את עצמי סקרנית, מטה אוזן לדלת ושומעת את האנחות שלה, מתה להיכנס לחדר ולהסתכל, לא בטוחה איך הם היו מקבלים את זה אז נשארתי מחוץ לדלת אבל גם ככה זה היה מדליק בטירוף, היא השתדלה להיות שקטה, הצליחה פחות או יותר אבל שמעו :)

יש לה אנחות סקסיות בטירוף.

לא יודעת מה הוא עשה לה שם, אני די בטוחה שהוא ירד לה או אולי זיין אותה כי שמעתי את המיטה זזה

וואי, אולי הוא זיין אותה בתחת?🤪

היה בזה משהו סקסי, להיות מאחורי דלת נעולה/סגורה ולשמוע אנחות ולדמיין מה הוא עושה לה

לגבינו, אנחנו שכבנו פעם אחת לפני חודשיים פלוס (הוא יורד מטורף והשפרצתי ממנו אחרי אולי שנתיים שנמנעתי מזה) אבל לא הייתה כימיה מינית ולי לא היה טוב אחכ ואחרי שהוא שמע שהיה לי התקף חרדה הוא סירב לשכב איתי שוב (גם בגלל ההתקפי חרדה וגם בגלל שאין את זה שם), מן הסתם ניסיתי כמה פעמים כי אני לא מוכנה לשמוע לא וקשה לי מאוד לשחרר.

אני חושבת שהפעם שיחררתי אחרי שהייתי מחוץ לדלת ושמעתי אותו עושה לה טוב, אין לי קנאה ממש, מאוד חששתי מהסופש הזה דווקא בגלל שהיא יודעת על פעם (היו לנו מלא שיחות והיא הבינה פחות או יותר מה עברתי) והיא הבינה, לא הבטיחה כלום אבל כשהם יצאו מהחדר, הוא לבוש בתחתונים והיא מסטולה מהתחת, הם התנהגו כרגיל וכשישבנו בסלון הוא הסתכל עליה והיה שם רמיזות שאם לא הייתי יודעת שהם עשו משהו, זה היה נראה לי רגיל לגמרי.

 

 

מוקדם יותר באותו ערב ניצלתי את זה שהוא עם הגב אליי, יושב על הספה וכשהגעתי לסלון, נתתי הסנפה לצוואר שלו, הסנפה רצינית ופעם הראשונה בחודשיים האחרונים שמחתי שאני מריחה ממנו ריח של בושם ולא ריח של סיגריות. רציתי מלא זמן להריח אותו ככה, כי מה לעשות אני גרופית של ריחות נעימים וגם את ידידים שלי אני מריחה.

הוא חשב שאני מוזרה אבל לא אמר כלום.

 

וכשעמדנו במטבח מקודם (אחרי שהם יצאו מהחדר שינה), אני באתי עם שמלה, הוא הסתכל עליי מוזר, אמר wtf? ואמרתי לו מה אתה רוצה ממני? אני עם מכנסיים למטה..

"את נראית טוב ככה"

ואז הוא בא לידי, מוציא חלב מהמקרר, עומד מעליי, אני הסתכלתי עליו, הוא הסתכל עליי, ואחרי כמה שניות שאלתי אותו למה הוא מסתכל עליי.

"אני מסתכל על העיניים שלך, הן באותו צבע עכשיו"

העיניים שלי בצבע שונה, עין ירוקה, עין חומה ונדיר שהן משנות צבע לאותו צבע שהיה לי לפני שנים, אני לא מסתכלת על עצמי במראה דווקא בגלל זה.

"איזה צבע?"

"ירוק צהוב"

לא הלכתי להסתכל, רק אמרתי שאני מאוד מאוד מתגעגעת לצבע עיניים שלי.

וזהו.

פוסטים חופרים כאלה שמורים בעיקר לבלוג בתפוז אבל!

אין לי מחשב פה ולא בא לי להתחיל לחפש את הסיסמא שלי ולהתחיל לכתוב, לא יודעת איך תפוז מתנהג עם לכתוב בלוג מהפלאפון

ודבר שני, ההאקרים האירניים מחקו לי בלוג של כמעט 7 שנים! כל הבלוג נמחק! הם שינו לי את השם של הבלוג, מחקו לי פשוט הכל, פניתי להנהלה והם הצליחו להציל רק עד שנת 2018 :/

משום מה לקח לי לעלות על זה שבועיים. פעם אחת שנכנסתי לכתוב ופעם שניה שהבנתי שהם שינו לי את השם של הבלוג🤦‍♀️

זה מעפן.

איפה היינו?

אני עדיין סקרנית על מה שהיה בחדר שינה.

 

בהצלחה למי שהגיע עד לפה, אני גאה בכם מאוד👻

אין ספק שאת הפוסט הזה אני לא אתן להם לקרוא🤣🤣🤣

והנה זה, מעבר חציה, אני מתה על התמונה הזאת! 

רק מבהיר לי שאני צריכה דחוף להשתזף🙃